הפגיעות לחרדה עשוייה לנבוע מגודלו של מבנה במוח המעורב בזכרונות מפחידים, כך מדווחים היום (ב', 31.10.05) מדענים אמריקנים.
אנשים שאזור ה-'ventromedial prefrontal cortex' (המצוי מספר ס"מ מאחורי העין) שלהם עבה יותר, מסוגלים להתמודד טוב יותר עם חוויות מלחיצות.
המממצאים עשויים להסביר מדוע אנשים מסויימים מפתחים הפרעת 'מצוקה פוסט-טראומתית' (PTSD) בעוד אחרים ממשיכים 'לרוץ קדימה' גם לאחר אירוע כזה.
המחקר, של מדענים מבית החולים הכללי במסצ'וסטס, הופיע ב"National Academy of Science".
גורם הפחד
בעוד התופעה של תסמינים פיסיים ופסיכולוגיים לאחר אירוע מלחיץ במיוחד, כמו פיגוע למשל, היא נורמלית לחלוטין, אנשים מסויימים ימשיכו לסבול מפחד מכריע ויפתחו PTSD.
אדם הסובל מ-PTSD עשוי לחוות 'פלאשבקים' לא רצויים, לסבול משינה לקוייה ודכאון, ולהמנע ממצבים מסויימים שיכולים לעורר זכרונות מהאירוע.
מחקרים שנעשו בחיות הראו כי אזור ה-'ventromedial prefrontal cortex' מסייע למוח לשכוח אירועים מפחידים. כמו-כן, מחקרים אחרים הראו כי אצל אנשים הסובלים מ-PTSD האזור אינו פעיל בצורה יוצאת דופן, מה שמראה גם כן כי אזור זה במוח חשוב כשמדובר בחרדה.
במחקר הנוכחי, סרקו החוקרים את מוחם של 14 מתנדבים.
זיעה בכפות הידיים
המתנדבים נחשפו גם לסדרת חוויות, בין היתר מכות חשמל לא נעימות, אך לא מזיקות, שתוכננו לגרום לחרדה.
אלו שהגיבו עם רמות החרדה הנמוכות ביותר, שנמדדו על-ידי כמות הזיעה בכפות הידיים במהלך הבדיקות, נטו להיות בעלי אזור 'ventromedial prefrontal cortex' עבה יותר ולהיפך.
החוקרים הסיקו כי אזור 'ventromedial prefrontal cortex' גדול יותר עשוי להגן מפני הפרעות חרדה או כשהוא קטן יותר הוא עשוי להיות גורם רגיש לחרדות.
הצעד הבא יהיה לבחון את ההיבט הגנטי ואת הגורמים הסביבתיים שעשויים להסביר את השוני במוח. בעתיד ניתן יהיה למדוד אזור זה במוחם של בני אדם כדי לנבא האם הם בעלי נטייה גדולה יותר להפרעות חרדה כמו PTSD.
החשיבות הגדולה היא להכיר בעובדה כי PTSD ניתנת לטיפול וצריכה להיות מטופלת מוקדם ככל האפשר.
