"אישה שקטה תמנע אלימות", "חשוב לשמור על מסגרת משפחתית אפילו כשיש אלימות" - אלו הן רק חלק מהנורמות המקובלות על בנות בסיכון בגילאי 13-21 ברחבי הארץ.
אלימות הגברים במשפחה נתפסת כנורמה מקובלת ומושרשת בבתים בהן חיות בנות בסיכון. כך עולה ממחקר שערכו סטודנטים לתואר שני במינהל בריאות במכללה לישראל, בהנחיית ד"ר שמחה ורנר.
על-פי הגדרת משרד העבודה והרווחה, נערות בסיכון הן נערות בנות 21-13 אשר נשרו, או נמצאות על סף נשירה, ממסגרות לימודיות או תעסוקתיות, הנמצאות במשבר עם הוריהן, מאופיינות בחוסר אחריות מינית, צריכת סמים ונטייה להתאבדות.
מהמחקר עולה עוד כי רוב הבנות בסיכון הינן בנות לדור ראשון או שני להגירה לישראל, השכלת האבות נמוכה (רק 4% מהם בעלי השכלה על-תיכונית, אף לא אחד בעל השכלה אקדמית), השכלת האמהות נמוכה עוד יותר, ואצל מרבית הבנות ההורים הם בני אותה עדה. האבות הם על-פי רוב עובדי כפיים, האמהות עובדות בעיסוקים נשיים מסורתיים. רק 10% מן הבנות הגדירו עצמן כחילוניות בעוד כל השאר כמסורתיות או חרדיות.
על-פי הערכה, חיות בישראל כ-200,000 נשים מוכות אשר בבתיהן מתקיימים דפוסי אלימות עקביים ונמשכים. אלימות מוגדרת כגופנית, מינית או נפשית, וההערכה היא כי 600,000 ילדים עדים לאלימות זו.
