בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל השבוע תביעת פיצויים של אשה אשר רחמה נכרת בעת לידת תאומות בבית החולים בלינסון, זאת בעקבות דימום בצוואר הרחם. האשה ובעלה טענו בפני בית המשפט כי הרופאים שיילדו את האשה לא פעלו בהתאם לנורמות הרפואיות המקובלות, שגו בכך שלא ביצעו הערכת משקל של התינוק השני בעזרת האולטרא סאונד, הפעילו כוח בלתי סביר במהלך ניסיון היפוך התינוק ולא נקטו את כל האמצעים הדרושים למניעת כריתת הרחם.
האשה, אשר הרתה בהפריה חוץ גופית, הגיעה ב-25.4.98, לבית החולים בלינסון כשהיא בשבוע 38 להריונה. היא התקבלה בחדר הלידה ומבדיקה נמצאה אצל התובעת פתיחה של כ-8 ס"מ של צוואר הרחם. בהערכת המנח של העוברים ומשקלם התברר כי עובר אחד נמצא במנח של מצג ראש והשני במנח רוחבי. לאור כך, הועברה התובעת ללידה בחדר הניתוח.
לאחר כחצי שעה נולד העובר הראשון, בלידה רגילה וללא סיבוכים. בדיקת העובר השני גילתה כי הוא נמצא במצג עכוז וסובל מהיחלשות דופק (ברדיקדיה). הרופאים ניסו להופכו על-מנת להקל את שליפתו מהרחם אך ללא הועיל. בסופו של דבר חולץ העובר בניתוח קיסרי.
לאחר הלידה התברר כי צוואר רחמה של האשה מדמם אלא שכל הניסיונות לעצירת הדימום לא צלחו. 4 שעות לאחר תום הלידה הוחלט על כריתת הרחם.
לאחר הניתוח התלוננה האשה על כאבים בבטנה. 3 ימים לאחר מכן התברר כי נותרה בגופה מטלית רפואית. בעקבות כך הובהלה לחדר ניתוח, שם עברה ניתוח נוסף, במהלכו הוצאה המטלית.
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בעניין הפעולות אשר נעשו בחדר הניתוח על-ידי הצוות הרפואי. בית המשפט מצא כי הצוות פעל בהתאם לנורמות הרפואיות המקובלות.
לעניין טענת האשה כי הצוות הרפואי לא נקט את כל האמצעים הדרושים על-מנת להימנע מכריתת הרחם, כותבת השופטת אבידע: "השאלה האם ניתן היה להימנע מכריתת הרחם, אילו נעשה ניסיון לקשור העורקים האמורים נותרה, בנסיבות ללא מענה. אין לי ספק שכריתת הרחם, כאשר בוצעה על-ידי הצוות הרפואי, בוצעה כדי להציל את חייה של התובעת, וכי נעשו נסיונות אמיתיים כדי להימנע מצעד מרחיק לכת זה. האם ניתן היה לבצע נסיונות לקשירת העורקים במקרה זה, ומה היו התוצאות מהנסיונות, אילו בוצעו, לכך אין תשובה בחומר הראיות".
לאור זאת קבעה השופטת כי בית החולים לא הוכיח שלא התרשל ומכאן שהוא אחראי לנזקה של האשה.
לעניין השארת המטלית הרפואית לאחר הניתוח כותבת השופטת: "השארת המפית בחלל הבטן, אינה מתיישבת עם נורמת התנהגות מקובלת, בהעדר ראיה לסתור, אי הוצאתה, בטרם הסתיים ניתוח כריתת הרחם, היה מחדל רשלני".
יש לציין כי בעקבות ניתוח כריתת הרחם נקבע אחוז נכותה של האשה על 40%.
בית המשפט פסק פיצויים של 968,049 ש"ח לאישה ופיצויים של 56,709 ש"ח לבעלה. עוד פסק בית המשפט החזר הוצאות משפט בסך 188,000 ש"ח שישולמו לזוג.
לפסיקה המלאה
ליחצו כאן.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
