בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר (ה', 29.12.05) 18 ו- 12 שנות מאסר בפועל, בהתאמה, על ספיר דוד וספאשוילי אהרון - בן, ואביו - לאחר שהורשעו במסגרת עסקת טיעון בהריגתו של קטלה טייצו, נער אתיופי, שבו חשדו בגניבת אופניו של האב.
על-פי המפורט בכתב האישום המתוקן, שכלל הפחתה מעבירת רצח לעבירת הריגה, עבדו השניים בבית הקפה שבעלותו של האב בנתניה. בתקופה שלפני קרות האירוע, נגנבו שני זוגות אופניים שהיו שייכים לאב, והוא האמין כי האחראים לגניבה היו ממוצא אתיופי.
בשעות הערב של 30 לספטמבר 2004, גילה האב, פעם נוספת, כי זוג האופניים בו השתמש באותו היום, נגנב. הוא הלך אל בית-הקפה לחפש אחריו, ואז שתה במקום בקבוק בירה.
בדרכו הביתה, הבחין האב בחמישה צעירים ממוצא אתיופי, וביניהם המנוח - קטלה טייצו, צעיר בן 19 שנים. הנאשם החל לצעוק ולקלל את הצעירים, קרא להם 'גנבים', ואז התפתחה קטטה, במהלכה הגיע הבן ואחז יחד עם אביו במנוח.
שניות לאחר מכן, החל הבן לדקור את קטלה, בלא פחות משמונה מקומות בגופו, ביניהם אזור החזה, הבטן, הגב, הרגל והיד.
קטלה הספיק לצעוד כ- 15 מטרים, בטרם התמוטט על האדמה. הבן שלף את הסכין מגופו של המנוח, ואז פנה אל אביו, ואמר: "אבא, עזוב אותו, כבר הרגנו אותו". השניים נמלטו מהזירה והשליכו את הסכין בסמוך.
ספיר וספאשוילי הורשעו, כאמור, בהריגתו של קטלה בעקבות הסדר טיעון, הנסמך על כתב אישום מתוקן, שעליו הוסכם בין הצדדים לאחר סיום שמיעת הראיות מטעם המדינה.
במסגרת טיעוני העונש, ביקשה הפרקליטות להחמיר בעונשם של שני הנאשמים, וזאת בשל הנסיבות החמורות של המקרה המצדיקות ענישה מקסימלית לשניהם. בין השאר ציינה הפרקליטה, כי חייו של המנוח קופדו מבלי שהיתה מצידו התגרות כלשהי, וזאת רק על יסוד חשדו של האב שאופניו נגנבו על-ידי בן העדה האתיופית.
הקטטה, נטען, התפתחה לכיוון כה קיצוני לאחר שהגיע למקום הבן, בעצמו איש צעיר כבן 30, אשר דקר את המנוח בסכין שמונה דקירות, שאחת מהן הייתה קטלנית בפוגעה ישירות בלבו. את כל זאת עשה לאחר שהצעירים שהשתתפו בקטטה ברחו, כשהוא נעזר באביו, האוחז במנוח כל העת.
חומרה נוספת עליה הצביעה המדינה, היתה שלמרות ששני הנאשמים היו מודעים למותו של המנוח, הם לא הזעיקו משטרה או עזרה אחרת, אלא עזבו את זירת האירוע. בנוסף, השליך הבן את הסכין בקירבת המקום ובכך ניסה להעלים ראיה מפלילה.
לסיכום, נטען, מדובר בארוע אכזרי וחייתי, שהופנה כלפי אדם חסר אונים, שמצידו לא נשקפה כל סכנה למי מהנאשמים. מעצרם של הנאשמים בסמוך לאירוע התאפשר רק משום שהזדמנה למקום, במקרה, ניידת משטרה.
ב"כ הנאשמים מנגד, ביקש כי בית המשפט יראה בהריגת המנוח ארוע מצער, שהתרחש משום שהאב, מבוגר בן 55 שנים, הותקף על-ידי חבורת צעירים, ולא כי הגיע למקום על-מנת לתקוף אותם.
לדבריו, גם הבן לא יזם את האירוע, אלא בא לעזרת אביו, ולפיכך, ניתן לראות את השלב הראשון של ההתרחשות כהגנה עצמית.
בנוסף, צויינה היות האב אדם מבוגר, שמאז עלותו ארצה בשנת 1977 עבד כדי לפרנס את משפחתו. לחובתו לא נרשם עבר פלילי, והוא נקלע לסיטואציה בעלת תוצאה כה חמורה מבלי שהתכוון לכך, שהרי לא אחז בסכין ולא דקר. לפיכך, נטען, מן הראוי להסתפק יהיה בעונש מאסר בגבולות תקופת מעצרו.
בסיום טיעוניו הוסיף הסניגור, כי שני הנאשמים מביעים חרטה וצער ואף נכונות לפצות את משפחת המנוח. אירוע ההריגה במקרה זה, נטען, איננו עומד ברף העליון של המידרג ולפיכך אין מקום להטיל על הנאשמים עונשים המתקרבים לעונש המירבי הקבוע בחוק אותו יש לייחד לארועים קיצוניים יותר.
הרכב שופטי המחוזי (סביונה רוטלוי, עפרה צ'רניאק ודר' קובי ורדי) קבע בראשית דבריו, כי במקרה דנן מדובר בעבירה של אובדן חיי אדם, כאשר למנוח לא היה כל קשר קודם למי מהנאשמים. הבן נעץ בצורה אכזרית את הסכין בגופו של המנוח לא פעם ולא פעמיים אלא שמונה פעמים רצופות ובתוך זמן קצר, ולא הרפה עד שהיה בטוח במותו של הקורבן. פעולתו זו התאפשרה הודות לאחיזתו של אביו, אשר בלעדיה, ייתכן שהמנוח, שהיה איש צעיר, היה מצליח, כחבריו, להימלט מפני הנאשמים.
לאור-זאת, לא הסכים בית המשפט לראות את פעולתו של האב כפעולה שולית או מזערית. חלקו בארוע, נפסק, היה רב, הן משום שהתגרה בחבורת הצעירים האתיופיים, שנעלבה, כנראה, מקריאות הגנאי והאשם שהשמיע נגדם, והן משום שלא מנע מבנו את דקירתו של המנוח, ואף איפשר לו באחיזתו את ההריגה ולא הרפה עד שאמר לו לחדול. אז, עזבו הנאשמים את המקום כשהמנוח מתבוסס בדמו, בלא שניסו לעזור לו או להזעיק עזרה.
בהמשך הדברים, דחה בית המשפט את טענת הסניגור, לפיה מדובר היה בהגנה עצמית - טענה זו, נקבע, ראוייה היתה להישמע אם מדובר היה בעבירת רצח. "אולם, לעניין עבירת ההריגה נראה, כי על-פי העובדות המוסכמות שבכתב האישום אין לטענה זו מקום".
שופטי המחוזי הוסיפו לבסוף, "כי הנורמה העונשית הראויה במקרה זה צריכה לבטא הלימה בין ההצהרות על הצורך לעקור את תת-תרבות הסכין משורש לבין המסר היוצא מבתי המשפט בדמות גזרי-הדין...
יחד עם זאת, גם אם נצא מתוך נקודת המוצא, כי המקרה שלפנינו מצדיק ענישה מחמירה, איננו יכולים להתעלם מהיות הענישה ענישה אינדיבידואלית המתחשבת במידה ראויה בנסיבות המקרה ובאישיותו של העבריין".
לאחר שקילת טיעוני הצדדים ונסיבות המקרה הספציפיות, גזר בית המשפט על הנאשם-הבן שמונה עשרה שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, ופיצוי למשפחת המנוח בסך של 5,000 שקלים.
על הנאשם-האב נגזרו שתיים עשרה שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי כספי דומה.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
