טעויות בשירי חנוכה אינם דבר בלתי הפיך. אם רק נרצה נוכל לתקן וללמוד. להלן מספר טעויות נפוצות בשירי חנוכה:
כד קטן, כד קטן
שמונה ימים שמנו נתן.
כל העם התפלא:
מאליו הוא מתמלא:
כל העם אז התכנס
והכריז: אך זהו נס:
אילולא כד זה נשאר,
מקדשנו לא הואר.
"שמונה ימים שמנו נתן". את השמן שלו הילדים מכירים אך לא את שמנו, והופ קיבלנו את "שמונה ימים שם יונתן".
מעוז צור ישועתי / לך נאה לשבח
תיכון בית תפילתי / ושם תודה נזבח
לעת תכין מטבח / מצר המנבח
אז אגמור / בשיר מזמור / חנוכת המזבח
"מצר המנבח" הפך ל"מצרם נבח", ושלל המצאות מהמצאות שונות. מצר המנבח פירושו מהאויב (צר) שנובח עלי ומתריס כלפי.
שיר נוסף הוא השיר הזה:
אבי הדליק נרות לי
ושמש לו אבוקה -
יודעים אתם לכבוד מי?
לכבוד החנוכה!
מורי נתן כרכר לי
בן עופרת יצוקה -
יודעים אתם לכבוד מי?
לכבוד החנוכה!
אמי נתנה לביבה לי,
לביבה חמה ומתוקה -
יודעים אתם לכבוד מי?
לכבוד החנוכה!
דודי נתן תשורה לי:
פרוטה אחת שחוקה -
יודעים אתם לכבוד מי?
לכבוד החנוכה!
כרכר הוא הסביבון בלשונו של ביאליק. ובכלל, לאיש לא יזיק ללמוד את כל מילות השיר. השיבוש הנפוץ הוא "יודעים אתם לכבוד מה?" שבא במקום "לכבוד מי?". והסיבה מובנת: השרים הטועים חשבו כי יש לחרוז את השורה השלישית בכל בית עם זו הרביעית, בעוד שלמעשה השורות הנחרזות הן ראשונה עם שלישית ושנייה עם רביעית. אבוקה, יצוקה, מתוקה ושחוקה מתחרזות עם חנוכה, ולי נחרז עם מי.
שימו לב לשיר הבא:
חנוכיה לי יש
צוחקת בה האש:
ושחה לי בלאט
על כד קטן אחד,
חנוכיה שלי,
אורך נא העלי...
"צוחקת בה האש" הפך משום מה ל"צוחקת לי באש". ואם החנוכיה לועגת לי, אזי איך היא מעיזה אחר כך להעיז בחוצפה ולשוח לי בלאט?... על כזה דבר היא ראויה לפשיטת עור, וממילא הטעות הבאה: "עורך נא בעלי"...
בנוסף, מדוע היא שחה על כד קטן נחמד? אם כבר - צריכה היא לשוח על נס פך השמן וניצחון המכבים על היוונים. כאן, בניגוד לטעויות הקודמות שמנינו - נמצאת הטעות החינוכית אצל מחבר השיר ולא אצלנו.
שיר מוכר לכולנו הוא:
חנוכה, חנוכה,
חג יפה נחמד;
אור חביב מסביב,
גיל לילד קט,
חנוכה, חנוכה,
סביבון סב סב.
סב, סב, סב...
מה נעים וטוב.
"גיל לילד רך", סמיכות הלמ"דים גרמה להשמטת למ"ד אחת, וכך קיבלנו את "גילי ילד רך", או בלשון הטף שאינו מכיר את המילה רך בהקשר זה, וממילא "גילי ילד רע"...
גם בעיות הזהות המינית הפכו את שורת השיר ל"גילה ילד רך", או "כוכבים מסביב" במקום אור חביב.
אם כבר באים לגרש את החושך הלשוני:
באנו חושך לגרש.
בידינו אור ואש,
כל אחד הוא אור קטן,
וכולנו - אור איתן.
סורה חושך! הלאה שחור:
סורה מפני האור!
"באנו חושך לגרש" הפך אצל כמה ילדים ל"בא נחושת לגרש". "סורה חושך הלאה שחור" הפך ל"סורה חושך על השחור", או "סורה חושך, ה---שחור". יש אפילו שתוך כדי התלהבות לפעילות הריתמית המלווה שיר זה (רקיעה ברגל והנפת יד קדימה) משתבשת המילה שְחור והופכת לחור או אור, כי מי בכלל יודע מה זה שְחור?...
נכון להיום, חנוכה תשס"ו, ברוח ימי ההינתקות: לא עוד "באנו
חושך לגרש", אלא "באנו חושך לפנות"...
גם השיר "אנו נושאים לפידים" הפך אצל ילדי כיתות א-ב בהשפעת שיעורי חשבון ל"אנו נוסעים לבדידים". או האמירה האכזרית: "בסלע חצבנו אדם, ויהי אור" במקום "בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור", שיש שהפכו אותו תחת השפעות אורתופדיות ל"בזה לחץ לנו הגב"...
