שלוש מדינות ממערב ארה"ב - קליפורניה, ניו-מקסיקו ואורגון, הגישו תביעה כנגד החלטת הממשל האמריקני, לאשר תוכנית פיתוח במסגרתה תתבצע סלילת כבישים, חטיבת עצים ופעילות תעשייתית ענפה, על-פני שטח של כ-90 אלף מיילים-רבועים של יער טבעי.
נציגי המדינות טוענים, כי ההוראה החדשה תביא לחיסולם של אחרוני השרידים הקדומים של היערות הלאומיים בארה"ב. סלילת הכבישים תביא עימה כריתת עצים, חציבת מכרות ופעילויות אחרות של גילוי מחצבים טבעיים.
את ההחלטה הנוכחית קיבלה רשות היערות האמריקנית, כחלק מהמדיניות החדשה שהתווה ממשל בוש לגבי היערות הלאומיים. בראשית שנת 2001, ממש בשלהי ימיו של השלטון הקודם, הורה הנשיא ביל קלינטון, תחת לחץ כבד של אגודות שימור הסביבה, על הכנסת כשליש מסך כל 192 מיליון אקרים של יער טבעי בארה"ב למסגרת האוסרת הקמת כבישים חדשים בתחומם.
מאוחר יותר, בחודש מאי, הפך הנשיא החדש בוש את ההחלטה, והורה לראשי המדינות לקבוע, יחד עם רשות היערות, מדיניות ספציפית לגבי כל יער בנפרד. למושלים עצמם ניתנה ארכה בת 18 חודשים, כדי לקבוע האם יבקשו להגן על היערות שבתחום שיפוטם, או שיאפשרו לבצע בהן סלילת כבישים ופיתוח סביבתי נלווה.
הוראתו האחרונה של קלינטון, הוכתה קשות גם בבית המשפט, עת שופט פדרלי ממדינת וואיוומינג פסק בשנת 2003, כי הרשות המבצעת חרגה מסמכותה, בכך שיצרה בפועל שמורות טבע מוגנות בתוך שטחי היערות העצומים.
ביולי השנה נדחה ערעור, שהוגש על החלטה זו לבית המשפט הפדרלי לערעורים, לאחר שחבר השופטים סירב להתערב בעניין לאור חקיקת החוק החדש על-ידי הממשל.
בשלב זה טרם דן בית המשפט בסן-פרנסיסקו בעתירת של שלוש מדינות המערב. הפעם, לא מכוונת התביעה כנגד החוק או המדיניות הכוללת של הרשויות, אלא מתמקדת בטענה כי הממשל לא ערך בדיקה נאותה ומספקת לגבי ההשפעות הההרסניות שיש להוראות החדשות על הסביבה.
נציגי המדינה העבירו ביקורת נוקבת על הגשת התביעה וכינו אותה מצערת ומיותרת. לדידם, הדרך הטובה ביותר לספק הגנה על הסביבה היא דרך קידומם של חוקים ספציפים בתוך המדינות, ולא באמצעות חוקים פדרלים דוגמת הוראתו של קלינטון ב-2001.
