בית משפט השלום בתל אביב דחה באחרונה את תביעתו של פיוטר ז'וק כנגד חברת לאומי קארד בע"מ, במסגרתה דרש מן האחרונה להחזיר לו תשלומים שנגבו במסגרת עסקת אשראי במהלכה חתם על הסכם שהיה השונה באופן מהותי ממה שסוכם עימו בעל-פה.
על-פי הנטען, הגיעו בנובמבר 2003 אל בית התובע, המחזיק בכרטיס אשראי שהונפק לו בידי הנתבעת, סוכנים של חברת "ערוצי בית חברה לתקשורת בע"מ", המשווקת מערכות לווין וערוצי תקשורת. ז'וק שוכנע לרכוש "מערכת לווין חדשה", ולטענתו נאמר לו, כי רק אם יהיה מרוצה לאחר תקופת ניסיון, יהיה עליו לשלם סך של 4,120 שקלים עבור הרכישה בתוספת 2,000 שקלים עבור ההתקנה.
התובע חתם בסופו של דבר על הסכם עם סוכני החברה, והפקיד בידיהם שני שוברי תשלום חתומים של כרטיס האשראי שלו. העסקות בוצעו כעסקת "קרדיט", קרי שלאומי קארד אמורה להעביר את סכום העסקה לבית העסק במלואו, ומחזיק הכרטיס מחויב בתשלומים לפי בחירתו.
לאחר שהסוכנים עזבו את הבית, הסתבר לז'וק כי הרשום בהסכם שונה באופן מהותי מהדברים שנאמרו לו בעל פה, וכי למעשה חתם על התחייבות לרכישת המערכת ולתשלומים שונים. למחרת היום התקשרה אשתו של התובע למשרדי "ערוצי בית" והודיעה על ביטול ההסכם.
במקביל, התקשרה בתו של ז'וק למשרדיה של לאומי קארד, וביקשה להימנע מכיבוד הוראות התשלום באשראי עליהן הוחתם אביה. לאחר מכן, נשלחו לשתי החברות הודעות ביטול בכתב, וכן "מכתב ביטול" מטעם בית העסק ללאומי קארד עצמה.
למרות שליחת "מכתב הביטול", לא החזירה "ערוצי בית" כספים - לא לתובע ולא לחברת האשראי. ז'וק תבע מחברת האשראי את החזר התשלומים שנגבו ממנו בסך 6,120 שקלים וכן עשרת אלפים שקלים פיצוי כספי, והשאלה שעמדה בפני בית המשפט היתה, האם בנסיבות העניין, ובהנחה שהתובע רומה והוטעה על-ידי "ערוצי בית" או מי מטעמה, היתה מחויבת חברת האשראי לעצור את חיוביו.
לטענת חברת לאומי קארד, שיוצגה על-ידי עו"ד מיימון ממשרד פרופ' יובל לוי ושות', בהתאם לחוק, החתימה על שובר התשלום הינה בלתי חוזרת.
על-פי ההסכם, הוסבר, בין מחזיק כרטיס האשראי ובין לאומי קארד, חברת האשראי אינה אחראית לטיב, לאיכות ולכמות של הנכסים שסופקו על-ידי החברה ממנה הוזמנו. ההגיון בכך נובע מהעובדה, שחברת כרטיסי אשראי אינה יכולה להיות בורר בכל מחלוקת בין בית העסק ובין הרוכש.
שופטת בית משפט השלום, עידית ברקוביץ, בחנה את טענות הצדדים, וציינה בראשית דבריה, כי משילובם של סעיפי חוק כרטיסי חיוב והסכם ההצטרפות לקבלת כרטיס האשראי עולה, שעם הנפקת הכרטיס וקבלתו על-ידי המחזיק, קמה התחייבות עצמאית של לאומי קארד לשלם תמורת העסקות שיבוצעו באמצעות הכרטיס.
"משמעות הדברים היא כי התובע מחויב על-ידי לאומי קארד בסכום העסקה, כאשר הפסקת החיוב אפשרית רק על יסוד עילה המצדיקה זאת על-פי דין והמתקיימת במישור היחסים שבין מחזיק הכרטיס לבין לאומי קארד".
בחינת יסודותיו של סעיף 10 (א) לחוק, המשיך בית המשפט, מעלה כי נדרשים ארבעה תנאים מצטברים על-מנת שתתגבש זכותו של מחזיק כרטיס להפסיק את חיוביו - עסקה בתשלום נדחה, אי אספקת הנכס נשוא העסקה ללקוח, ביטול העסקה על-ידי הלקוח בשל אי האספקה, והודעת הלקוח למנפיק, בכתב.
בשורה ארוכה של פסקי דין, ציינה השופטת, חזרו בתי-המשפט על הקביעה כי הזכות לעצירת החיובים מכוח סעיף 10 לחוק מותנית בכך שביטול העסקה הוא פועל יוצא מאי אספקת הנכס ולא כאשר הלקוח מבטל את העסקה מטעמים אחרים, יהיו צודקים ככל שיהיו.
"החוט השזור לאורכם של פסקי הדין אשר ניתחו את סעיף 10 (א) לחוק, הוא העקרון לפיו הדרך היחידה להפסיק חיוב של כרטיס אשראי הוא כאשר מדובר בכשלון תמורה מלא, דהיינו אי אספקת הנכס נשוא העסקה. כל יתר הפגמים החוזיים, לרבות פגמים הנובעים מתרמית, טעות או הטעיה, אין בהם כדי להביא להפסקת החיובים".
פרשנות מרחיבה של הסעיף, הודגש, תאלץ את המנפיק לבחון את העסקה לפני ולפנים ולשמש כבורר ושופט בין הצדדים. על-מנת למנוע מצב שבו יאלץ המנפיק להכריע במחלוקת שמתעוררת בין לקוח לבין ספק, צומצם שיקול דעתו כך שיתמקד רק בשאלה הבסיסית האם סופק הנכס, אם לאו.
בעניינינו, סיכמה השופטת, הודה התובע כי התקשר בעסקה עם "ערוצי בית", וטענתו לביטול העסקה אינה נובעת מכך ש"הנכס" שנרכש באותה עסקה לא סופק לו. ז'וק אישר כי לאחר צאתם של נציגי החברה, ולאחר שחתם על ההסכם, רק אז התיישב "מתוך סקרנות" לקרוא את ההסכם.
"גרסתו של התובע מלמדת, כי למעשה ביקש לבטל את העסקה מחמת כך שטעה או הוטעה לעניין טיב העסקה. כפי שפורט לעיל, מקרה זה אינו נכנס בגדר סעיף 10 (א) לחוק".
בהמשך הדברים נדחו גם טענותיו התובע, לגבי זכותו לבטל העסקה דרך הוראות חוק הגנת הצרכן, וכן טענותיו לגבי רשלנותה של חברת לאומי קארד בטיפול בעניינו.
בין השאר נקבע, כי אין בשיחת הטלפון שביצעה ביתו של ז'וק לחברת האשראי ביום המחרת, במסגרתה התריעה כי מדובר בחבורת נוכלים שהוליכה את התובע שולל, כדי לחייב את לאומי קארד לעכב את העברת הכספים לבית העסק.
חברת האשראי, הדגישה השופטת, איננה מוסמכת לעכב העברת כספים לבתי עסק בשל טענות בגין כלל הפגמים החוזיים, לרבות טענת הטעיה או מרמה. מטעם זה, לא היתה החברה מחוייבת לעצור את התשלומים, והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הטענה מועלית בשיחה טלפונית ולא בכתב, כדרישת הסעיף בחוק.
לאור האמור לעיל, נדחתה תביעתו של ז'וק להחזר התשלומים ולפיצוי כספי. בית המשפט נתן דעתו לחסרון הכיס שנגרם לתובע, ובהתחשב בכך חייב אותו בהחזר הוצאות מינימליות לנתבעת בסך 1,500 שקלים.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
