"העוני בישראל, מקורו בשוק העבודה המייצר מזה עשרים שנה פערים גדלים והולכים ומגדיל את מספר העניים השכירים. הפערים בשוק העבודה בישראל הגיעו לרמה גבוהה גם בהשוואה למדינות אחרות. לכן, הטיפול בשוק העבודה הוא הבסיס והמפתח לחילוץ אזרחים רבים מקו העוני - וזאת, באמצעות הקטנת מספר בעלי השכר הנמוך בשוק והגדלת התמיכה בהם". כך אמר (ו' 23.12.05) הפרופ' צבי זוסמן, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, בדיון של הפורום הציבורי למאבק בעוני הפועל בחסות ובמימון קרן פרידריך אברט הגרמנית.
את הפורום, המורכב מח"כים, אישי ציבור ואנשי משק וכלכלה, מרכז ד"ר רובי נתנזון, יו"ר המכון הישראלי למחקר כלכלי וחברתי.
צבי זוסמן תקף במיוחד את מדיניותו הכלכלית-חברתית של שר האוצר הקודם, בנימין נתניהו. לדבריו, אף אחת מטענותיו של נתניהו לא הוכחה מדעית וממצאי מחקרים שנערכו בארץ ובעולם אף סותרים את מרביתן. באותו אופן לא הוכח שצמיחה מהירה היא המדיניות החברתית היעילה ביותר, כפי שטען נתניהו, ואף לא הוכח שמגזר ציבורי גדול ומערכת רווחה משוכללת הם נטל על הציבור ומעכבים צמיחה. גם הטיעון שקיצוץ הקצבאות יוציא אנשים לשוק העבודה ובכך יחלץ אותם מהעוני לא הוכח. להיפך, רוב העניים עובדים.
זוסמן אף מתח ביקורת נוקבת על עמיתיו הכלכלנים ואמר כי "במקום להתעסק בשאלה האם נתניהו אוהב עשירים או שונא עניים, יש לבחון באופן מדעי האם טענותיו צודקות אל לא ולא להתעסק ברכילות".
הוא אמר, כי הגורמים לכך ששוק העבודה מייצר פערים ועוני הם שינויים טכנולוגיים, שמגדילים את הביקוש לעובדים משכילים, היחלשות כוח המיקוח של עובדים בלתי מיומנים, ייבוא עובדים זרים, היחלשות כוחם של האיגודים המקצועיים, אבטלה גבוהה בקרב בעלי השכלה נמוכה ואי שוויוניות בחינוך.
זוסמן מסר, כי בשנים 1990-2004 נוספו 977 אלף עניים (לפני תשלומי העברה ומסים) - 60% מתוכם במשפחות של שכירים. 51% מהמבוגרים ו- 60% מהילדים העניים נמנים על משפחות עובדים.
לדבריו, בשנים האחרונות אנו עדים לכך שעיקר הגידול בעוני הוא במשפחות שכירים, כאשר פערי השכר בשוק העבודה הם שמגדילים את מספר העובדים העניים. כלומר, יותר ויותר עניים הם עובדים ונוצרת "פרולטריזציה" של העוני ו"פרולטריון של סחבות". השכירים העניים גם מתרחקים מקו העוני כלפי מטה והופכים מעניים לאביונים. "זה לא עוני של בטלנים ולא בהכרח של עובדים במשרה חלקית. למעלה ממחצית העניים עובדים במשרה מלאה. הבעיה היא ש- 67% מהשכירים במשפחות עניות הם בעלי שכר נמוך", טען זוסמן.
לדעת זוסמן, האמצעים לצמצום העוני בקרב עובדים הם: יציאה לעבודה של מפרנס שני, הקטנת מספר בעלי השכר הנמוך במשק, בין השאר על-ידי העלאת שכר המינימום, הקטנה נוספת של מספר העובדים הזרים הבלתי מיומנים וארגן מקצועי של עובדים חלשים. לדבריו, לנוכח המגמה של ירידה בחברות באיגודים מקצועיים וצמצום תחולת ההסכמים הקיבוציים, יש לצורך להנהיג כלים ממלכתיים להגנה על עובדים חלשים, משום שאיגוד מקצועי מסייע לצמצום הפערים בשוק העבודה. כמו כן, הוא ממליץ לפעול להגדלת ההשקעה בחינוך ולהרחבת התמיכה בבעלי שכר נמוך, על-ידי מס הכנסה שלילי, הרחבת דמי האבטלה והעלאת קצבאות הילדים.
בהתייחסו לויכוח בין מס הכנסה שלילי, לבין הגדלת הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי, הסביר זוסמן, כי מס הכנסה שלילי אמור להעניק לעובד בשכר נמוך שאינו חייב מס, תוספת הכנסה במימון ממשלתי. אך השאלה היא האם מס הכנסה מסוגל לבצע מבחני הכנסה שיקבעו את הזכאות. כפתרון ביניים ניתן לדעתו, להרחיב את קצבת השלמת ההכנסה המשולמת כיום על-ידי המוסד לביטוח לאומי ל-37 אלף משפחות שכירים עניים שהן 25% מכלל מקבלי הקצבאות של שכירים במשפחות עניים.
זוסמן קרא להעלות את שכר המינימום, כך שמפרנס יחיד במשפחה בת ארבע נפשות יימצא מעל קו העוני. כיום מפרנס יחיד כזה המשתכר שכר מינימום נמצא 20% מתחת לקו העוני, ויש לדעת זוסמן, לסגור את הפער הזה בהדרגה כדי לא לפגוע בתעסוקה של עובדים חלשים.
עוד הציע פרופ' זוסמן - להרחיב את תשלום דמי האבטלה, אשר גם הוקטנו בהיקפם וגם הוחמרו התנאים לזכאותם בשנים האחרונות, מעל ומעבר למה שמקובל במרבית המדינות המפותחות. פגיעות אלה בזכויות המבוטלים והאבטלה הגבוהה והממושכת בקרב עובדים בלתי מיומנים יצרו, לדבריו, מצב שבו מבוטלים רבים נמצאים מתחת לקו העוני. "יש למעלה מ-80 אלף מובטלים במשפחות עניות. אי אפשר לדבר על מאבק בעוני ללא רוויזיה בנושא דמי האבטלה", הטעים זוסמן.
בהתייחסו לנושא קצבאות הילדים, טען פרופ' זוסמן, כי העלייה המהירה של ילדים החיים בעוני, מרביתם במשפחות עובדות, מחייבת שיקום מסויים של קצבאות הילדים. בכל מקרה, אין להעניש ילדים לא על עבודה בשכר נמוך ואף לא על אי עבודה של הוריהם.
זוסמן מתח ביקורת חריפה על מדיניותה החברתית של הממשלה וקבע כי מערכת הרווחה לא הצליחה להתמודד עם העוני הכלכלי המיוצר ע"י שוק העבודה. בשנים האחרונות קוצצו הקצבאות ופחתה עוד יותר יכולת מערכת הרווחה להתמודד עם העוני. אם בשנת 2000 חולצו 376 אלף נפשות במשפחות שכירים שהיו מתחת לקו העוני והיוו 46% מכל העניים במשפחות שכירים, הרי בשנת 2004 ירדה כמות הנחלצים ל-287 אלף נפשות (שהיוו 37% בלבד מכלל העניים במשפחות שכירים).
פרופ' זוסמן ציין עוד, כי צמיחה אינה מצמצמת אי שוויון ועוני. "מבלי להמעיט מחשיבותה של עלייה בהכנסה הממוצעת לנפש, הרי שצמיחה לכשעצמה - ובייחוד צמיחה מוטת היי-טק כפי שהייתה בישראל מאז שנות ה-90' - אינה מצמצמת עוני ואי שיוון. בשנים 1980-2003 עלה התוצר לנפש ב-40% אך אי השוויון בהכנסה הכללית על ב-22% ותחולת העוני ב-20%. כלומר, הצמיחה לא תרמה לשיפור במצבם היחסי של פרטים בעלי הכנסה נמוכה, כפי שהוכיח מחקרים שנעשו בבנק ישראל", גילה זוסמן.
