סיפור אמיתי (פרק 129)

לאחר שהוא האזין לשיחת-הטלפון בין השופט לבין הפרקליט, המפכ"ל ראה כיצד חששותיו הגרועים ביותר קורמים עור וגידים.

הוא הכיר, כמובן, את שני הנוגעים בדבר, אם כי לא באופן אישי. לגבי השופט לא הייתה לו כל עמדה - אבל את דני הוא תיעב במידה לא-מעטה. שמו עלה יותר מפעם אחת בישיבות של סגל הפיקוד הבכיר במשטרה - והדעה הכללית שם הייתה שיום אחד הוא ייכשל, ללא ספק, בחצייה של קווים אסורים.

שיטות העבודה שלו, וחוסר העכבות המוסריים שלו, היו ממש לצנינים בעיני רבים באותו הפורום.

במטה הארצי ידעו לכבד, כמובן, את מי שעושה לשם איזון הכוחות בין האזרח לבין מערכת אכיפת-החוק; אולם מה שלא אהבו שם זה את הטינה שדני בן-אור הפגין כלפי כל מה שריח של ממלכתיות נדף ממנו.

הפרופיל האישי שלו היה ידוע - ובכל זאת הקצינים במטה הארצי לא יכלו להבין את האיבה העזה שלו כלפי מה שהם מייצגים.

במטה הארצי גם ידעו על הקשר המשפחתי שיש לו עם מי שמקורב ביותר לראש הממשלה - ולכן הפליאה הייתה עוד הרבה יותר גדולה.

אלי עזרא יידע את ראש הממשלה בדבר מעורבותו של חתנו של חברו הקרוב מאוד. ראש הממשלה מעולם לא פגש את דני בן-אור. הוא מצא את שמו פעם או פעמיים בדוחות מודיעיניים שהועברו למחשבו האישי.

ראש הממשלה לא הגיב.

הוא כבר ראה לאן מובילה הסתבכותו של בן-משפחתו של מייק שוורץ - וצר היה לו על-כך.

לא הייתה כל דרך למנוע את הבלתי ניתן לעצירה.