בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל בשבוע שעבר את ערעורו של אליהו דיאס על החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות בעיר, והורה לחברת המשקאות טמפו להעניק לו פיצוי בסך 2,400 שקלים, לאחר שחנות שפנה אליה סירבה, בהוראת הנתבעת, לפדות את בקבוקי הבירה שהביא לפידיון.
ראשיתה של הפרשה בחודש מרס 2005, עת פנה דיאס אל חנות בירושלים וביקש לפדות 20 בקבוקי בירה ששוויים 1.20 שקל כל אחד, ובסך-הכל 24 שקלים.
העובד בחנות סירב לקבל את הבקבוקים, והסביר לדיאס כי חברת טמפו - יצרנית הבירה או בעלת הבקבוקים - הורתה לחנויות שונות להימנע מקבלת הבקבוקים ותשלום דמי הפיקדון.
דיאס תבע את טמפו בבית המשפט לתביעות קטנות, שם נקבע, כי החברה לא היתה רשאית לנהוג כפי שנהגה. עם זאת, צויין, דיאס לא פנה אל החברה מעולם לקבלת דמי הפיקדון, ויש להניח שלו פנה אליה, היה מקבל את הסכום, ולו בכדי שתוכל להסיר מעליה את הטרדה. בנסיבות אלה, פסק בית המשפט, יפוצה דיאס בסכום של 24 שקלים בלבד, ותביעתו להוצאות, או לפיצוי בגין עגמת נפש נדחתה.
דיאס סירב לקבל את ההחלטה הנ"ל ועתר לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור. לאחר עיון בתשובת טמפו, בחר השופט בעז אוקון לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור.
כבר בראשית פסק-דינו, קבע בית המשפט, כי דיאס היה זכאי לפדות את בקבוקיו בכל אחת מרשתות השיווק ובחנויות שבהן נמכרו אותם מוצרים, והחברה לא היתה רשאית למנוע פעולה כזו של פדיון.
טמפו אומנם הסבירה, כי סוג זה של בקבוקים הוצא מן המחזור וכי מספר רב של בקבוקים, עשרות אלפים, נגנב מסניף ההפצה שלה במגדל העמק, אולם סיכונים אלה הם סיכונים המוטלים על המשווק ואין בהם כדי להדוף או לפגוע בזכותו של צרכן לפדות בקבוקים.
החברה, נקבע, "אינה משתפת את רוכשי מוצריה ברווחיה, והיא רשאית להטיל עליהם סיכונים הכרוכים בניהול עסקיה, אותם היא יכולה לבטח, אם רצונה בכך, אך אין היא יכולה, בצעד חד-צדדי, לגלגל הפסדיה אל כתפי לקוחותיה".
בהמשך הדברים נפסק, כי זכותו הצרכנית של דיאס היא לקבל תמורה עבור אותם בקבוקים, וכי אין לראות זבכות זו של הצרכן כהטרדה, ואין מקום להכביד עליו הכבדת יתר.
"ההנחה שתביעה של 24 שקלים היא טרדנית וקנטרנית היא משוללת יסוד. היא מנוגדת לאופיו של בית המשפט לתביעות קטנות כ'מגן הצרכנים'".
טמפו, צויין, איננה יכולה לנקוט בטקטיקה לפיה תביעות של צרכנים בודדים להשבת סכומים פעוטים מעוררים את זלזולה, ואילו תביעה סיטונאית להשבת עשרות אלפי בקבוקים מעוררת את חשדה לנוכח אירוע הגניבה. צרכן זכאי לקבל יחס הוגן, ראוי וענייני גם - ובמיוחד - אם בקשותיו הן בקשות צנועות.
כמו-כן הודגש, כי ההתייחסות לתביעה הנוגעת להשבת בקבוקים כאל עניין של מה בכך פוגעת באינטרס הציבור שבתשלום עבור השבת בקבוקים.
חוק הפיקדון על מכלי משקה, פסק השופט אוקון, בא לקדם את המודעות הנוגעת לשמירת איכות הסביבה והחיים, ולמנוע זיהום מיידי, שיש לו השלכות ארוכות טווח. גם אם בחיי היום יום אינטרס זה נפרט לפרוטות הפיקדון שהופקד עבור כל מיכל, אין בכך כדי לגרוע מהחשיבות המצטברת שיש לאיסוף של אותם בקבוקים על-ידי הציבור.
"מטבע הדברים, התעלמות מתביעות קטנות מסוג זה משמעה פגיעה בהקפדה המתחייבת מיישומו של החוק. אם יצרן או משווק צפוי בהליך משפטי אך ורק לעלות הישירה הנובעת מאי הפקדה על-פי החוק, הדבר עלול לרפות את ידיהם של אותם בני הציבור המבקשים להקפיד על קיומו".
לאור זאת, נקבע, גם לא ניתן היה לצפות מדיאס, לאחר שפניו הושבו ריקם על-ידי החנות אליה פנה, להתקשר אל היצרן ולבדוק מדוע נדחתה בקשתו.
לאור האמור לעיל, נפסק, אין לראות בסירוב הפדיון של טמפו משום עניין של מה בכך. סירוב זה פגע בדיאס, אשר נאלץ להגיע לבית משפט כדי לקבל את המגיע לו. סירוב זה גם פגע באינטרס חברתי כללי. פסיקת סכום של 24 שקלים לא עונה על הפגיעה שנפגע האינטרס הצרכני במלואו, ואין בה כדי לענות על היחס הבלתי ראוי לו זכה דיאס כצרכן.
"ההגנה לה זכאי מבקש זה צריכה להביא בחשבון כי מדובר אומנם בהגנה על היחיד, אך יחיד זה מיצג משאב כללי. נוכח שחרורו של בית המשפט לתביעות קטנות מסדרי הדין ומטרתו הצרכנית המובהקת, מובן כי ראוי שבעת שקילת התרופה המגיעה למבקש, רשאי בית המשפט להביא בחשבון את ההכבדה שנגרמה לו כצרכן.
"יתכן כי במקרים המתאימים ניתן להושיט סעדים נוספים אשר ימנעו מיצרנים להתעלם מזכויות של צרכנים שעלותן הישירה היא נמוכה, מתוך הנחה שרוב בני הציבור לא יטרחו להגן על הפגיעות בזכויות כאלה, והאינטרס הצרכני בכללותו יימצא נפגע".
בנסיבות אלה, נקבע לבסוף, מן הראוי לחייב את טמפו בהוצאותיו של דיאס, וכן בעגמת הנפש שנגרמה לו עקב ההתייחסות הבלתי רצינית לבקשתו.
"עגמת נפש זו היא רבה נוכח הסירוב הבלתי מנומק, וקלות הדעת שאפיינה את מתן ההנחיות מטעם המשיבה".
אי-לכך, חייב השופט אוקון את החברה לשלם לדיאס סכום של 2,400 שקלים - בנוסף לסכום בו חוייבה בבית המשפט לתביעות קטנות - וכן את תשלום הוצאות ההליך בגובה של 1,500 שקלים ועלות אגרת בית המשפט.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
