פרקליט המדינה, ערן שנדר, תקף בחריפות את הפער המתהווה בין השקעת המשאבים שמבצעת המדינה בתחום הביטחון והסדר הציבורי מול ההשקעה במאבק בעבריינות, אשר הגיע לדבריו "למימדים זועקים".
שנדר נשא את דבריו במהלך הרצאה מול אגף החקירות של המשטרה, אותה בחר לפתוח דווקא "כאזרח המדבר אל אזרחים", המתעוררים אל מציאות חדשה שלא היה מודעים למלוא עוצמתה.
"העבריינות הפכה למאפיין חברתי"
"התפכחנו, כי התברר לכולנו, כאזרחים, שחברה אשר משאביה, תשומת ליבה ומירב כשרונותיה, מושקעים בהגנה על הביטחון הפיזי, ועל הקיום פשוטו כמשמעו, איננה יכולה לגייס במקביל את אותם המשאבים למאבק בעבריינות".
כאזרחים, אמר שנדר, אנו ניצבים מול חברה, שהעבריינות הפכה בה למאפיין חברתי.
"העלמת מיסים נחשבת נושא לשיחות סלון, בנייה בלתי חוקית נחשבת כמהלך סביר - כהימור עיסקי הראוי להערכה, וכל זאת עוד לפני שנגענו בכלל בעבירות הפליליות האלימות, שאנו נוטים לקרוא להן 'הפשיעה החמורה'. מכאן קצרה הדרך לעבריינות הקשה, ארגוני הפשיעה מחד והעבריינות שברחוב מאידך".
בהקשר לנקודת מבטן של רשויות החוק, קבע פרקליט המדינה, כי אין חשש לקריסת המערכות גם בהעדר משאבים, כוח אדם, הכשרה ראויה, או אמצעים מודרניים, אך מנגד, השירות לאזרח יהיה רע ומר. התמודדותה המכובדת והיעילה של החברה, בהיבט הביטחוני הצר, בשמירה על הסדר הציבורי ועצם הקיום - מעוררת התפעלות, אולם לא כך בנוגע לעבריינות.
"הביטחון הלאומי במובנו הרחב, כולל את הביטחון, כי החברה תוכל לקיים לא רק חיים פיזיים, ולהתמודד עם איומים חיצוניים, אלא גם תוכל לקיים את מרקם החיים הבריא, ותהיה לה היכולת להתמודד עם האיומים הפנימיים".
"אנו בצומת דרכים"
לאור-זאת, סיכם שנדר בטרם נגע בהיבטים המקצועיים של הבעיה, "אנו בצומת דרכים בו יש לקבל החלטות ציבוריות, יש יאמרו פוליטיות, על סדר העדיפויות הנכון - שהרי אמירה, כי נשקיע בהכל ונקצה משאבים להכל, כמוה כסיסמא ריקה מתוכן - אין מנוס מקביעת סדר עדיפויות בהשקעת משאבים מול איומי הפשיעה שמולנו".
במסגרת הדיון המקצועי, איבחן פרקליט המדינה שני ענפים של פשיעה בישראל, או בניסוחו: "שני רכסי הרים בטופוגרפיית העבריינות שבפנינו".
ה"רכס" הראשון הינו ארגוני הפשיעה, הפשיעה המאורגנת והשחיתות השלטונית. "קו פרשת המים" המחבר את פסגות רכס זה, הינו ההתנהלות העבריינית המכוונת אל המטרה הכלכלית.
ה"רכס" השני הינו העבריינות המאיימת על חיי הרחוב. "שוד פלאפונים בקניון, הילדה המותקפת בפארק שליד הבית, והזקנה שתיקה נחטף, עבור אלו, הביטחון היומיומי הפשוט, איננו קיים. המאפיין פשיעה זו, או מניעיה החברתיים נעוצים, בקלות הביצוע, סיכויי התפיסה הנמוכים והענישה הקלה בסופו של יום".
מול שני מימדי פשיעה אלו, קבע שנדר, יש להציב את המשאבים והכוחות - מול הפשיעה בעלת המניע וההתנהלות הכלכליים מחד, ומול פשיעת הרחוב מאידך.
