בית המשפט העליון קיבל היום את ערעורו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, על החלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בהם נקבע כי יש לאתר את אביו של תינוק שנולד מחוץ לנישואין ואשר אימו מבקשת למוסרו לאימוץ.
ב-16.8.2004 נולד התינוק לאימו, חיילת צעירה בת 19. הצעירה אומנם סיפרה לחברה באותה עת כי היא בהריון אך הוא לא האמין כי הרתה ממנו וניתק עימה את הקשר. מהוריה ומבני משפחתה בחרה הצעירה להסתיר את ההריון ולבסוף הופנתה למעון "אמירים" בירושלים, המטפל בנערות ובנשים שנקלעו להריון לא מתוכנן ומבקשות להסתיר את ההריון. שם טופלה במשך כחודשיים וחצי, עד לידת התינוק.
יש לציין כי זהו הריונה השני של הצעירה אשר ילדה באפריל 2003, בת שמסרה לאימוץ. כבר בשבוע הראשון חתמה האם הטרייה על הסכמת הורה לאימוץ תינוקה השני במסגרתה אף ביקשה לשלבו באותה משפחה מאמצת בה שוהה ביתה על-מנת שהאחים יגדלו יחד.
עוד מסרה הצעירה את פרטים כלליים על אבי התינוק, זאת תוך התחייבות מפורשת כי מטרת המידע הינו לצורך איתור מחלות תורשתיות וכדי למנוע אפשרות של נישואי אחים וכי לא ייעשה כל שימוש במידע זה על-מנת לנסות ולאתר את האב.
בבקשה שהגיש היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, התבקש בית המשפט להכריז על התינוק כ"בר אימוץ" במעמד צד אחד מכיוון שאין אפשרות סבירה לזהות את אבי הקטין, למצוא אותו או לברר דעתו בנוגע לאימוץ התינוק.
עוד טען מזוז כי אין תכלית באיתור האב מכיוון שהאם פנתה אליו בעבר בניסיון לספר לו ולשתף אותו אודות הריונה אך זה בחר להתעלם מכך ולא התעניין באם, בהריון או בקטין, בכל דרך עד היום.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה להכריז על הקטין כ"בר אימוץ" וקבע כי זכותו של אב לדעת על קיומו של בנו וזכותו להגיב לבקשה למסירת בנו לאימוץ וכי לאם אין זכות לא לגלות את זהות האב.
לאור זאת קבע בית המשפט כי יש לאתר את האב על-מנת לשמוע את עמדתו בדבר אימוץ התינוק.
בערעור לבית המשפט המחוזי דחה בית המשפט את עמדת היועץ המשפטי וקבע כי לאב קיימת זכות טבעית ובסיסית לדאוג לילדו ולהביע עמדה בשאלת מסירתו לאימוץ. "התעלמות מזכויות האב אינה מתיישבת עם רצון לטפח את אחריות האב לילדיו ועם מעמדו המשפטי של האב בחוק האימוץ", קבעו שופטי המחוזי בדחותם את הערעור.
במסגרת בקשת הערעור טען היועץ המשפטי כי ברוח ההלכה שנקבעה בפרשת פלוני ופלונית (פלוני ופלונית; ע"א 211/89 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מג(2), 777) יש להכיר בזכותה של אם שלא למסור פרטים על האב ולהכיר בתינוק כ"בר אימוץ" גם ללא ידיעת האב, זאת לפי סעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ.
עוד טען מזוז כי "אין להציב את זכות האב כזכות עליונה ונשגבת".
"לעניין האימוץ, מעמדם של שני ההורים זהה", כותב נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, בפסק דינו ומוסיף כי מעמדו של אב ביולוגי כלפי ילדו אינו מותנה בהיותו נשוי לאמו של הילד.
יחד עם זאת, קובע ברק, כי אין להעניק "שיריון מוחלט למעמד האב", במנותק מהנסיבות שהביאו ללידת התינוק וכי במקרה זה התנהגותו של האב "מכרסמת בהיקף ההגנה על זכויותיו ההוריות".
"האב אומנם לא ויתר מפורשות על זכותו ביחס לקטין. אך הוא ידע על האפשרות שהאם בהריון ובחר להתעלם מכך. הוא הסתלק מחייה של האם כשרק הוזכרה בפניו אפשרות של הריון", כותב ברק ומוסיף כי הסיכוי שהאב יכיר באבהותו ויתנגד לאימוץ הינו נמוך בעוד שהסיכוי שהאם תיפגע מעצם חשיפת זהותו של האב הוא ודאי.
יש לציין כי השופטת אילה פרוקצ'יה התנגדה לעמדה אותה הציג הנשיא ברק וגרסה כי יש לתת משקל על, הגובר על כל השיקולים האחרים, לזכותו הטבעית של האב והסכמתו לאימוץ. אי לכך, גרסה פרוקצ'יה כי הרשות לא מיצתה את חובת הזיהוי ואיתור האב וכי יש לעשות מאמץ לשמוע את עמדתו בטרם קבלת החלטה בעניין התרת אימוץ התינוק.
אל פסק דינו של הנשיא ברק הצטרפו השופטים דורית ביניש, אשר גרוניס, מרים נאור, ועדנה ארבל, בניגוד לדעתה החולקת של השופטת איילה פרוקצ'יה.
