בסוף שנת 2004 מנתה אוכלוסיית מדינת ישראל 6,869,500 איש. מהם 5,237,600 יהודים, כך עולה מנתוני השנתון הסטטסיטי החדש מס' 56, של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם היום (ד', 28.9.05)
מנתוני השנתון עולה, כי 76.2% מאוכלוסיית מדינת ישראל, 5,237,600 הם יהודים, 19.5% - כ-1,340,200 ערבים ועוד כ- 291,700 אחרים שהם 4.2%.
קצב גידול האוכלוסיה ב-2004 עמד על 1.8%, כפי שהיה בשנת 2003. בלמ"ס מציינים, כי שיעור זה מהווה חזרה לקצב הגידול שהיה בשנות ה-80 שנים בהן הייתה העלייה לישראל מהנמוכות מאז קום המדינה.
בשנת 2004 89% מסך כל גידול האוכלוסיה מקורו בריבוי טבעי (לידות פחות פטירות). מאזן ההגירה (עולים פחות יורדים) היווה כ-11% בלבד (לעומת 56% בראשית שנות התשעים).
אחוז הגידול של האוכלוסיה היהודית בשנת 2004 היה 1.4%. גידול זה דומה לשנים 2001, 2002 ו-2003. בקרב המוסלמים שיעור הגידול היה 3.3%. בלמ"ס מציינים, כי בשנים האחרונות חלה ירידה בשיעור גידול האוכלויסה המוסלמית. בקרב הדרוזים 2.0% ובקרב הנוצרים 1.4%.
ירידה בחלקה של האוכלוסיה היהודית
בשנת 2004 מנו היהודים כ-5,237,600 נפש - 76.2% מכלל האוכלוסיה (77.8% ב-2000). המוסלמים מנו כ-1,107,400 נפש - 16.1% (15.2% ב-2000). הנוצרים מנו 144,300 נפש - 2.1% (2.1% ב-2000). הדרוזים מנו 113,000 נפש - 1.6% (1.6% ב-2000). האוכלוסיה ללא סיווג דת מנתה 264,600 נפש - 3.9% (3.2% ב-2000).
צפיפות האוכלוסיה בישראל ממשיכה לעלות
והיא גבוהה יחסית למדינות אחרות
צפיפות אוכלוסיה מתארת את מספר האנשים המתגוררים באזור מסוים ביחס לשטחו של האזור. בשנת 2004, נרשמה במדינת ישראל צפיפות אוכלוסיה של כ-300 נפשות לקילומטר מרובע.
האזור המאוכלס ביותר, אזור מרכז הארץ, מחוז המרכז ומחוז תל אביב, הוא בעל צפיפות ממוצעת גבוהה ביותר של כ-1,900 נפש לקמ"ר. זאת, בהשוואה לצפיפות של כ-70 נפש לקמ"ר במחוז הדרום.
בלמ"ס מציינים, כי נתון הצפיפות אינו כולל את שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. לשם השוואה, במדינות נבחרות בעלות שטח דומה לזה של ישראל כמו בלגיה הצפיפות היא 338 נפש לקמ"ר (שנת 2003), בסלובניה 98 נפש לקמ"ר, ובשוויץ 62 נפש לקמ"ר.
צפיפות האוכלוסיה ביישובים עירוניים
ישנם הבדלים בצפיפות האוכלוסיה בין היישובים העירוניים. צפיפות גבוהה במיוחד אפשר למצוא הן ביישובים גדולים (מעל 100,000 תושבים) - בני ברק כ-19,500 נפשות לקמ"ר, שטח העיר קטן יחסית ובת ים - כ-15,900 והן ביישובים מעט קטנים יותר - גבעתיים כ-14,980 וקריית מוצקין- כ- 10,400.
צפיפות נמוכה יחסית, אפשר למצוא ביישובים פריפריאליים שבדרום הארץ: בירוחם כ- 227, ועומר כ- 300.
מבין ארבע הערים הגדולות במדינה, תל אביב-יפו היא בעלת הצפיפות הגבוהה ביותר כ-7,170 נפשות לקמ"ר, אחריה ירושלים שהיא בעלת השטח הגדול מביניהן, עם כ-5,642 נפשות לקמ"ר, חיפה 4,211 וראשון לציון שהיא בעלת שטח דומה לזה של תל אביב-יפו, עם כ-3,700 נפש לקמ"ר.
גידול לפי מחוז מגורים
בשנת 2004 קצב הגידול הממוצע של אוכלוסיית ישראל היה 1.8%, כמו בשנת 2003. בשני מחוזות נרשם גידול מעל הממוצע הארצי: במחוז ירושלים - 831,900 נפש, 2.4% גידול שנתי ובמחוז המרכז - המחוז בעל האוכלוסיה הגדולה ביותר - 1,613,700 נפש, 2.3% גידול שנתי.
בהשוואה לשנה קודמת, נרשמה עלייה קטנה בקצב הגידול במחוז תל אביב 1,176,600 נפש, 1.1% גידול שנתי. לעומת זאת, האטה בקצב הגידול נרשמה במחוז הצפון, 1,166,800 נפש, 1.6%, במחוז חיפה, 851,600 נפש, 0.7%, במחוז הדרום, 985,100 נפש, 1.7% ובאזורי יהודה שומרון וחבל עזה, 243,900 אלף נפש, 5.2%.
האוכלוסיה העירונית והכפרית
האוכלוסיה בישראל היא אוכלוסיה עירונית בעיקרה, כמו רוב המדינות המערביות. יותר מ-91% ממנה מתגוררים ביישובים עירוניים המונים 2,000 תושבים ומעלה.
בסוף שנת 2004 מנתה האוכלוסיה המתגוררת ביישובים העירוניים 6.3 מיליון נפש, המהווים 91.4% מאוכלוסיית המדינה. שיעור הגידול השנתי של אוכלוסיה זו היה 1.7%.
האוכלוסיה הכפרית, כלומר יישובים שמנו פחות מ-2,000 תושבים מנתה כ-589 אלף נפש, ושיעור הגידול השנתי בה מגיע ל-2.7% (כמו בשנת 2003). בקרב האוכלוסיה הכפרית ישנה מגמה של גידול אוכלוסיה בעיקר בהגירה פנימית של תושבים אל ההרחבות במושבים, ביישובים קהילתיים וביישובים כפריים אחרים - בהם שיעור הגידול עלה בהשוואה לשנה הקודמת, והוא גבוה יחסית גם לממוצע הארצי.
תל אביב-יפו
בתל אביב-יפו נמשכה מגמת העלייה בקצב הגידול והעיר מנתה בסוף 2004 כ-371,400 נפש, לאחר שנוספו בה 8,100 נפש. עיקר הגידול נובע מהגירה של תושבים לעיר: כ-24,870 נכנסים, 66% מתוכם בגילאים צעירים בני 20-34, לעומת כ-20,490 יוצאים.
היישובים מהם הגיעו הכי הרבה מהגרים, למעלה מאלף נפש כל אחד, לתל אביב-יפו הם רמת גן, ירושלים, חולון, בת ים, ראשון לציון וחיפה. סך הגידול שמקורו ממאזן הגירה פנימית חיובי היה כ-4,400 נפש (עוד כ- 3,000 נפש נוספו לעיר כתוצאה מריבוי טבעי). קצב גידול האוכלוסיה השנתי עמד על 2.2%, בהשוואה ל-0.8% בשנת 2003.
סך כל הגידול כולל ריבוי טבעי (לידות פחות פטירות) ומאזן הגירה הכולל השתקעות ראשונה של עולים, איחוד משפחות, ירידה, והגירה פנימית - נכנסים ליישוב פחות יוצאים מהיישוב.
אשדוד צפויה לעבור את קו 200,000 התושבים במהלך שנת 2005
אוכלוסיית אשדוד מנתה בסוף שנת 2004 כ-196,900 נפש ותוספת האוכלוסיה בה באותה שנה הייתה כ-4,900 נפש. עיקר הגידול הוא מריבוי טבעי (כ- 2,800 נפש), וממאזן הגירה פנימית חיובי (כ- 1,500 נפש).
קצב הגידול ב-2004 היה גבוה יחסית לממוצע הארצי - 2.5%. אם יימשך קצב גידול זה גם בשנת 2005, צפויה אשדוד להפוך לעיר החמישית בתולדות המדינה העוברת את קו 200,000 התושבים ולהצטרף בכך לארבע הערים הגדולות במדינה: ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה וראשון לציון שעברה את סף 200 אלף התושבים בשנת 2000.
שינויים נבחרים במצבת היישובים בשנת 2004
בשנת 2004 עברו ארבעה יישובים את מניין התושבים המגדיר את צורת היישוב כעירונית, כלומר מעל ל-2,000 נפש:
במחוז הצפון גבעת אבני (הוקם בשנת 1991), וכן שלושה יישובים באזורי יהודה ושומרון: גבע בנימין (הוקם בשנת 1984), הר אדר (הוקם בשנת 1986) וכפר אדומים (הוקם בשנת 1979).
היישוב בית אריה (מועצה מקומית ביהודה ושומרון) אוחד עם היישוב עופרים (יישוב כפרי). היישוב המאוחד מנה כ-3,440 נפש בסוף 2004.
בהמשך למדיניות ההקמה של יישובי קבע חדשים לאוכלוסיית הבדווים, הוכרזו במהלך 2004 שני יישובים בדווים חדשים בנפת באר שבע: דריג'את (האוכלוסיה הרשומה במקום מנתה כ-400 נפש), וקצר א-סר (האוכלוסיה הרשומה במקום מנתה כ-600 נפש). אומדן האוכלוסיה בשני יישובים אלה מתייחס לתושבים שנרשמו במרשם התושבים בשנת 2004 בלבד.
האוכלוסיה לפי מין וגיל
האוכלוסיה הישראלית נחשבת אוכלוסיה "צעירה" יחסית. בישראל, אחוז הילדים בני 0-14 הוא 28.4%, לעומת 17% בממוצע במדינות מערביות אחרות.
בקבוצות הגיל המבוגרות, בני 65 ומעלה, הפערים מצטמצמים 10% מהאוכלוסיה בישראל, לעומת כ-15% במדינות אלו.
בשנים האחרונות מסתמנת יציבות במבנה הגילים של האוכלוסיה בישראל. יחד עם זאת, בקבוצת הגיל 75 ומעלה, ישנה עלייה מתונה אך עקבית בחלקם היחסי באוכלוסיה, בעיקר בקרב היהודים. מ-4.4% בשנת 1990, ל-5.5% בשנת 2004. האוכלוסיה בישראל עוברת תהליך הזדקנות מתון יחסית למדינות מערביות אחרות.
בלמ"ס מציינים, עוד, כי בשנים האחרונות בקרב היהודים ישנה עלייה באחוז בני 25-34, מ-13.2% בשנת 1995, ל-14.8% בשנת 2004. מהשוואה בין הדתות השונות, עולה כי האוכלוסיה היהודית היא האוכלוסיה ה"מבוגרת" ביותר, והאוכלוסיה המוסלמית היא ה"צעירה" ביותר - 11.6% בקרב היהודים הם בני 65 ומעלה, לעומת 2.7% בלבד בקרב המוסלמים.
אחוז הילדים בני 0-14 בקרב המוסלמים הוא 43.0%, לעומת 25.6% בקרב היהודים. הגיל החציוני אצל היהודים הוא 30.4 שנים, לעומת 18.6 שנים אצל המוסלמים. עיקר ההסבר להבדלים אלו הוא שיעור הפריון הגבוה של האוכלוסיה המוסלמית יחסית לאוכלוסיה היהודית.
בקרב הנוצרים הגיל החציוני היה בסוף 2004 - 30.0 שנה, בקרב הדרוזים 23.1, ובקרב הבלתי מסווגים לפי דת - 30.6.
יחס המינים
בישראל על כל 1,000 נשים 976 גברים. ככל שהגיל עולה הפערים גדלים. למשל בקבוצת הגיל 75 ומעלה על כל 1,000 נשים 668 גברים בלבד.
בקרב היהודים - על כל 1,000 נשים ישנם 967 גברים. ככל שעולה הגיל, הפער גדל. בגיל 75 ומעלה - על כל 1,000 נשים ישנם 669 גברים.
עד גיל 34 (כולל) ישנם יותר גברים מנשים בכל קבוצות הגיל. החל בגיל 35 היחס מתהפך, וישנן יותר נשים מגברים, כאשר הפער הולך וגדל עם הגיל. גם בקרב הנוצרים ובלתי מסווגים לפי דת מספר הנשים רב ממספר הגברים. לעומת זאת בקרב המוסלמים והדרוזים המצב הפוך, לדוגמה: בקרב המוסלמים יש 1,039 גברים לכל 1,000 נשים.
מספר הלידות
בשנת 2004 נולדו בישראל 145,207 תינוקות, 69% מהם לנשים יהודיות, 25% לנשים מוסלמיות, 3% לנשים שדתם לא סווגה במשרד הפנים, 2% לנשים דרוזיות ו-1% לנשים נוצריות ערביות.
מספר התינוקות שנולדו בשנה זו גדול במעט בהשוואה לשנת 2003, בה נולדו 144,936 תינוקות. מספר הלידות לנשים יהודיות עלה בכ-1% מ-2003, ואילו מספר הלידות של נשים בקבוצות הדת האחרות קטן. שיעור הירידה נע בין מחצית האחוז בקרב נשים מוסלמיות ל-7.4% בקרב נשים נוצריות ערביות.
פריון כולל
בשנת 2004 חלה ירידה של 2% בשיעור הפריון הכולל בישראל (מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה), מ-2.95 בשנת 2003 ל-2.90 ב-2004. למרות זאת, שיעור הפריון הכולל ממשיך לשמור על רמתו מאז שנות התשעים סביב 2.9 ילדים לאישה.
פריון לפי קבוצות דת
אוכלוסיית ישראל מורכבת מקבוצות שלהן דפוסיי פריון שונים. מאז תחילת שנות התשעים היתה זו האוכלוסיה הדרוזית שעברה את השינוי הגדול ביותר ברמת הפריון, מרמה של 4.1 ילדים לאישה בשנת 1990, לרמה של 2.7 בשנת 2004.
ירידה ברמת הפריון נצפתה גם בקרב האוכלוסיה הנוצרית ערבית במהלך העשור האחרון מ-2.7 בשנת 1996, ל-2.2 בשנת 2004. בקרב האוכלוסיה המוסלמית מסתמנת מאז שנת 2000 מגמת ירידה בשיעורי הפריון. לאחר תקופה של יציבות ברמת הפריון שנמשכה כ-15 שנה (מאמצע שנות השמונים), ירד שיעור הפריון הכולל מ-4.6-4.7 ילדים לאישה, ל-4.4 בשנת 2004.
שיעורי הפריון של האוכלוסיה היהודית שומרים על רמתם כבר למעלה מעשור סביב 2.6-2.7 ילדים בממוצע לאישה. שיעורי הפריון הנמוכים ביותר שנצפו במהלך העשור האחרון היו בקרב אוכלוסיית הנשים שדתן לא סווגה במשרד הפנים. בשנת 2004 היה שיעור הפריון הכולל בקרב אוכלוסיה זו 1.5 ילדים לאישה, שיעור הגבוה במעט מזה השכיח בארצות מזרח אירופה (1.3), שהן ארצות המוצא של אוכלוסיה זו.
עלייה 2004
בשנת 2004 הגיעו לישראל 21,000 עולים, מדובר בירידה של 10% לעומת שנת 2003.
פחות ממחצית מן העולים (48%) הגיעו מבריה"מ לשעבר (10,100) - זו השנה הראשונה מאז החל גל העלייה מבריה"מ לשעבר שאחוז העולים נמוך מ-50%.
בשנת 2004 עלו 3,700 עולים מאתיופיה, גידול של 22% לעומת שנת 2003. כמו כן חל גידול של 12% במספר העולים מצרפת. 2,000 עולים בשנת 2004, ו-1,790 בשנת 2003. מארה"ב הגיעו לישראל 1,890 עולים - עלייה של 12% לעומת שנת 2003. ירידה חדה (67%) במספר העולים מארגנטינה - 460 עולים בשנת 2004, לעומת 1,400 בשנת 2003.
התרומה של ההגירה לגידול האוכלוסיה השנתי עומדת על פחות מ-9%, בעוד שבשנים 1990-1991 הגיע חלקה ל-75%-80%. אף בשנים של היקף מצומצם יחסית של עלייה לישראל, לרוב עמד חלקו של מאזן ההגירה על יותר מ-25% מסך גידול האוכלוסיה.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
