מבקר המדינה פרסם היום (ג', 14.2.2006) את דוח הביקורת בעניין מאגרי המידע במשרד הפנים. מאגרי מידע ממוחשבים משמשים בין היתר את משרד הפנים לכמה מטרות, ובהן: רישום המעמד האישי והפרטים האישיים האחרים של אזרחי ישראל ותושביה, הפקת דרכונים ומסמכים רשמיים אחרים, מתן רישיונות לישיבה בארץ, מתן אישורי כניסה לארץ, הפקת פנקס הבוחרים ורישוי כלי ירייה.
במכרז לביצוע פרויקט מאגרי המידע הממוחשבים זכתה חברת HP, ובו נקבע כי החברה תספק שירותים אלו עד לשנת 2004 תמורת תשלום, וכן נקבעה אופציה להארכתו.
במכרז נקבע עוד, כי התשלומים שחברת HP תקבל יגיעו משני מקורות שונים. סכום קבוע שמשלמת המדינה, באמצעות משרד הפנים, וסכום נוסף שמשלמים לקוחות חיצוניים המעוניינים לדלות מידע מן המאגר.
משרדי הפנים והאוצר לא הגנו על ציבור הלקוחות
בהסכם ההתקשרות בין המדינה לחברה נקבע מנגנון לבחינת המחירים ולפיקוח עליהם, אך מנגנון זה לא יושם. מבדיקת מבקר המדינה עולה, כי משנת 2001 לא אסף משרד הפנים נתונים מצטברים על ההכנסות החודשיות של החברה ממכירת שירותים ללקוחות החיצוניים, כפי שנקבע במכרז ובהסכם העיקרי.
הסכם ההתקשרות בין הצדדים קבע, כי פעמיים בתקופת ההתקשרות תכונס ועדה בראשות נציג משרד האוצר ובהשתתפות נציגי משרד הפנים וחברת HP, על-מנת לבצע בדיקת תמחור ועלויות, אך ועדה כזו מעולם לא התכנסה.
בנוסף, במשך כל שנות ההתקשרות לא הופחתו המחירים ללקוחות החיצוניים. לינדנשטראוס מזכיר, כי בשנים האחרונות חלו שינויים טכנולוגיים מפליגים, וראוי היה שתיבחן גם השפעתם על העלויות ועל המחירים.
המדינה נתנה לחברה בלעדיות באספקת שירותי המידע. בשל עובדה זו, מבהיר לינדנשטראוס, על הממשלה מוטלת החובה לפקח על המחירים של שירותי המידע כדי למנוע מחירים גבוהים. לדעת מבקר המדינה, משרד הפנים התרשל בבדיקת נתוני השימוש של הלקוחות החיצוניים, שהרי אם היו נאספים נתונים על שימוש הלקוחות החיצוניים במרשם הממוחשב, ניתן היה להוריד את מחיר השימוש או לבטלו כליל.
התקשרות ללא מכרז
עוד קבע לינדנשטראוס, כי משרד הפנים ומשרד האוצר לא הקפידו לקיים את הוראות חוק חובת המכרזים, כראוי לכל התקשרות בין המדינה לספק חיצוני. ההחלטה להאריך את ההתקשרות ללא מכרז לא הובאה לאישור החשב הכללי שבמשרד האוצר ולא הובאה לידיעת ועדת הפטור ממכרז במשרד האוצר.
משרד הפנים הזדרז וחתם כבר בפברואר 2003, 21 חודשים מראש, על הסכם עם HP לחמש שנים נוספות. ההתקשרות הוארכה בלא שנבדק אם ההארכה מוצדקת מבחינת המחירים ללקוחות החיצוניים, ונתונים על כך לא הוצגו בתהליך קבלת ההחלטות.
משרד מבקר המדינה העיר על ליקויים אלה לפני שפג תוקף ההסכם הראשון, ולמרות זאת לא עשו משרד הפנים ומשרד האוצר צעדים על-מנת לתקן ליקויים אלו.
התנאים שאישרה ועדת המכרזים במשרד הפנים היו שונים באופן מהותי מן התנאים שנקבעו בעקבות המכרז, ולכן היה ההסכם החדש שונה מההסכם העיקרי. בנסיבות אלה, ובלא חוות דעת משפטית מתאימה, קבע מבקר המדינה, כי ועדת המכרזים לא היתה רשאית לאשר את הארכת ההתקשרות בלא מכרז ולהסתמך על האופציה שנקבעה בהסכם המקורי.
