מנחם פאלק מציג כרטיס ביקור פואטי ומחקרי

בצד המעורבות של מנחם פאלק בהוויה הישראלית, מגלה הספר המקיף "סתיו פרום וחושפני" עד כמה מנחם פאלק מרושת בתרבות העכשווית של רומניה והונגריה.

שם הספר "סתיו פרום וחושפני", נלקח משורה בשיר של מנחם פאלק "טירה של בוץ" ("רוכסנים של סתיו", עמ' 108-107). ציטטה זו שימשה בעבר את פרופ' אביבית לוי-קפאח במאמרה על מנחם פאלק, ומאמרה פותח את הקובץ הזה. היא כתבה במאמרה: "מצאתי את הביטוי 'סתיו פרום וחושפני' מכיל בתמצית קולעת את מהותה של שירתו של מנחם מ' פאלק.

מרגע שמנחם פאלק נכנס לקשר אינטנסיבי עם היוצרים הפועלים ברומניה והונגריה והתערה במפגשים שלהם, בכתבי העת שלהם וביוזמות שלהם, הוא נשאב אל עולם שנמצא בנבכי נפשו. עם עלותו ארצה ניסה להתערות בהוויה הישראלית ולהיות ישראלי כמו כולם, אך החשיפה לתרבות הנוצרת בהונגריה ורומניה והיותו בן בית בשפות הרומנית וההונגרית, חיברה אותו מחדש אל הזהות התת-קרקעית שלו, אל שורשיו הראשונים.

אליהם נוספו השורשים הישראלים שרכש לאחר עלייתו. הדברים מוזכרים בשירים שונים ועלו גם בראיונות שנערכו איתו. כך למשל בראיון שערכה עימו חוה צוטרין-נתן, "ראיון עם יוצר עסוק, מבט לעולם הפנימי" (עמ' 230). זה מופיע גם בתיעוד הכינוס הראשון שבו השתתף פאלק בשנת 2007: מובא בקובץ זה בעמ' 627 - "כפית הדבש שברומניה, דוח נסיעה".

מאז נסיעתו הראשונה לקונגרס ב-2007 הוא הפך למתרגם פורה המתרגם מעברית לרומנית וגם מתרגם יוצרים רומנים לשפה העברית.

הערה אישית: הייתה לי הזכות לפתוח למנחם את הערוץ הזה של זהותו ולחבר אותו לקהילת הסופרים ברומניה והונגריה. בהיותי יושב-ראש אגודת הסופרים העברים, ממש לאחר בחירתי לכהונה שנייה, בחרתי במנחם פאלק לשמש לי כסגן. ואז הגיעה אליי פנייה מאגודת הסופרים של רומניה להגיע לקונגרס ברומניה על כתבי עת ספרותיים בעולם, באוקטובר 2007. נערכתי להציג את כתב העת "מאזניים" למשתתפי הקונגרס, אך אז שאלתי את הנציגים שתיאמו את הנסיעה מטעם משרד החוץ, והתברר לי שמעטים ברומניה יודעים אנגלית. החלטתי לוותר על הנסיעה וביקשתי שסגני מנחם פאלק שהוא דובר רומנית ייסע לקונגרס. ניסו להסביר לי שההזמנה מיועדת ליושב-ראש, אך לאחר התעקשותי, אכן מנחם פאלק נסע לקונגרס זה. מאז, כך מסיימות האגדות, "הכל היסטוריה".

הקשר של מ' פאלק כה התחזק והתרחב עם הקהילה של סופרי רומניה והונגריה, שהוא מחובר כבר לכתבי עת בשפות רומנית והונגרית, לגופי ספרות רבים ולאנתולוגיות רבות, שחלק מהן יזם בעצמו. ההיחשפות שלו לתרבויות אלו שבעיני הישראלי המצוי הן תרבויות זרות יצרה קשר שבטי בינו לבינם. הקשר כה התהדק עם היוצרים בשפות הרומנית וההונגרית, שכאשר הוא מתראיין ליוצר רומני, כותרת הראיון היא: "מנחם פאלק, משורר מהשבט שלנו" (!) המתרגם הוא ויורל מאייר, הראיון מופיע בתרגום עברי (עמ' 214).

הספר "סתיו פרום וחושפני" הוא רב - ההיקף (702 עמודים) והוא בעצם מסע פרום וחושפני במקומות, בתרבויות ובשפות, תוך כתיבה מתוך הנאה על הכל כתייר מזדמן בעולם הזה.

מאמרו של ד"ר אביב עקרוני חושף את הרציונל של הקובץ הזה: "מבט פנורמי על יצירתו של מנחם מ' פאלק, עיון במלאכת בניית ספרי השירים כמארג מתוכנן" (עמ' 28). הרציונל של הספר נחשף גם תוך כדי עיון במאמרים אחרים.

השער הראשון של הספר כולל מאמרים על יצירתו של מנחם פאלק, וגם ראיונות אתו. השער השני כולל מאמרים של מנחם פאלק על מבחר יוצרים בארץ וגם בחו"ל.

בחלק זה מובאים גם מאמרים שמהווים מבוא או אחרית דבר בספרים שהוא תרגם, והם מקלים על הקורא להבין את התשתית התרבותית ואת הפואטיקה שעומדים בסוד התרגומים. השער השלישי כולל ראיונות של מנחם פאלק עם יוצרים שונים בארץ ובעולם. השער הרביעי מכיל מאמרים כלליים בספרות שבהם מתווה פאלק את הפואטיקה המחקרית שלו בספרות. השער המסיים מכיל נספחים שונים: קורות חיים, רשימת ספרים וכיו"ב.

הספר מרתק כיוון שהוא נותן חומרי יסוד להבנת השאלה "מאין נחלתי את שירי", שאלה שמרתקת לגבי כל יוצר. בקריאת החומרים הביוגרפיים של מנחם פאלק, עולה דמותו של אביו כמגדלור, כמקור השראה. השירים על אביו מזכירים את השירים של ח"נ ביאליק על דמות האב, דמות המלווה את המשורר כל חייו ומשמשת לו עוגן גם כאדם בוגר וכיוצר. הינה השיר על אביו, שעליו רצוני להרחיב כדי לאפשר לקורא הצצה לפואטיקה של המשורר מנחם פאלק:

שִׂיחוֹת מֵעֵבֶר לַגָּדֵר

אֲבִי הַיָּקָר, / אֵיךְ הַתְּחוּשָׁה שָׁם, מֵעַל לְפִסְגוֹת הַחֹמֶר / בְּאֶרֶץ זְרוּעַת נִיצוֹצוֹת? / כָּאן הַשִּׂנְאָה עוֹדָהּ מַצִּיעָהּ מַרְכֻּלְתָּהּ / מִשַּׁעַר לְשַׁעַר, מִפֶּתַח לְפֶתַח / וְהַכֹּל בְּחִנָּם. // אֲבִי הַיָּקָר / אֵיךְ זוֹלְגִים הַגַּעְגּוּעִים שָׁם בַּמָּרוֹם? / כָּאן הֵם מְצִיפִים חַמִּים מֵאֵי פַּעַם / מְלֻוִּים בְּטִפָּה מְלוּחָה / בִּשְׁאֵלוֹת שֶׁאֵין לָהֶן תְּשׁוּבוֹת / בְּחָלָל רֵיק שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִתְמַלֵּא. // אֲבִי הַיָּקָר / אֶת מִי אַתָּה פּוֹגֵשׁ שָׁם לְמַעְלָה / לְמִי אַתָּה מְסַפֵּר וּמַה / כְּדֵי שֶׁדְּמוּתְךָ תַּחְזֹר אֵלֵינוּ בַּחֲלוֹמוֹת, / כֵּיוָן שֶׁהִיא מְבַקֶּרֶת אוֹתָנוּ. / מִדֵּי פַּעַם, הִיא מַשְׁאִירָה הוֹדָעוֹת / שֶׁלָרֹב אֵינִי זוֹכְרַן. // אֲבִי הַיָּקָר / לְמִי אַתָּה מְחַלֵּק סֻכָּרִיּוֹת שָׁם בֵּין הָעֲנָנִים / כְּפִי שֶׁעָשִׂיתָ כָּאן / אֶצְלֵנוּ לְמַטָּה. / הַיְּלָדִים שְׂבֵעִים מִמַּמְתַּקִּים, / וְאָנוּ, הַגְּדוֹלִים, זְקוּקִים לִרְגָעִים שֶׁל חֶמְלָה / רְגָעִים קְטַנִּים עֲטוּפִים בִּנְיָר מְרַשְׁרֵשׁ / מְמֻלָּאִים בִּקְרֶם אַהֲבָתְךָ. // כֵּן, אֲבִי הַיָּקָר / עוֹלָמוֹת הִתְהַפְּכוּ מֵאָז שֶׁעָזַבְתָּ / לֹא הָיִיתָ מֵבִין אֶת מַה שֶׁתִּרְאֶה / לֹא הָיִיתָ סוֹלֵחַ / הָיִיתָ דּוֹחֵס מְלוֹא הָרֵאוֹת בְּכַעַס / חוֹסֵם אֶת סְגוֹר פִּיךָ / מְבַקֵּשׁ לְהִפָּרֵד מִשְּׂמִיכַת הַשַּׁלֶּכֶת / מְבַקֵּשׁ לַעֲלוֹת אֶל הָרָקִיעַ שׁוּב / כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְתַקֵּן מִשָּׁם. / אוּלַי אֶפְשָׁר עוֹד לְהוֹשִׁיעַ. // וַאֲנִי כָּאן / בִּקַּשְׁתִּי לְעַצְמִי רַק עוֹד רֶגַע אִתְּךָ / רֶגַע שָׁקֵט בְּלִי מִלִּים / רֶגַע בּוֹ עֵינֶיךָ יַעֲבִירוּ / נִיצוֹץ בּוֹדֵד שֶׁל הַשְׁלָמָה / שֶׁל חִבָּה / יַעֲנִיק לְלִבִּי שְׁנִיָּה שֶׁל שַׁלְוָה / וְכָךְ אוּכַל לְהַמְשִׁיךְ עוֹד שָׁעָה / עַד הַגַּעְגּוּעַ הַבָּא.

("רוכסנים של סתו", עמ' 11)

השיר הוא הספד מאוחר שכותב הדובר השירי על אביו. הדובר נמצא מעבר לגדר, ורואה את גדר בית הקברות כקו תוחם בין החיים לבין המתים, בין שני עולמות. ההבחנה בעיניו היא הבחנה בין עולם החומר ובין עולם הרוח. האב מוגדר כמי שנמצא "מעל לפסגות החומר" (שורה 2).

הדובר מבטא געגועים עזים לאב והם "מציפים חמים מאי פעם / מלווים בטיפה מלוחה" וגם בתחושה של "חלל ריק שלעולם לא יתמלא" (12). הציפייה המתמדת להיפגש עם דמות האב אינה מרפה מהדובר השירי, והוא מודה שהוא פוגש אותו בחלומות, והאב מוסר לו הודעות "שלרוב איני זוכרן" (ש' 19).

זיכרון מתוק שנשאר לו מאביו, שהאב היה מחלק מדי פעם לכולם סוכריות מתוקות. הוא מתגעגע לרגעים מתוקים אלה בשעות שהכל מר ועצוב, בשעות שהוא חש זקוק לחמלה. אז הוא מייחל ל"רגעים קטנים עטופים בנייר מרשרש / ממולאים בקרם אהבתך" (26-25).

הוא מצפה לתיקון בחייו ומאמין שרק האב יכול ממקומו לתקן דברים. אם האב היה בא לעולם לראות מה השתנה, היה חוזר מייד כדי לתקן מלמעלה את הקלקולים למטה: "מבקש לעלות אל הרקיע שוב / כדי שתוכל לתקן משם./ אולי אפשר עוד להושיע" (36-34).

השיר מבטא אי-השלמה עם מותו של האב ורצון להחזיר אותו לחיים בכוח המלים, ולו לרגע. החיים בעולם ללא גאולה מכבידים על הדובר השירי. בעיניו נתפס האב ככוח של תקווה, ככוח היחיד המסוגל להושיעו ברגעים של ייאוש וחוסר תקווה.

לכן הוא מבקש מהאב להגיע לרגע אחד בלבד:

"ואני כאן / ביקשתי לעצמי רק עוד רגע איתך / רגע שקט בלי מלים / רגע בו עיניך יעבירו / ניצוץ בודד של השלמה / של חיבה / יעניק ללבי שנייה של שלווה / וכך אוכל להמשיך עוד שעה / עד הגעגוע הבא".

הוא בעולם ללא נחמה, ורק זכר האב מבטא בעיניו סיכוי לגאולה. לסיום, ספרו של מנחם פאלק "סתיו פרום וחושפני", מציב כרטיס ביקור פואטי ומחקרי של המחבר. הספר כולל מלל ותצלומים (שבעה מקבצים) מעולם הספרותי שהוא חי ונושם אותו בארץ ובאירופה. הספר מזמין את הקורא הסקרן להיכנס לעולמו של היוצר ולהכיר את כלל יצירתו.