בגיל 100 נאלצה להיות רתוקה למיטתה והיתה כה חלשה כתוצאה ממחלה בבטנה, עד כי כומר הוזעק אליה לתפילה אחרונה. אך מריה אסת'ר דה קפווילה החלימה, ו-16 שנים מאוחר יותר הפכה לאשה המבוגרת ביותר בעולם, כך על-פי שיאי גינס.
היא נולדה ב-14 בספטמבר, 1889, שנת הלידה של צ'ארלי צ'פלין ואדולף היטלר, נישאה בשנה בה נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה - 1917, והתאלמנה בשנת 1949.
"אנו רואים את המצב בו היא נמצאת, ומה שראוי להערצה זו לא רק העובדה כי הגיעה לגיל מופלג שכזה, אלא שהגיעה אליו במצבה, בבריאות טובה ביותר", סיפרה בתה של קפווילה, אירמה, לסוכנות הידיעות AP, בראיון שנערך בביתן בעיר חוף באקוודור.
כשהיא יושבת על ספה ומנפנפת במניפה בידה הרזה והיציבה, בחום הטרופי, קפווילה נראית מבולבלת מנוכחותם של זרים. אירמה בתה, בת 79, מתכופפת בסמוך לאוזנה של אמה ומשוחחת עימה בקול רם, מסבירה לה כי היא מפורסמת מאחר והיא האדם המבוגר ביותר בעולם.
הסוד לאריכות ימיה - אופייה השלו
קפווילה מצידה מנענעת את ראשה ומחייכת, ובתה מסבירה כי אופייה השלו עשוי להיות הסוד לאריכות ימיה. תמיד היה לה אופי מאד רגוע ושקט", מספרת אירמה. היא אינה מתרגזת משום דבר. היא מתייחסת לדברים בצורה מאד רגועה והיא היתה כך כל חייה".
קפווילה, שבאה ממשפחה אמידה, אושרה כאישה המבוגרת ביותר בעולם ב-9 בדצמבר, לאחר שמשפחתה שלחה את פרטי תעודת הלידה ותעודת נישואיה למוציא לאור בלונדון. היא נטלה את התואר האדם המבוגר ביותר מאליזבת בולדן האמריקנית, בת 115, כך נמסר בהצהרה של שיאי גינס שנשלחה בדוא"ל לסוכנות הידיעות AP.
אמיליו מרסדו דל טורו, מפוארטו ריקו, החזיק בתואר האדם המבוגר ביותר בגיל 114.
האדם המבוגר ביותר שגילו אומת, על-פי גינס, היתה אישה בשם ג'ין לואיז קלמנט, שחיה עד גיל 122 ו-164 יום. היא נולדה בצרפת ב-21 פברואר 1875 ומתה בבית אבות בארלס שבדרום צרפת ב-4 באוגוסט, 1997.
שלושה מתוך חמשת ילדיה, אירמה, הילדה, בת 81 ובנה אניבל בן 77 עדיין בחיים. יחד עם עשרה מ-11 נכדיה, 20 ניניה ושני בני ניניה, שהאחרון שבהם נולד בפברואר 2003.
מעולם לא עישנה או שתתה משקאות משכרים
בצעירותה, קפווילה אהבה לרקום, לצייר, לנגן בפסנתר ולרקוד ולס במסיבות, מספרת המשפחה. היא ביקרה גם במטעים הקרובים לביתה, היכן שנהגה לשתות חלב אתונות וחלב פרות טרי. היא תמיד אכלה שלוש ארוחות ביום ומעולם לא עישנה או שתתה משקאות משכרים. רק כוס קטנה של יין בצהרים ולא יותר", מספרת אירמה.
במשך 20 השנה האחרונות, קפווילה מתגוררת עם בתה הבכורה הילדה וחתנה מרטין.
כדתייה קנאית, קפווילה מתפללת בכל יום, משתתפת בטקס בכנסיה בכל יום שישי, מצטרפת לארוחות המשפחתיות, ונהנית מאכילת קטניות ועוף לצהרים, אותם היא אוכלת ללא כל סיוע עם סכין ומזלג בלעיסות קטנות. בלילה, היא שותה קפה עם חלב חם ולחם עם גבינה או ריבה. לדבריה היא אינה מסוגלת לוותר על משהו מתוק: ג'לי, גלידה או עוגה.
קפווילה עדיין נהנית לצפות בטלווזייה ולקרוא את כותרות העיתונים, אומנם עם קושי מסויים, אך ללא עזרת משקפיים. היא לא יכלה לעזוב את ביתה במשך שנתיים ומטפלת מסייעת לה ללכת ללא הצורך במקל הליכה או כסא גלגלים.
בשנים האחרונות, מספרת משפחתה, היא פחות מתקשרת מאחר ושמיעתה מתדרדרת והזכרון שלה החל להחלש. "הזכרון שלה לא רע. היא זוכרת דברים רבים, אך לא את הכל. היא לא צלולה ב-100%", אמרה אירמה.
אירמה והילדה הראו לקפווילה תמונה של אביהם, מלח אוסטרלי שהגיע לאקוודור בשנת 1910. לאחר שהתבוננה בתשומת לב למשך דקה, קפווילה זיהתה את התמונה. "זהו אנטוניו קפווילה", אמרה. "הייתי באחוזת המטעים של ג'וזפינה והם הביאו לשם חבר", סיפרה. מסבירה בקול רך כיצד הכירו לה את הגבר שהפך מאורח יותר לבעלה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
