מדענים החלו בפיתוח שתל לשבלול האוזן שיוכל לאפשר לאנשים חירשים לשמוע מוזיקה.
השתלים הקיימים כיום מאפשרים לאנשים להאזין בקלות לדיבורים אך לא למוזיקה.
צוות המדענים, מהמעבדה הלאומית לפיסיקה בבריטניה, פיתח יחידה עם טווח תדירות רחב יותר, המשפרת את השמיעה המוסיקלית.
העיתון "New Scientist" דיווח כי ניתן להכניס את כל היחידה לאוזן - כשהמודלים הנוכחיים דורשים מאנשים להצמיד מעין קופסה מאחורי אוזניהם.
שבלול האוזן מכיל נוזל ושערות הרוטטות כתגובה לקולות. שערות אלו יכולות להפסיק לרטוט ומשמעות הדבר כי האדם מתחרש. הדבר עלול להתרחש בכל גיל אך קשה במיוחד לילדים משום שהוא משפיע על יכולתם להצליח בבית הספר ובחברה.
תנועה
שתלים בשבלול האוזן מאלצים כיום את האדם החירש להכניס אלקטרודה לאוזן וקופסה חיצונית המכילה מיקרופון לצורך קליטת הקולות והמרתם מגלי רדיו לאותות חשמליים, וגם את הסוללות להפעלת השתל.
כיום מכשירי השמיעה הסטנדרטיים פשוט מגבירים קולות יותר מאשר הופכים אותם לברורים יותר.
השתל החדש דומה למסרק, עם מספר מחיצות המעוצבות כשערות הרוטטות בתגובה לצליל. כל אחת מהן מכוונת ליצור תהודה כמו קולן (מזלג קול), בטווח שונה וצר של תדירות, ומכוסה בחומר פיאזואלקטרי (מופעל על-ידי חשמל גבישי) - היוצר זרם באמצעות חשמל, כך שאינו דורש אספקת כוח חיצונית.
על-ידי כיוונון אורך וקוטר המחיצות החוקרים התאימו כל אחת מהן ליצור תהודה בתדירויות שונות.
כאשר קול, כמו תו מוסיקלי, גורם לאחת המחיצות לרעוד, התנועה של החומר הפיאזואלקטרי מייצרת מתח חשמלי נמוך והוא מועבר ישירות לעצב השמיעה בשבלול האוזן.
תקווה בננו-טכנולוגיה
נכון לעכשיו אב הטיפוס עדיין גדול למדי, ומידתו כשני סנטימטרים רבועים.
כעת עובדים המדענים עם חוקרים בקבוצת הננו-טכנולוגיה באוניברסיטת קרנפילד שבבריטניה על פיתוח גרסה שהיא קטנה במידה משמעותית, כך שתוכל להתאים לשבלול האוזן.
לדבריהם, האתגר הוא להצליח להקטין את היחידה אך עדיין לאפשר לה ליצור תהודה בתדירויות שניתן לשמוע. פיתוח זה יימשך כפי הנראה לפחות עוד 10 שנים.
ברגע שהפיתוח יסתיים, השתל יאפשר לאנשים לשלוט ידנית על התדירויות אותן הם שומעים, ויאפשר להם לכוון אותו לכיוון אנשים מסויימים בחדר מלא ולסנן את קולות הרקע.
