בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע בעבירת הריגה צעיר מירושלים שנהג בפראות ובמהירות מופרזת וגרם לתאונה בה נהרג חברו שישב במושב האחורי.
בתום חקירה של אגף התנועה במשטרת מחוז ירושלים הוגש נגד שי צלח כתב אישום, המייחס לו עבירות של הריגה, נהיגה בקלות ראש, במהירות בלתי סבירה, ביצוע עקיפה אסורה וכן נהיגה עם צמיג לא מתאים.
על-פי עובדות כתב האישום, ביום 31.12.03 בסמוך לשעה 23:30, נהג הנאשם, שהיה נהג חדש, ברכב מסוג דהייטסו בדרך יצחק רבין בירושלים, מכיוון שדרות הרצל לגן סאקר. בכביש האמור, יש שני נתיבים בכל כיוון, ביניהם מפריד אי תנועה. בסמוך לצומת הכבישים דרך רבין ושדרות בן-צבי, עובר הכביש במנהרה הנתמכת בעמודי בטון הממוקמים על אי התנועה. המהירות המותרת בכביש היא 50 קמ"ש. יחד עם הנאשם נסעו ברכבו חבריו, אנדריי בנגייב, יליד 1984, אשר ישב במושב הקדמי, ואברהם ינון, יליד 1985, אשר ישב במושב האחורי. השלושה היו בדרכם למסיבה.
כתב האישום מציין, כי הנאשם נהג במהירות מופרזת, ועקף בפראות כלי הרכב שנסעו לפניו, תוך שהוא סוטה בחדות בין הנתיבים ועוקף כלי רכב לסירוגין מימין ומשמאל. בסמוך לכניסה למנהרה, מיד לאחר שעקף שני כלי רכב, איבד הנאשם את השליטה ברכב ופגע עם שני גלגלי הרכב הימניים במדרכה שבימין הכביש, סטה בחדות שמאלה ופגע בעוצמה רבה באחד מעמודי הבטון עם חזית הרכב. כתוצאה מהפגיעה נמעכה כל חזית הרכב, הנאשם ואנדריי נפצעו באורח קשה וינון, המנוח, נהרג במקום. הנאשם אושפז למשך 10 ימים והחלים מפציעתו, ואילו אנדריי עדיין מאושפז מחוסר הכרה בבית לוינשטיין.
בחקירה התברר כי הצמיג הימני ברכב היה בקוטר שאינו מתאים לרישיון הרכב ולשאר הגלגלים, במצב שחוק ולא ראוי לשימוש.
הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום. הוא טען שהתאונה היתה בלתי נמנעת, וכי התרחשה מסיבות שאין לנאשם שליטה עליהן.
בוחני התנועה של המשטרה טענו בבימ"ש כי הראות היתה תקינה ומזג האויר גם כן, ולכן רק התנהגות הנאשם היא הגורם לתאונה הקטלנית.
בתום שמיעת עדויות המשטרה ובוחני התאונות וכן עדות מומחה לתעבורה ונהגים שהיו עדים לתאונה קבע בימ"ש, כי יש לקבל את הטענה לפיה הנאשם לא נקט אמצעי זהירות בנהיגה, נהג במהירות מופרזת תוך סיכון וחוסר תשומת לב.
להגנתו טען הנאשם כי ככל הנראה, עד כמה שהוא זוכר, הוא נהג רגיל וקיבל שפשוף מהמדדרכה שכנראה גרמה לאיבוד השליטה ברכב. כן הוסיף כי מעולם לא החליף צמיג והאוטו היה מטופל כראוי.
עם זאת, בימ"ש נדרש לבחון את המחלוקת בין הצדדים, והיא: האם מדובר בעבירת הריגה, כפי שטוענת המאשימה, או שמדובר בתאונה שנגרמה עקב תקלה מכנית בלתי צפויה, כפי שההגנה טוענת.
בית המשפט קבע כי לצורך כך יש לבחון האם היתה מחשבה פלילית שנקבעת, בין היתר, מאופן התנהגות הנאשם.
כאמור לעיל, קבע בימ"ש, כל העדויות הראויות מצביעות כי הוא נסע בצורה פרועה, חסרת אחריות, ומנגד, הנאשם לא סיפק כל הסבר מדוע קרה מה שקרה. "העובדה שהנאשם נסע בצורה שאינה סבירה, בעודו עוקף ללא הבחנה, וחולף על פני הכביש בסלאלום, במהירות, בין המכוניות הנוסעות, עובדה זו מלמדת שיש להגיע למסקנה גבי קיומה של מחשבה פלילית, הן לעניין מודעות לטיב מעשיו של הנאשם ולאפשרות גרימת תוצאות המעשה, והן לעניין היסוד החפצי הנדרש".
לאור האמור לעיל, הרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
