פסק דין תקדימי שהתקבל לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חוייבה המדינה לשלם פנסיה בהתאם לשכרו האחרון של העובד ולא על-פי התקנון האחיד.
התובע, אברהם קוריצקי, עבד במשך שנים בתעשיה האוירית כמהנדס כשזכויות הפנסיה שלו נצברות בקרן הפנסיה המקיפה של מבטחים. לימים, עבר למשרד הביטחון וקיבל מינוי קבוע כעובד מדינה, בעל זכויות פנסיה תקציבית לפי חוק הגמלאות.
בסמוך ליציאתו לפנסיה, בגיל 65, הודיע לו משרד הביטחון על גובה הפנסיה שתשולם לו מדי חודש. קוריצקי פרש לפנסיה, והחל לקבל את הקצבה החודשית כמובטח.
מספר חודשים לאחר שיצא לפנסיה הודיעה לו המדינה, כי לאור הודעת מבטחים בדבר גובה השתתפותה בפנסיה, המדינה מפחיתה את הפנסיה החודשית שלו וכי עליו להשיב חלק מהסכומים שקיבל עד אותה עת.
בתביעה שהגיש קוריצקי לבית הדין לעבודה בתל אביב, באמצעות עורכי הדין אשר סלע וגליה קלינמן, ממשרד אריאל שמר ושות', נטען כי על משרד הביטחון והממונה על הגמלאות לשלם לו את הפנסיה המלאה בלא כל הפחתה.
המדינה טענה מנגד כי על-פי הסדר רציפות הזכויות בפנסיה, המדינה משלמת לפנסיונר את הזכויות שצבר אצלה ישירות, אולם לגבי הזכויות שצבר בקרן הפנסיה הצוברת - המדינה משמשת צינור תשלומים בלבד, ואין לה חבות כלשהי לגבי זכויות אלה.
עוד טענה המדינה, כי השינוי בזכויות המוכרות במסגרת הסדר הרציפות נובע מן השינוי שחל על קרנות הפנסיה עם החלתו של התקנון האחיד בחודש אוקטובר 2003. עד אז, טענה המדינה, היתה מבטחים משתתפת בפנסיה של הפנסיונר בסכום הנגזר ממשכורתו האחרונה במדינה, ואילו לאחר התקנון האחיד מבטחים משתתפת רק על-פי המשכורת הקובעת שהיתה לפנסיונר אצלה (ואשר במרבית המקרים היא נמוכה יותר).
לפיכך, טענה המדינה כי אין לפנסיונר כל זכות שנפגעה, ובכל מקרה בעל דינו הנכון הוא הקרן המשתתפת, דהיינו מבטחים במקרה זה, ולא המדינה.
בפסק דינה קובעת השופטת הדס יהלום, כי יש לפרש את הסכם הרציפות היא כך שבעל דינו של הפנסיונר הוא המעסיק האחרון, שממנו פרש הפנסיונר לפנסיה, ואין לפנסיונר דין ודברים עם המעסיקים הקודמים ועם הקרנות הקודמות בהן היה מבוטח.
עוד קובעת השופטת יהלום, כי הסכם הרציפות הוא שקובע את זכויות הפנסיונר שהוכרה לו רציפות, ולא התקנון האחיד ומכיוון שזה לא שונה או בוטל, המדינה אינה רשאית לפרשו בדרך אחרת או ליישמו בדרך אחרת מכפי שנהגה במשך שנים.
לבסוף קובעת השופטת, כי המשכורת ממנה יש לחשב את הפנסיה היא המשכורת הקובעת האחרונה אצל המעסיק שממנו העובד פורש, וכי משכורת זו חלה ביחס מלוא תקופת ההעסקה שהוכרה במסגרת הצירוף.
עו"ד אשר סלע מסר בתגובה לפסק הדין: "לפסיקה האמורה יש חשיבות רבה לגבי עובדים רבים בשירות הציבורי. הסדר הרציפות שבו עוסק פסק הדין הוא הסדר הקיים מאז שנת 1973, והוא נועד לאפשר ניידות של עובדים בשירות הציבורי (המדינה, מוסדות אקדמיים, מעסיקים ציבוריים גדולים וכו') ממקום עבודה אחד למשנהו, תוך הבטחת רצף של זכויות הפנסיה שלהם.
עובדים רבים מן הסוג האמור הגישו בקשות לרצף זכויות, מתוך הנחה כי זכויותיהם בעת פרישתם תחושבנה על-פי תנאי שכרם בסמוך ליציאתם לפנסיה, וזאת בהנחה שתנאים אלה הינם לרוב טובים יותר מאלה שהיו לעובד בעבר. אילו היתה מתקבלת גישת המדינה, היו עובדים אלה מגלים - וזאת רק בעת היציאה לפנסיה - כי הם ניצבים בפני שוקת שבורה, וכי למעשה זכויותיהם בגין תקופות העבר באות לידי ביטוי בפנסיה באופן חלקי ומופחת".
