אחרי הבחירות לכנסת ה-12 בשנת 88' הוקמה ממשלת אחדות בראשות יצחק שמיר. בחודש מרס של אותה שנה הגיעה ממשלת האחדות הלאומית לקו פרשת מים. המערך דרש התקדמות מואצת במשא-ומתן המדיני עם הפלשתינים, בעוד ששמיר סירב למהלך מדיני שכזה.
בליבו של פרס גמלה ההחלטה לפרוש מהממשלה ובסיועם של חיים רמון ויוסי ביילין רקח פרס הסכם סודי עם אריה דרעי וסיעת ש"ס, הביא את הבעיות הפוליטיות לכדי משבר, וגרם לשמיר לפטרו מתפקידו כשר האוצר. בעקבותיו התפטרו יתר שרי המערך, וב-15 במרס, לאור היעדרותם של חמישה מחברי הכנסת של ש"ס, נתקבלה הצבעת אי אמון בממשלת שמיר, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל.
מי שטירפד בזמנו את מה שכונה "התרגיל המסריח" של פרס [על אודות התרגיל עיין למטה בהרחבה], היה חבר הכנסת אברהם ורדיגר מהסיעה החרדית "אגודת ישראל".
חלוקים בדרך, שותפים לדעה
חה"כ דאז, הרב אברהם ורדיגר, זכה לקבל הוראות ישירות מהאדמו"ר מלובביץ' והן מהרב אליעזר מנחם מן שך, ראש ישיבת פוניבז'. דעותיהם של השניים, שהיו חלוקות בנושאים רבים, הם שקבעו בסופו של דבר את עתידה של הממשלה. ורדיגר בחר להיעדר ולא לסייע לפרס במלאכת הרכבת הממשלה.
במהלך ריאיון שהעניק לביטאון האחרון של הסתדרות פועלי אגודת ישראל "שערים" חשף הרב ורדיגר, לראשונה, את מכתבי הפקסימיליה ותרשימי שיחות הטלפון שקיבל בערב פסח ובימי חול המועד של שנת תש"ן (אפריל 90'), ממזכירו האישי של האדמו"ר מלובביץ', הרב לייבל גרונר ואת קלטת השיחה בה ביקש ממנו הרב שך, ראש ישיבת פוניבז' בה קרא לו לחזור בו מהתפטרותו מהכנסת ולמנוע בכך מיו"ר מפלגת העבודה, שמעון פרס מלהיבחר לראשות הממשלה.
הרב שך: "חיוב שנוגע לקידוש השם"
הפתעתו של הרב ורדיגר, שעמד אז ב"עין הסערה" כבעל הקול המכריע גברה עוד יותר כשבני ביתו של הרב שך, טרחו להמציא לידיו קלטת בה הונצחה השיחה, שהתנהלה בשפה האידית. בקלטת נשמע ראש הישיבה אומר:
"ר' אברהם ורדיגר, אני רוצה להגיד לך במילים קצרות. אם אתה מעוניין בהתערבותי, תדע, אין לי כל נגיעות, אך דעת תורה הצנועה שלי, אני אגיד לך את מלוא האמת. אני לא אגיד לך שכתוב ב"שולחן ערוך" כך או כך, אבל דעת תורה שיש לי, (היא) דעת תורה נקייה, עכשיו עומדת לבירור אצלנו שאלה, ממש של קיום התורה או, חלילה, אחרת וזו שאלה של קידוש השם ומסירות-נפש ויהודי שהוא שומר תורה ומצוות - עליו החיוב הגדול הזה, שנוגע לקידוש השם.
"אני רוצה להגיד לך כך: אני דורש, אינני בקי כל כך בכל העניינים, אבל אני שומע שדורשים ממך שתתפטר. עכשיו תישאר בכנסת ולא תתפטר. לא להתפטר. זה החיוב שלך עכשיו שתישאר ואחר כך יתברר הכל ויהיה ברור ועם זה תקדש את השם.
"ואני רוצה להגיד לך: עומדים לפנינו צד של ימין וצד של שמאל; והנה מצד הדין (הפשוט) "כל פניות שאתה פונה אין אתה פונה אלא לימין" (ביטוי רעיוני-הילכתי המציין עדיפות צד ימין על צד שמאל - ע.י.). אנחנו בתור יהודים שומרי תורה ומצוות - שיש לנו את הכיסוי של אבותינו - אנחנו צריכים ללכת בדרך ימין, זו שסללו לנו אבותינו. אני לא אגיד לך שאלה (הימין) צדיקים יותר גדולים מאלה (השמאל), אבל זאת נוטה יותר לצד האידישקייט, יותר מהשמאל, השמאל הקיצוני. לכן אנחנו מחוייבים לסייע לצד זה. זה מה שאני רוצה להגיד לך.
"אני מבקש ממך, ר' אברהם, עשה את דעת הקדוש-ברוך-הוא. אל תפחד מאף אחד חלילה. משום קללות. קללות אינן מחייבות, קללות-חינם, חוזרות אל המקלל ולא אל מי ששומר - כי מי ששומר אינו מקלל. הקב"ה יעזור לך שתהיה מאושר ותחיה 120 שנה ותזכה לראות משיח.
"הקדוש-ברוך-הוא יעזור שדרכך יצא קידוש השם. זכותך תהיה גדולה לעולם ועד ותזכה לכל טוב. תראה לקיים (את דברי). אני אומר לך את האמת הנקייה. דעת תורה אומרת. אל תתפעל משום דבר. א גוט יאר, א גוט יאר...(שנה טובה)".
"לשלול עוגמת נפש שלו - נרשם בחוה"מ"
בפקס שנשלח מביתו של האדמו"ר מלובביץ' על-ידי מזכירו, נכתב: "וזה לשון הרבי שליט"א: תהא חזרתו לכנסת בהצלחה וכו' וחזקתו = וימשיך וגם יוסיף בעמדתו בשלימות ארץ הקודש והיהדות בכלל, ויבשר טוב. אזכיר (שמו לברכה) על הציון (הכוונה לקבר של מורו וחמיו, הרבי הקודם - ע.י.)".
עוד הערה מעניינת נמצאה כתובה באותו מכתב: "(על-מנת) לשלול עוגמת נפש שלו - נרשם בחוה"מ". הערה זו נועדה לציין שלמרות האיסור לכתוב בחול-המועד, מצא הרבי היתר לכתוב על-מנת למנוע מורדיגר עוגמת נפש.
למכתב זה קדמה שיחת טלפון בה חזר המזכיר גרונר על הדברים ששמע מפי האדמו"ר באשר ללחצים שהופעלו על הרב ורדיגר: "אני לא מבין מדוע לוחצים עליו. דעתי חזקה לטובת כלל ישראל ולטובת המדינה, הן מצד שלום המדינה והן מצד המנוחה שלה. כבר גיליתי את דעתי ברבים ואין לו במה לפקפק כלל", סיפר גרונר, "והרבי שליט"א הוסיף כשחיוך רחב נסוך על פניו: 'ברכה לר' אברהם ורדיגר'".
אגב כך, בפגישתו האחרונה של הרב ורדיגר עם האדמו"ר מלובביץ', איחל לו האדמו"ר: "יאריך ימים על ממלכתו...".
"לא מצטער שלא המלכתי את פרס"
על העובדה ששמעון פרס אינו סולח לו עד היום אמר ורדיגר: "לא כואב לי שהוא לא סולח לי וזה לא כל כך חשוב. הוא ידע מראש שבחירתו איננה מובטחת, מכיוון שבערב חג הפסח טלפנתי אליו באופן אישי והודעתי לו: דע לך, אני לא איתך. אם אתה רוצה להיות ראש-ממשלה, חפש לך חבר כנסת אחר להשלמת המניין ל-61, לא אני. הוא בחר להתעלם מההודעה הזו. במוצאי החג הראשון הגשתי את התפטרותי מהכנסת ובכך מנעתי את בחירתו לראשות הממשלה. למחרת, בעלותו על דוכן הכנסת להציג את ממשלתו הודיע לו היו"ר, ח"כ דב שילנסקי: "חה"כ פרס, אין לך רוב. חה"כ ורדיגר התפטר מהכנסת..."
ורדיגר אמר כי בפרשת התפטרותו מן הכנסת התפרסמו אי דיוקים רבים, והוסיף: "לא יכולתי בשום אופן לקבל את הדעה של השותפים שלי ב"אגודת ישראל" ולהיות החבר כנסת ה-61 ש"בזכותו יומלך" שמעון פרס לראשות ממשלת ישראל. תמיד דאגתי וייצגתי את הנושאים של ארץ-ישראל וההכרה בשלמות הארץ ומבחינה נפשית לא יכולתי לעשות את הצעד הזה, למרות מערכת הלחצים האדירה שהופעלה עלי. בעקבות ההוראות הישירות של גדולי ישראל אלו ואחרים, החלטתי לבטל את התפטרותי מהכנסת, כדי לקיים את "אל תמנע טוב מבעליו" אני רוצה לציין גם את חלקה של רעיתי שתאריך ימים, ניצולת השואה אשר היתה שותפה נאמנה ואולי המובילה במערכה הקשה ולזכותה ירשם בדברי הימים כאחד המעשים החשובים למען ארץ ישראל..."
"אני בודאי לא מצטער שלא המלכתי את פרס", אמר ורדיגר, והתייחס למצב הנוכחי: "אבל מה שאני כן מצטער ויש לי אכזבה גדולה מראש הממשלה דהיום. שבא אלי אז ל'יד בנימין' ופרס בפני את תוכניותיו המדיניות ההרסניות של שמעון פרס וביקש ממני, בכל לשון של בקשה, שלא לתת לכך יד והנה הוא בעצמו אימץ מדיניות ששמעון פרס אפילו לא חלם עליה".
_________________________________
- התרגיל המסריח - כינוי לנסיונו של שמעון פרס להקים ממשלת שמאל-חרדים צרה בראשותו בשנת 1990 במקום ממשלת האחדות הלאומית השנייה בראשות יצחק שמיר.
בתחילת 1990 הביא מזכיר המדינה האמריקני ג'יימס בייקר הצעה למו"מ עם הפלשתינים. פרס דרש שהממשלה תקבל את הצעת בייקר, אולם שמיר סירב. פרס רקח בעזרתם של חיים רמון ויוסי ביילין הסכם סודי עם אריה דרעי וסיעת ש"ס לתמיכה בהפלת הממשלה. כשהושג ההסכם הגישה סיעת המערך הצעת אי אמון בממשלה על-רקע הצעות בייקר.
כשנודע לשמיר על כך הוא פיטר את פרס מהממשלה, ובעקבותיו התפטרו שאר שרי המערך. ב-15 במרס נפלה ממשלת שמיר בהצבעה על הצעת האי אמון, כאשר אגודת ישראל תמכה בהפלת הממשלה, וחברי הכנסת של ש"ס נעדרו מהמליאה בעת ההצבעה.
לאחר נפילת ממשלת שמיר הטיל נשיא המדינה את מלאכת הרכבת הממשלה על פרס. אולם המשא-ומתן הקואליציוני נקלע לקשיים: הרב שך, מנהיגה הרוחני של מפלגת דגל התורה, התנגד בחריפות להצטרפות המפלגה לממשלת השמאל, ובכינוס שארגן בהיכל הספורט ביד אליהו נימק זאת בחשבון ההיסטורי עם השמאל, ועם אנשי הקיבוצים אותם כינה "אוכלי שפנים". בעקבות התנגדותו התקיפה של הרב שך, סירב גם הרב עובדיה יוסף לאשר למפלגתו, ש"ס, להצטרף לממשלת פרס, ובכך טרף את הקלפים.
המפלגה החרדית היחידה שהצטרפה למהלך הייתה אגודת ישראל, אך ביחד איתה עדיין היו לפרס ולמערך רק 60 ח"כים, ח"כ אחד פחות מן הדרוש כדי לאשר בכנסת את הממשלה החדשה. הח"כ החסר שבא לעזרתם היה חה"כ אברהם שריר, שנבחר לכנסת כאיש התנועה הליברלית שהיוותה חלק מן הליכוד. שריר נמנה על קבוצה של חמישה ח"כים מן התנועה הליברלית שבמהלך פברואר 90', התפצלה מן הליכוד וייסדה מפלגה בשם "התנועה לקידום הרעיון הציוני". מפלגה זאת, בראשותו של יצחק מודעי, אומנם סירבה, במהלך המו"מ הקואליציוני שהתקיים עימה, להצטרף לממשלה בראשות פרס, אך שריר הסכים לפרוש ממנה לבדו, ובכך להעניק לפרס את הרוב הדרוש.
ממשלתו החדשה של פרס היתה אמורה לקבל את אישורה של הכנסת ב-3 באפריל. אולם בבוקרו של יום זה התברר ששניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל - אברהם ורדיגר ואליעזר מזרחי, נעדרו מהמשכן. היה זה בעקבות הוראתו של הרבי מלובביץ' רבי מנחם מנדל שניאורסון לאותם חברי הכנסת הנשמעים למרותו, שלא לתמוך בממשלת פרס. בהמשך היום התברר, שמזרחי כלל לא נוכח במהלך טקס חתימת ההסכם הקואליציוני בין המערך לאגודת ישראל, ואילו ורדיגר אומנם השתתף בטקס, אך במקום לחתום על ההסכם רק עבר עם העט מעל הנייר.
הצגת הממשלה התבטלה, ופרס נאלץ לבקש מהנשיא ארכה על-מנת לנסות בכל זאת להרכיב ממשלה. ב-26 באפריל, כשגם בתום פרק הזמן הנוסף שהוקצב לו לא הושגה התקדמות במגעים הקואליציוניים, נאלץ פרס להודיע לנשיא על כשלונו. הנשיא הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על שמיר, וזה אכן הצליח להרכיב קואליציה, שנשענה על תמיכתן של מפלגות הימין, המפלגות הדתיות, "המפלגה לקידום הרעיון הציוני", ח"כ אברהם שריר (שחזר לליכוד לאחר קריאתו הדרמטית של שמיר, שנכנסה ללקסיקון הפוליטי הישראלי :"אברשה חזור הבייתה!"), וח"כ אפרים גור שפרש מן המערך. שמיר הציג את ממשלתו החדשה בכנסת ב-11 ביוני.
מי שטבע בדיעבד את השם "התרגיל המסריח" היה יצחק רבין, שנימק את מתן השם במילים: "הבלוף הזה וכל ההסתאבות שבאה לחיים הפוליטיים בישראל בניסיון להרכיב ממשלה צרה, נכשל לא רק באופן טקטי אלא גם קונספטואלית".
