|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
|
לאחר שהצ'צ'נים עזבו את המקום, יעלה ביקשה מחבריו של בעלה שלא לעשות דבר. היא רצתה שהם ימתינו בסבלנות להתפתחויות שתהיינה, להערכתה, בשעות הקרובות.
בה-בעת, יעלה כבר החליטה, שגם אם הניסיון לגרום לשופט רבינוביץ לעשות את מה שהוא התבקש לעשות ייכשל, אין טעם להפיל ברשתם של האמריקנים את רותי.
בתו היחידה של השופט רבינוביץ לא חטאה במאומה. היא לא עשתה לבעלה כל רע. התמסרותה הטוטאלית למה שיעלה ביקשה ממנה בוודאי שלא הצדיקה כל פגיעה בה. היא נפלה קורבן לתמימותה - ולחוסר ניסיונה.
גם את דני בן-אור, היא הניחה, מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה עד לצאתו של בעלה ממעצרו, צריך להמשיך להחזיק "בביצים".
בעתיד, מן הסתם, עוד אפשר יהיה להשתמש בפחדים שלו מפני גילוי נטיותיו המיניות.
חלק מן היושבים בחדר הנידו ראש בהסכמה. חלק מהם ציפו, כנראה, זה מכבר לנפילה של מרציאנו. יעלה ידעה את זה . היא לא הסתירה את זעמה.
-" אתם באמת חושבים שאני אתן לבעלי לשבת בבית-סוהר כמה
שנים כדי שאתם תמשיכו לחגוג ..."
-" ומה אם השופט רבינוביץ לא יעשה את מה שאתם רוצים שהוא
יעשהו....?
-" כולכם 'חולי-רעות', אמרה יעלה במבטא רוסי כבד במתכוון.
-" באמת...?"
- " מרציאנו יצא בקרוב, אולי כבר הבוקר, בעוד כמה שעות, והוא יזיין לכולכם את הצורה. תסמכו עלי...."
דממה מוחלטת השתררה בחדר. יעלה, לאחר שיחתה עם הצ'צ'נים, הרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמה. היא נשארה לעמוד מול חבורת- הגברים שהיו שרועים כל הספות ועל הכורסאות בחדר הענק.
חלק מהם עישן סיגרים.
הנוכחים, גם הקשוחים במיוחד מביניהם, התרשמו מן הדרך שבה היא נהגה בצ'צ'נים. הכבוד שהללו רחשו לה הרשים אותם מאוד. הם ידעו שקשה מאוד לשכנע צ'צ'נים שלא לעשות דבר לאחר שכספם נגנב.
יעלה לא הוסיפה דבר. היא לא סיפרה, כמובן, לנוכחים שהיא חוזרת עתה מדירתו של השופט רבינוביץ - ושהיא ביחד עם אשתו-לשעבר של השופט רבינוביץ עשו לו את מה שלא עשו לו אף פעם בחייו.
ירוחם רבינוביץ פשוט לא האמין שזה קורה לו. יעלה בצד אחד ואשתו-לשעבר בצד השני גרמו לו לצרוח מרוב הנאה. השתיים לא הרפו מן השופט רבינוביץ במשך שעה ארוכה.
-" אסור להפסיק עכשיו...", לחשה יעלה באוזנו של השופט
רבינוביץ ששכב תשוש בין רגליה של אשתו-לשעבר.
-" אבל..."
-" בלי אבל....אני אראה לך דברים שלא תשכח אף פעם...רק
מפקד הגולאג ראה את מה שאני הולכת להראות לך עכשיו..."
-" מה ...?"
-" רק תבטיח לי דבר אחד....לי, ולאשתך-גרושתך, שרוצה לחזור
הביתה כבר מחר..."
-" הכול...הכול...רק אל תפסיקי את מה שאת עושה עכשיו...."
לאחר שהשופט רבינוביץ הבטיח את מה שהוא הבטיח לשתי הנשים, הוא זכה למנה נוספת של חסד.
שלוש-ארבע שעות לאחר מכן אמור היה להיפתח משפטו של מרציאנו. ירוחם רבינוביץ כבר לא ישן באותו הלילה. הוא נשאר ער עד שקרני-השמש הראשונות בצבצו מבעד לחלון חדר-השינה שלו. כדרכו מדי בוקר, הוא הלך ברגל לעבר בניין בית המשפט. אנשי היחידה הסמויה הלכו בעקבותיו.
השופט רבינוביץ הבחין בהם.
|
| תאריך:
|
07/06/2015
|
|
|
עודכן:
|
07/06/2015
|
|
חיים משגב
|
|
באותה העת התקיימה פגישה, לא-לגמרי יוצאת-דופן, באחת הווילות שבאפקה. המשתתפים, כולם דמויות ידועות מחיי-הפשע של תל אביב, היו מידידיו הקרובים של מרציאנו.
|
|
|
|
|
"אֶת כל הילדים בעולם", רומן ראשון מאת המשוררת והמתרגמת המוערכת טל ניצן, הוא סיפור עדין וטעון על ארבע דמויות אנוש וחתולה אחת, שבמהלכו נרקם קשר זהיר בין גבר לאישה צעירה וילד קטן, הגרים דלת מול דלת. היא, אלי דיין, כתבת תרבות ברשת, שעברה מדרום תל אביב לבניין ישן בגבעתיים עם בנה, נועם. הוא, אלכס קוגן, בחור מתבודד ושתקן, חולק את דירתו עם חתולת רחוב שבאה ויוצאת כרצונה.
|
|
|
|
|
לאחר שעות של התחבטויות הבין דני שאין לו כל מוצא של כבוד מן הסבך שאליו הוא נקלע. חברו-יריבו בוודאי לא יוכל להשתיק את מה שכל כך הרבה כבר יודעים.
|
|
|
|
|
במשך שעות נשאר דני במכוניתו. הוא נסע ברחובות העיר ללא כל מטרה. הוא הבין שלא הכול תלוי עתה ביואל בן-שטרית. חברו בוודאי שימש בסך-הכול מעין זרוע ארוכה של גורמים שמעליו. ובשלב הזה, כך העריך דני, אין כוח בעולם שיכול להשתיק את כל הפרשה. היא, ללא ספק, יצאה מכלל שליטה.
|
|
|
|
|
עומדת זקופה וחגיגית מול תלמידי כיתת בנים ח'1, הערוכים מולה בארבעה טורים, סופגת בשלווה את מבטיהם החקרניים, מניחה להם להשיט את עיניהם משערה הבהיר המקושט בסיכות צבעוניות אל החולצה שגיהצה ערב קודם, לאורך חצאיתה הכתומה ועד לבהונותיה המציצים מתחת לרצועת חרוזים, מישירה אליהם מבט וכל הזמן שולטת היטב בפרטי המראֶה התחום בתוך גבולות האייליינר המשורטטים בקצות עפעפיה, לא יכלה תמר לשער בנפשה שעוד לפני שיישמע קול הצלצול המסמן את סופו של השיעור תקרוס לנגד עיניהם על הכיסא הזה, שבִּרכה נוגעת עכשיו בפינתו, ותמרר בבכי.
|
|
|
|
|
