בית משפט השלום בקרית-שמונה דחה בשבוע שעבר את תביעתם של בעלי אולם האירועים במלון "פאר דוד" בעיר, לקבלת פיצוי מזוג אשר ביטל את חתונתו שהיתה אמורה להיערך במקום.
בני הזוג המאושרים - ענבל אסרף ויעקב כהן - תיכננו להינשא בשמחה ובששון בתאריך 26.06.01. לצורך הכנת החגיגה, נפגשו השניים בסוף נובמבר 2000 עם בעלי האולם, וערכו "הזמנה", במסגרתה נקבעו תאריך האירוע, סוג האירוע, מספר המוזמנים, התפריט והמחיר למנה. ההזמנה עצמה נחתמה על-ידי החתן המיועד בלבד.
כשלושה חודשים מאוחר יותר, בתאריך 08.02.01, שלחו בני-הזוג מכתב לחברת הניהול של האולם, אשר במסגרתו מסרו רישמית, כי הם מבקשים לבטל את האירוע מסיבות אישיות. הם הוסיפו, כי פנו עוד קודם לכן, בשני מועדים שונים - כשבוע וכיומיים לפני שליחת המכתב - על-מנת לבטל את ההזמנה, אך החברה התנגדה לבקשתם.
למכתב זה נשלחה תשובה ע"י ב"כ החברה, לפיה הודעת בני-הזוג מהווה הפרה יסודית של ההסכם - ההזמנה מהווה הסכם המחייב את הצדדים, והנתבעים אינם רשאים לבטלו. בכתב-התביעה עצמו נטען, כי הובהר לנתבע, יעקב, עוד בעת חתימת ההזמנה ובאופן מפורש ושאינו משתמע לשתי פנים, כי חתימתו מחייבת את הנתבעים מן הטעם, שעם ביצוע ההזמנה משריינת החברה עבורם את המועד, בו ביקשו לערוך את חתונתם.
לאור הפרת ההסכם, נטען, ועריכת החתונה במועד המתוכנן באולם אחר, תובעת החברה בבית המשפט את נזקיה הכספיים.
בני-הזוג מצידם טענו, כי החתן חתם אך בשמו על טופס ההזמנה, וכי נציגי התובעת הסבירו לו, כי יוכל לבטל את ההזמנה ובלבד שהביטול יעשה לפחות ארבעה חודשים לפני מועד החתונה.
לגירסתם, פנו אל התובעת בשלושה מועדים שונים לפני שיגור מכתב הביטול - הראשון מביניהם עוד בסוף חודש ינואר - וביקשו לבטל את ההזמנה. ביטול ההסכם נעשה, לפיכך, על-פי המוסכם בין הצדדים.
שופטת בית המשפט, ברכה סמסון, ציינה בראשית פסק-דינה, כי אין מחלוקת כי בחתימת ההזמנה, נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, וזאת גם על-פי עדותה של ענבל, אשר אישרה כי בעלה חתם על ההזמנה על-פי דעתה.
המחלוקת, לאור-זאת, התמקדה בשאלה, האם היתה בין הצדדים הסכמה בעל-פה, לפיה יהיו הנתבעים רשאים לבטל את ההסכם, ובלבד שהביטול יעשה לפחות ארבעה חודשים לפני המועד המוזמן.
לאחר שסקרה את עדויות בני-המשפחה, לפיהם במעמד עריכת ההזמנה נאמר להם כי יהיו רשאים לבטל את ההזמנה על-פי תנאי ההודעה המוקדמת, קבעה השופטת סמסון, כי "הגם שמדובר בבני משפחה, עדויותיהם של הנתבעים ושל הורי הנתבעת היו אמינות עלי, וגם סבירות. אינני שותפה למסקנות ב"כ התובעת, ולפיהן יש לקבוע כי הנתבעים ועדי ההגנה בדו את גרסתם זו, וכי לא היו דברים מעולם".
לאור התחרות בענף, נפסק, לא מן הנמנע, כי התובעת תסכים לאפשר ללקוחותיה, לבטל את ההזמנה תוך הודעה מראש של ארבעה חודשים, הגם שיש בכך כדי לפגוע באינטרס הכלכלי שלה.
"ניסיון החיים מלמד, כי בתנאי תחרות, נותני השירותים נוטים להיטב עם הלקוחות כדי לזכות בלקוח נוסף, גם כאשר הדבר עלול לפגוע במידה כזו או אחרת באינטרס הכלכלי שלהם. דווקא העובדה שהמועד שנבחר היה בשיא עונת האירועים, יש בה כדי לתמוך בגירסת הנתבעים, שכן ניתן לצפות כי בתקופת שיא, קל יותר לקבל הזמנה אחרת, לאותו מועד".
הואיל והתובעת היא שערכה את ההזמנה, ונמנעה מלציין בהזמנה כי אינה ניתנת לביטול בכל זמן, יש לפרש את ההסכם כנגד מנסחו ולקבוע, כי לא היתה הסכמה מכללא, לפיה לא ניתן יהיה לבטל את ההזמנה בשום מועד, וכי עניין זה היה פתוח למשא-ומתן בין הצדדים.
אי-לכך, נקבע, ניתן יהיה לבטל את ההזמנה, במיוחד לאור זמן הביטול של ארבעה חודשים מראש, שהינו זמן סביר בנסיבות העניין.
לאור האמור לעיל, העדיף בית המשפט את גירסתם של בני הזוג על-פני גירסתה של התובעת, וקבע, כי ביטול ההזמנה נעשה כדין, ולפיכך אין הם חייבים לשאת בנזקי התובעת כתוצאה מהביטול.
