תחת הכותרת "גם לביקורת יש גבול" פורסם היום (ב', 2.1.05) מכתבו החריף של תא"ל ישראל וייס, הרב הצבאי הראשי, נגד כתב עיתון "הצופה".
המכתב ב"הצופה" בא בעקבות מאמר אותו פרסם הכתב חגי הוברמן (26.12.05) בו האשים את אנשי הרבנות הצבאית הראשית ואת הרב וייס בכך שהשתתפו ב"ארוחת שחיתות בערב שאחרי עקירת הקברים", כשהם "זחוחי דעת ומפזרי אושר לכל עבר, בשירה נלהבת בקולי קולות עם חיוכים מאוזן לאוזן".
עוד הוסיף הכתב, כי "אנשי הרבנות הצבאית הראשית הם הזיבורית של החברה הישראלית, הפסולת של כוח האדם בצה"ל". אל הרב וייס התייחס הכתב כאל "דומן אנושי", ושאל את קוראיו אם הרב הצבאי היה מפגין את אותה "חייכנות מרוממת", אם קיברה של בתו האהובה היה נעקר ממקומו.
"דברי בלע"
"דברי בלע אלה אינם יכולים להיוותר ללא תגובה", כתב הרב הצבאי הראשי. לדבריו, עבודת הרבנות הצבאית בפינוי בית העלמין בגוש קטיף נעשתה לפי כל כללי ההלכה, ובגיבוי מלא של גדולי ישראל. "...לעיתים נדמה היה כי היא למעלה מכוחו של בן תמותה. משום כך, מצאתי את עצמי עומד לימינם של אנשי שעסקו במלאכה, כשאני עושה ככל כוחי כדי לתמוך בהם ולחזקם רוחנית, ובכך ליצור את המסוגלות וההיתכנות לביצוע המשימה באופן ההלכתי הראוי", כתב תא"ל וייס.
הוא סיפר כי קודם ליציאת הכוחות לעבודה לילית קשה, בערב שקדם לפינוי 18 הגופות האחרונות, כינס את אנשיו לאחר שאלו גילו תשישות נפשית רבה ונשא בפניהם דברי חיזוק ואמונה. "במהלך ארוחת הערב שרתי עימם שירי אמונה ("גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע")", כתב.
לטענתו, "נטל הכתב את קודש הקודשים הזה, את רגעי ההוד והיראה הללו, והורידם ממקומם הרוחני העליון אל תוככי שאול פי פחת של שנאה תהומית, תוך שימוש בביטויים איומים, ופגיעה קשה בכבודם של אנשי הרבנות הצבאית הראשית, שעמדו במשימה בלתי אפשרית שהוטלה עליהם, תוך שמירת כבודם של המתים".
בסיום דבריו לא נמנע וייס גם מנימה אישית. "איזכורה של בתי האהובה, תהילה ז"ל, שנקטפה בדמי ימיה, פגע קשות בי ובמשפחתי. ניתן לחלוק על דרכי, על השקפתי ועל מעשי. איני חסין מביקורת. אך גם לביקורת יש גבול, ובחילול זכרה המקודש של בתי, נפרץ הגבול", חתם.
הוברמן: "רציתי להכאיב"
בתגובה לדברים, מסר חגי הוברמן ל-Nfc, כי זו אינה הביקורת היחידה שקיבל על מאמרו, אך הוא דוחה את הביקורות. הוא הזכיר תגובה בה נכתב כי "גם במלחמת יום הכיפורים שרנו ובכינו", ואמר שההשוואה מופרכת משום שביום הכיפורים בניגוד לאותה סעודת שחיתות של הרב הצבאי שרו ובכו ולא שרו וחגגו.
"מי שרואה את הסרט אינו יכול לטעות ולא לראות את ההתלהבות ומצב הרוח המרומם. לכל אורך התמונות ניראים אנשי הרבנות מחייכים ב'סחבקיוּת' תוך כדי עקירת קברים, ואי אפשר להציג את הדברים כאילו נעשו 'בדחילו ורחימו'", אמר כתב הצופה.
"אז מה אם התמונות צולמו מחוץ לבית העלמין. האם ליד קברים אנשים נורמליים מחייכים או שבורים? אם אכן כדברי הרב הצבאי, אזי הסעודה שעשו לאחר עקירת הקברים היתה צריכה להיות בפנים נפולות ובשירה שקטה מתוך כובד ראש. האם לשירה סוערת תוך כדי ניפוף גרביים אפשר לקרוא 'חיזוק'?!", מקשה הוברמן.
לשאלת Nfc אם לא הקצין חצה גבולות כאשר עירב בעניין את בתו המנוחה של הרב וייס וקרא לו בכינוי "דומן אנושי", השיב הוברמן כי במשך תקופה ארוכה נכתבות ב"הצופה" כתבות קשות על הרב הצבאי הראשי מבלי שהטענות המועלות יזכו למענה ראוי מצידו. לדבריו, גם התייחסותו למשפחות השכולות היתה חסרת רגש, ובמכתב לאב שכול אף כתב באופן קר ולקוני כי הכל יעשה בהדרכת גדולי ישראל, תוך התעלמות מהתחושות הקשות. "לכן רציתי להכאיב לו באופן אישי על-ידי כינוי חריף, אך לא כשיטה, אלא כמעשה חד פעמי".
הוברמן מבקש להבהיר כי טוב עשה "הצופה" שפרסם את תגובתו של הרב וייס בדיוק באותו מקום בו התפרסם מאמרו במדור "במוקד".
