ילדה להורים סכיזופרניים הוכרזה כ"בת אימוץ"

בית המשפט העליון דחה (9.2.06) בקשת רשות ערעור של אב החולה במחלת הסכיזופרניה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב להכיר בביתו הקטינה כ"בת אימוץ" סגור, מבלי שיתאפשר קשר עם ההורים הביולוגיים.

בני הזוג הכירו לפני כעשר שנים וניהלו מערכת יחסים מבלי שנישאו, כאשר לשניהם היסטוריה של אשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים.

לפני כשנתיים, חודשיים לפני שנולדה ביתם, התגלתה אצל האם מחלת הסכיזופרניה והיא אושפזה בבית החולים שיבא, עקב מה שהוגדר כ"מצב רוח ירוד ומחשבות טורדניות באשר למסוגלותה לגדל את בתה".

לאחר הלידה, הוצאה הקטינה מחזקת האם והועברה תחילה לידי אימו של האב אך לאחר כחודש, משזו נפטרה, הועברה הקטינה לחזקתו של האב. לאחר כארבעה חודשים נלקחה ממנו הבת לבקשת פקידת הסעד בצו בבית המשפט לנוער, זאת בטענה כי מחלת הסכיזופרניה הכרונית שממנה סובל האב פוגעת בהתפתחותה של הקטינה.

היועץ המשפטי לממשלה הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להכיר בקטינה כ"בת אימוץ" סגור, קרי, מבלי לאפשר כל קשר שהוא עם ההורים הביולוגיים, בטענה כי אין סיכוי שמצבם של ההורים ישתנה בעתיד הנראה לעין.

בית המשפט ציין, כי האם סובלת מבעיות נפשיות החל מגיל 15 וקבע כי "אין לה מסוגלות הורית ולו גם מינימלית", ואין גם כל סיכוי כי מצב זה ישתנה בעתיד.

ההיסטוריה הרפואית של האב גילתה, כי הוא אושפז לראשונה בבית החולים גהה בשנת 1986 כשהוא במצב פסיכוטי חריף ולאחר מכן אושפז בכפיה בעקבות שני ניסיונות התאבדות. בית המשפט קבע בעניינו, כי "גם התקופה של ארבעה וחצי החודשים שבהם טיפל האב בקטינה, אין בה משום הוכחה למסוגלותו ההורית".

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור האם והאב על ההחלטה וציין, כי "מחלת הסכיזופרניה כשלעצמה אינה שוללת אוטומטית מסוגלות הורית; ואולם, על אף רצונו העז של האב לטפל בקטינה על הצד הטוב ביותר ונכונותו להשקיע בגידולה, חסר הוא יכולת תפקודית להיענות לכלל צרכיה, על-מנת לאפשר לה התפתחות פיסית ורגשית תקינה".

בערעור לבית המשפט העליון טען האב, כי לא נעשו הבדיקות המספיקות לבחינת יכולתו לגדל את הבת. במסגרת הדיון פנה האב לבית המשפט בבקשה לאפשר לו לגדל את הבת בהדרכה מתאימה ולכל הפחות לאפשר אימוץ "פתוח", שכן הוא "אב אוהב וחם, מקפיד על הביקורים, ושמא יש בקשר עמו כדי לשרת את טובת הקטינה".

"לב אנוש אינו יכול להתעלם ממשמעות ההכרעה כלפי הורים שניטל ילדם ונמסר לזולתם. אף אני לא אפריז כהוא זה אם אומר, כי התיק הדיד שינה מעיני... בסופו של יום לא ראינו, חברי ואנוכי, כמעשית וכמצויה על הפרק, אופציה שאינה הכרזת בר אימוץ, כאימוץ סגור", כותב השופט אליקים רובינשטיין בפסק הדין.

עוד מציין רובינשטיין, כי היחסים עם האב במצבו "לא הבשילו" למצב שבו ניתן יהא לומר שטובתה היא עמו, וכי אין להיעתר לבקשתו להכריז על אימוץ "פתוח" זאת במכלול השיקולים ובמרכזן טובת הקטינה.

לדברי רובינשטיין "תולדותיה העצובות [של הקטינה נ.י] עד הנה דורשות משפחה יציבה ללא טלטלה וסימני שאלה, תוך תקוה כי זו תימצא, כך שתוכל לגדול בלא הפרעות", אומר רובינשטיין ומוסיף כי העובדה שהאם נמצאת בהריון מתקדם נוסף מטילה "צל של חשש כבד כלפי העתיד".

"קטינה זו זקוקה למנוחת הנפש ומנוחת הגוף, ויפה שעה אחת קודם", מסכם השופט רובינשטיין בדחותו את בקשת רשות הערעור.