הכפיל הוירטואלי

"תעזוב אותי משמות של פילוסופים," אמר יהושע, "מה שחשוב הוא להבין שכשאדם נולד הוא מקבל חבילת חיים, שגודלה וטיב תכולתה אינם ידועים, לא לו ולא לאף אחד אחר."

יהושע, שבגלל רזונו נראה צעיר משלושים שנותיו, אמר את דבריו בסמכותיות לא מבוטלת, בין לגימה ללגימה מן הקפה. הוא נשען אחורה והמשיך: "בכל רגע ורגע אדם מבזבז מהחיים שהוענקו לו..."

הדברים נאמרו בלהט ויכוח והוא נשמע כמי שיורה את מילותיו על בן שיחו במטרה להכניעו ולשכנעו. אריק, שנראה מבוגר ממנו בעשר עד חמש-עשרה שנים, ישב מעברו השני של השולחן הקטן והקשיב למילים הנורות אל תוך בליל הקולות והריחות שמילאו את המקום. השניים ישבו כהרגלם בקפטריה של גילמן שבאוניברסיטת תל אביב, וכתמיד שוחחו על סוגיות פילוסופיות שהתעוררו בשיחות חולין ביניהם.

ניכר היה באריק, שזקן דליל עיטר את פניו העדינות, שמחשבותיו רוגשות תחת המעטה הרגוע של מראהו. הוא היה ארכיטקט במקצועו אך נהג לנצל כל הזדמנות כדי לפקוד את החוג לפילוסופיה, בעיקר כדי לשבת עם יהושע ועם עוד כמה חברים שהכיר במשך הזמן, כשהשתתף בשיעורים שונים בחוג.

יהושע, לעומתו, הסתובב שם כל הזמן וכאילו היה חלק מהנוף. כשנשאל למעשיו, נהג יהושע לומר שהוא כותב את הדוקטורט שלו. מזה מספר שנים אכן היה עסוק בגיבוש רעיונות מקוריים במסגרת תיאוריה, שאותה ביקש להגיש כעבודת דוקטורט. יהושע נהג לומר כי כשאינו באוניברסיטה, הוא ממש מרגיש את חסרונו בין מסדרונותיה ובעיקר בקפיטריה, ושתמיד הוא ממהר לשוב ולמלא את החלל שנפער שם בהיעדרו. הוא טען שאין הוא ככל הסטודנטים שבאים לאוניברסיטה לתקופה קצובה של לימודים או המורים שבאים לשם כדי לעבוד. בעיניו נראו כולם כפרחים חד-שנתיים בעוד שאת עצמו ראה כפרח בעל פקעת, שהכה שורשים ומאז הוא פורח מחדש בכל שנה. אריק הכיר את יהושע היטב וידע שהוא לא נמצא שם בגלל המורים ולא כדי לרכוש מקצוע שיבטיח לו הכנסה עתידית, אלא שהוא מרגיש כחלק מהמקום. אריק היה רגיל לאופן הדיבור של היושב מולו, ובסרבו להיכנע תיקן את דבריו.

"נכון, אבל השאלה היא איך הוא מבזבז אותם," הוא אמר בתקיפות שקטה.

"אתה צודק, זה בערך מה שהתכוונתי לומר," המשיך יהושע.

"תראה, בעיני, חייו של אדם זורמים כמים שגורפים את החוויות שבדרכם. על האדם מוטלת האחריות להסיר מהדרך מכשולים, ואם אי-אפשר להסירם, למצוא דרך טובה לעקוף אותם."

"ומה זה אומר?" תמה אריק.

"אם חייו של אדם הם כמים הזורמים בנחל, הוא צריך להיזהר שלא לעסוק יתר על המידה בבדיקת השינויים בכיווני הזרימה, כדי שייוותר לו מספיק זמן לחוות את החוויות ולראות את הנופים שמזדמנים בדרכו."

"הפעם אני אמשיך את האלגוריה שלך," אמר אריק. "לעתים באפיק שבו זורמים המים ישנן פרצות שיכולות להטות אותם. פרצות אלה לעתים יובילו למקום צר, אפל וסתום, אך לעתים הן גם יכולות להביא את האדם להזדמנות חייו, שיש בה פוטנציאל להוביל אותו אל פסגת שאיפותיו."

"אני מסכים," אמר יהושע, "אבל השאלה היא האם הוא לא מדמה את המקום כפסגת שאיפותיו משום שמשהו מתעתע בו."

"אתה מתכוון שראִיית האדם את מקום הימצאו היא סובייקטיבית?" שאל אריק.

"נכון." קבע יהושע, "אבל הסובייקטיביות אינה תמיד מנותקת מהמציאות האובייקטיבית ש..." יהושע הפסיק את דבריו כששמע את צלצול הטלפון הנייד של אריק.

אריק הביט בצג הטלפון וכשזיהה את המטלפן, ביקש סליחה וענה בחוסר סבלנות. "מה הפעם?"

שיחת הטלפון הייתה משוקי, מנהל העבודה באתר הבנייה של מכון טיילור, שהיה ממוקם באזור מבודד, מאחורי גבעה, בין בן שמן לרחובות. שוקי התנשף, "קרה משהו מוזר." בקולו נשמעה דחיפות. "הקרקע התמוטטה מתחת לאחד הטרקטורים והוא נבלע בבור עמוק."

"טוב, תתקשר לירון," הגיב אריק מיד.

אריק וירון היו שותפים בחברת בנייה קטנה בשם "איתנות", וירון היה מנכ"ל החברה. לפני כשמונה שנים, בשנת 1998, עבדו שניהם בחברת בנייה גדולה שעמדה בפני פירוק עקב פשיטת רגל. אז יזם ירון את הקמת חברת הבנייה "איתנות" והפציר באריק להצטרף אליו כשותף. אריק אהב את עבודתו אך לא סבל את העיסוק במשא-ומתן עם לקוחות וספקים. על כן עד אז הוא הסתפק בעבודה כשכיר, ותמיד אמר שהוא מעדיף את השקט הנפשי שלו על כל כאב הראש שבעיסוק עם לקוחות ובעלי מקצוע למיניהם, גם אם יש בצדו הכנסה גדולה. על כן, כשירון פנה אליו בהצעה להיות שותפו, אריק סירב, ורק לאחר שהלה הבטיח לו שהוא יוכל להמשיך לעבוד באותו אופן, ושהוא מתחייב לקחת על עצמו את כל נושא ניהול העסקות, הוא התרצה.

האופן הסתמי שבו שלח אריק את שוקי להתקשר לירון, היה מנהגו הרגיל להתחמק מכל עיסוק שאינו קשור ישירות למקצועו כארכיטקט. אולם הפעם שוקי לא הרפה. "הודעתי לירון," אמר בקוצר רוח, "הוא כבר נמצא באתר ועסוק בהצלת נהג הטרקטור שלכוד שם."

שוקי הדגיש שירון הוא שביקש לקרוא לאריק, והוסיף כי נתבקש לומר לו שיבוא מיד. "האמת היא שזה נראה ממש מוזר," הוסיף שוקי בנימה אישית. "ירון גם הודיע לטומי, שמולו אנחנו מנהלים את כל העבודה כאן, והבנתי שטומי הזה אמר שהוא ינסה להביא לכאן איזה חוקר אמריקני שממש עכשיו אמור להמריא לארצות-הברית."

אריק ניסה לברר כיצד קרה הדבר ביום הראשון לעבודה באתר, ומה יש שם שמצדיק את הבהלה הזו. מנהל העבודה נשף בעייפות ובקול טרוד. "ניסינו לקדוח," הוא אמר, "וכמטר מתחת לאדמה הגענו למעין סלע גדול. אחר-כך, כשהטרקטור עבר באזור קרוב למקום הקידוח, פתאום האדמה השמיעה רעשים והתמוטטה תחתיו, והוא נבלע בה."

את ירון הכיר אריק כתשע שנים לפני שהלה הציע לו שותפות בחברת הבנייה הקטנה "איתנות". אריק רק סיים אז את לימודיו, והתחיל לעבוד בחברת בנייה גדולה שזכתה בפרויקט של בניית מכון טיילור. הוא הועסק שם כארכיטקט מתלמד, ואילו ירון השתתף בפרויקט כמהנדס בניין, וכבר היה עם ותק של שלוש שנים בחברה. שם הכירו השניים והיו לחברים.

הם סיימו את בניית המכון בשנת 1992, ומאז ועד לפני שבועיים אף לא אחד מהם שמע אודות המכון, ושניהם היו בטוחים שהמקום משמש כמתקן ביטחוני מסווג מאוד. לפני שבועיים איש בשם טומי, שהציג את עצמו כנציגו של מיסטר אנתוני טיילור, שעל שמו קרוי המכון, יצר קשר עם ירון וביקש להיפגש אתו. מדברי טומי הבין ירון כי מדובר באיזו הצעה לעסקה חשובה, והוא ביקש מאריק שיצטרף אליו.

כשאריק וטומי נפגשו הם זיהו זה את זה מיד. מול עיניו המופתעות של ירון, השותף שלו ונציגו של טיילור חיבקו איש את רעהו ודיברו בהתלהבות על השנים הרבות שעברו מאז שירתו יחד כקצינים במצ"ח. הם היו נרגשים מן המפגש האקראי אשר זימן להם הגורל. אריק בחן את טומי מכף רגל ועד ראש ואמר, "אתה לא ממש השתנית, נכון?"

"כן, חוץ מהקרחת," השיב טומי וחייך.

אריק זרק מבט לכיוון שערותיו הדלילות של טומי, שאריות של בלורית מפוארת שנסוגה מקדמת ראשו. "לא רציני," הוא אמר, "מה קורה אתך? כבר התחתנת?"

"שום דבר מיוחד. אני נשוי כבר עשר שנים ויש לי שני ילדים. ואתה?" שאל טומי.

אריק חשב לרגע כשהוא ממשיך לבהות בטומי. הוא נראה לו רציני ומיושב הרבה מכפי שזכר אותו מן העבר, והדבר ניכר היה בלבושו, התנהגותו ודיבורו. "בוא נגיד שאני עוד לא מצאתי," הוא אמר, כמי שחייב לענות.

עכשיו היה זה תורו של טומי לבחון את אריק. "השמנת קצת, לא?"

"אה, כן. מה אפשר לעשות?" השיב אריק.

"אתה לא מכיר את הבדיחה?" התערב ירון בשיחה, מנסה להזכיר לנוכחים את דבר קיומו, "גבר נשוי, כמונו, מגיע הביתה בלילה, רואה מה יש לו במיטה והולך למקרר. גבר רווק מגיע הביתה בלילה, רואה מה יש במקרר והולך למיטה. רק שאצל אריק זה הפוך. הוא מגיע הביתה בלילה, רואה שהמיטה ריקה והולך למטבח לבשל..."

טומי חייך חיוך נוסטלגי. "נכון, גם אז אהבת לבשל. אתה זוכר איך היינו קוראים לך? סירקיס," ובפנותו אל ירון הוסיף, "בגלל ספרי הבישול של רות סירקיס."

הדברים העלו שוב חיוך על פני השלושה והם הוסיפו לדבר ולצחוק זמן מה עד שישבו לדון בעניין שבגללו יזם טומי את הפגישה.

טומי סיפר לירון ולאריק כי הזמין אותם בעניין בנייה מחדש של מבנה מכון טיילור, שנהרס כליל בפיצוץ שהיה שם שישה חודשים לפני כן. ברגע הראשון היו ירון ואריק מופתעים מאוד מכך שלא שמעו דבר על הפיצוץ הזה, לא בחדשות ולא מפי עמיתים לעבודה או חברים. אולם במחשבה שנייה, העובדה שלא שמעו על פיצוץ שהרס כליל את מבנה המכון לא הפתיעה אותם במיוחד, אלא רק חיזקה אצלם את תחושת המסתורין שכיסתה את מכון טיילור בכל השנים הללו. כעת התבהר להם פתאום שמאז שסיימו לבנות אותו הם לא שמעו דבר על הנעשה בו. חוסר הידיעה המוחלט הזה נתן משנה תוקף לסברה שלהם שהיה זה מכון סודי שעסק במחקר ביטחוני מסווג.

למרות זאת, כשטומי הציג בפניהם את מה שקרה, הם הביעו בפניו את פליאתם על כך שהם לא שמעו מאומה על הפיצוץ. אריק אף תהה איך ניתן להסתיר פיצוץ בסדר גודל שכזה. טומי הסביר שאין מה להתפלא, מאחר והפיצוץ היה ביום סוער עם סופת ברקים. טומי גם הזכיר את מיקומו הטופוגרפי של המכון, והסביר כי מאחר והמכון ממוקם מאחורי גבעה והרחק ממקום ישוב, איש לא שם לב לפיצוץ. "כפי שאתם יכולים להבין," הוא הוסיף, "ככלל, מדיניות המכון היא לשמור על פרופיל נמוך ועל שקט, ולהימנע ככל האפשר ממתן פומביות לנעשה בו."

"הרי ברור שהמכון שייך למשרד ממשלתי כלשהו שפועל בחשאי על מחקרים ביטחוניים," אמר ירון בניסיון לדלות מידע נוסף. "אני לא מבין למה פנית דווקא אלינו. הרי בדרך-כלל במקרים כאלה נהוג לצאת למכרז ממשלתי."

"זהו מכון מחקר פרטי. הוא עצמאי לחלוטין ואין לו כל קשר עם משרדים ממשלתיים וביטחוניים," הבהיר טומי. "למען האמת איתרתי אתכם כדי להציע לכם את בנייתו מחדש של המבנה, משום שעבדתם בחברת הבנייה שהקימה את המכון, והבנתי שאפילו הייתם שותפים בבנייתו. אני מבין שעכשיו יש לכם חברת בנייה קטנה משלכם. אני יכול להוסיף שעכשיו אני יותר שלם עם ההחלטה הזאת, בעיקר משום שאני מכיר את אריק ומבין שאני יכול לסמוך עליכם בכל הנושא של שמירת סודיות."

"ומה בכלל גרם לפיצוץ הזה?" שאל אריק.

"במכון הייתה מעין מעבדה, ולמרות שעדיין לא נמצא דבר שיצביע על סיבת הפיצוץ, ככל הנראה היה משהו במעבדה שגרם לכך," השיב טומי.

"ואתה רוצה להגיד שבאמת עד עכשיו, אחרי שישה חודשים, לא גילו מה קרה שם?" שאל אריק בנימתו החקרנית.

טומי הסביר שהמשטרה וצוות חקירה מיוחד שהגיע מארצות-הברית עסקו במשך כל הזמן הזה בחקירת המקרה ובבדיקת שרידים שנותרו אחר הפיצוץ ולא הגיעו לתשובה.

ירון אמר בתדהמה, "זה ממש כמו 'תעלת בלאומילך' של אפרים קישון," ובצחוק שקנה לו שותפים המשיך: "אתם מכירים? איזה משוגע מתחיל לחפור ברחוב אלנבי וכולם חושבים שזה משהו מתוכנן ומוציאים תוכניות מהעירייה. זה ממש מצחיק."

"לא צריך להגזים," אמר טומי, "למרות שלא עסקו שם במשהו ביטחוני, הם עסקו במחקר חשוב ורציני מאוד, ויש אפילו שאומרים שהם פיתחו דברים שהיה בכוחם לשנות את פני העולם."

הדיון נמשך, ובסיומו טומי הגיע להסכמה עקרונית עם ירון ואריק שהם יבנו מחדש את המכון. לאחר מכן הם נפרדו וקבעו להיפגש באתר עצמו לפני הצהריים ביום המחרת.

במועד שנקבע הגיעו אריק וירון למקום שבו פעם עמד המבנה של מכון טיילור. הם פגשו שם את טומי, ונדהמו מכך שכל המבנה נהרס עד היסוד כאילו יד נעלמה מחקה אותו מעל פני השטח והשאירה שם רק פרורי הריסות. יתר על כן, הם נכחו לדעת כי אכן, בשל מיקומו של המכון ואופי השטח, אלמלא סיפר להם טומי אולי לעולם לא היו שמים לב לכך שהבניין פשוט נעלם.

אריק הביט מסביב. "תגיד, מתי פינו את ההריסות?" הוא שאל את טומי.

"לא פינו שום דבר. קיבלנו את השטח בדיוק במצב הזה לאחר הפיצוץ," הגיב טומי מיד.

אריק וירון הביעו את תמיהתם הגדולה על עובדה זו, והשלושה שבו ודיברו על סיבות אפשריות של הפיצוץ ואיך קרה שהבניין פשוט נמחק. במקביל הם גם הגיעו להסכמות על כל הקשור לתחילת העבודה בהקדם האפשרי, ועל התחייבויות נוספות. סוכם שהם יסגרו את כל הפרטים בהסכמים, בהשתתפות יועציהם המשפטיים.

היה זה הפרויקט הגדול ביותר שאריק וירון חשבו אי-פעם לקחת על עצמם, והם שמחו מאוד שזכו בו בקלות כה רבה. למרות זאת, היו להם חששות לא מעטים שמא זה יהיה למעלה מכוחותיהם. על כן, לכל אורך המשא והמתן עם טומי אריק לא פסק מלהעלות ספקות ותהיות אשר לא פעם הביאו את שותפו לגבולות הרוגז. אולם בסך-הכל ירון היה מרוצה מחשדנותו של אריק, שהביאה אותם לנקוט במשנה זהירות בהתקשרות הזאת כבהתקשרויות אחרות. כך, בסופו של דבר הם סיכמו וחתמו, וקבעו את המועד שבו יתחילו את העבודה.

הייתה זו שעת אחר-הצהריים של יום העבודה הראשון באתר הבנייה, ואריק מיהר לשם בעקבות קריאתו הבהולה של מנהל העבודה. כשהגיע למקום עדיין היה בטוח בסתר לבו שהעניין הוא קל ערך, וסתם מתוך אמביציה ירודה והיעדר יוזמה מעוררים מהומה ומבקשים שיבוא בדחיפות. בחוסר עניין הוא ירד מרכבו וניגש אל שוקי, מנהל העבודה באתר. "נו... מה העניין?" שאל.

"זה ממש מוזר. נראה כאילו מתחת לאדמה קיים מעין חלל ענק שהתקרה שלו קרסה והטרקטור נפל פנימה."

"תגיד לי, שתית משהו? אני מכיר את מה שהיה כאן. אני בעצמי הייתי שותף בבניית המכון הזה."

"חכה עד שתראה בעצמך," אמר מנהל העבודה כשהוא מוביל את אריק אל קרבת בור ענק שנפער באדמה. בצדו השני של הבור נראה ירון, כשהוא מכוסה בוץ. אריק סקר את המקום והבין שירון כבר מטפל באירוע. הוא עקף את פי הבור שנראה כמכתש, והגיע אליו.

"טוב שהגעת," אמר ירון, "יש פה משהו ממש מוזר. רק עכשיו הצלחנו להוציא את הנהג ולקחו אותו לבית החולים לטיפול. הוא בסדר אבל זה ממש משונה." ירון הביט בידיו המלוכלכות בבוץ, מרח אותן על מכנסיו וניגב את הזיעה ממצחו בשרוול חולצתו.

"טוב, אני אלך לנקות את עצמי קצת," אמר. "תישאר כאן, עוד מעט טומי יגיע. הוא הוציא את החוקר האמריקני מתוך המטוס שעמד להמריא לארצות-הברית והם בדרך לכאן."

בעוד ירון מתרחק מהמקום, אריק ומנהל העבודה בחנו את המכתש הפעור לרגליהם. הוא היה עמוק מאוד, וממקום עומדם בקושי יכלו לראות את הטרקטור שנפל ונבלע בעלטה. אריק התקדם בזהירות צעדים ספורים. "תיזהר! זה יכול להידרדר," קרא שוקי.

אריק בחן את דופן המכתש, ניגש לסולם חבלים שהותקן שם כדי להציל את נהג הטרקטור, ולאחר שבדק וחיזק אותו לקח פנס ופנה אל מנהל העבודה: "אני רוצה לרדת... חייב לדעת מה זה שם."

לאחר מכן, זחל אריק על הרצפה כשהוא אוחז בחבל, ירד בסולם ונבלע בחשכת המכתש העמוק. לאחר שירד מטרים ספורים בסולם החבלים המאולתר, עצר אריק לבחון את המקום.

הוא החליט להמשיך וירד עד שרגליו נגעו בשרשראות של גלגלי הטרקטור שהתהפך על צדו. הוא ירד מן הסולם שקצהו היה קשור לטרקטור, נעמד על גלגל הטרקטור והאיר בפנס שהביא עמו את החלל האפל שהקיף אותו.

לעיני אריק נגלה חלל רחב ידיים אשר נדמה כחסר גבולות בתוך החשכה. אל המקום חדרו קרני שמש מועטת, אשר האירו מעט אבנים, בוץ, חול וצמחים. אריק ידע שבזמן שבו בנו את הבניין לא היה כאן מבנה תת-קרקעי כזה, וחשב כי לא ייתכן שהוא היה שם מבלי שהם היו מודעים לקיומו. כעבור רגעים ספורים התרגלו עיניו לחשכה, ובעזרת הפנס הוא האיר ומצא גבולות למרחב תת-קרקעי עצום זה. הוא שאל אריק את עצמו כיצד ניתן היה לבנות את מבנה המכון מבלי לדעת על קיומו של החלל הזה, ולא הייתה לו כל תשובה. הוא חשש מן המסתורין שאפף את העניין, אך עובדה זו לא הביאה אותו לסגת, אלא דווקא הציתה בו סקרנות.

לאחר מספר דקות כיוון אריק את האור אל התקרה ובחן את החור הגדול שנפער בה, שדרכו נפל הטרקטור. הוא העריך כי קיימת סכנה ממשית שחלקים נוספים מן התקרה יתמוטטו. אולם למרות זאת הוא שב וסרק את סביבותיו, בעודו מתלבט אם להסתכן ולרדת מן הטרקטור כדי להסתובב ולבדוק את השטח או לחזור מיד ולהימנע מסכנה.

עד כמה שיכול לראות לא היה משהו שמשך במיוחד את תשומת לבו, אולי מלבד הימצאותם של צמחים יבשים גם באזורים שנשארו כפי שהיו, מבלי שמשהו מהתקרה שהתמוטטה הגיע אליהם. אולם עומס המחשבות והלבטים מנעו ממנו לייחס לכך חשיבות מיוחדת. באותו רגע אריק שמע את מנהל העבודה צועק לעברו שטומי והחוקר האמריקני מגיעים, והחליט לעלות כדי לקבל את פניהם.

אריק עלה בסולם החבלים שהיה קשור בשני קצותיו – למעלה לעץ גדול ולמטה לטרקטור. מרחוק נראה הסולם כקור עכביש שנמתח בין הטרקטור שהיה מוטל על קרקע החלל המסתורי לבין גדת החור שנפער בתקרה שמעליו. אריק טיפס, וכשעבר יותר ממחצית מהסולם, בעודו תלוי ומרחף בשום מקום, חש רעידה חזקה: חלק נוסף מן התקרה התמוטט. אבנים, עפר וחול צנחו וירדו כברד ברעש אדיר, אך הם היו רחוקים ממנו מכדי שיפגעו בו. ענן סמיך גאה ועלה כמנסה לבלוע את אריק, אשר נמלט מפניו.

אריק מיהר לצאת, כשהוא מטפס בכל כוחו ומדלג על שלבי הסולם המתנועע מצד אל צד. במשך אותן שניות של טיפוס חש אריק פחד מצמית. ולרגעים נדמה היה לו שלבו נופל אל מצולות בטנו וכמו מצית שם אש מבעיתה. כשהגיע אל התקרה, תפס אריק את ידו של שוקי, ששכב על הרצפה והושיט את זרועו.

עננת האבק שעלתה מלמטה השיגה את אריק בדיוק ברגע שבו אחז ביד המושטת, הוא זרק עצמו החוצה ויחד עם מנהל העבודה ברח והתרחק מגדת המכתש. בעיניהם של טומי והחוקר האמריקני, אריק נראה כגוף שנפלט מפי המכתש על-ידי ענן האבק הסמיך. אריק ומנהל העבודה הגיעו אליהם לאחר ריצה קצרה כשהם מתנשפים ומשתעלים. "זה פשוט מטורף לגמרי. ממש לא ייאמן," אמר אריק.

ירון, שככל הנראה שמע את רעש ההתמוטטות, יצא בבהלה מהמבנה הארעי שהוצב בקרבת מקום ושימש כמשרד השטח שלהם. ניכר היה במראהו שכבר הספיק לנקות את עצמו, והוא מיהר והגיע למקום שבו עמדו טומי והחוקר האמריקני שניות ספורות לאחר שאריק ושוקי הגיעו אליהם.

"זה ממשיך להתמוטט!" הוא צעק לכיוון שוקי. ממראהו של אריק הבין ירון באותו רגע שככל הנראה הוא היה שם בפנים. הוא פנה אליו בתמיהה. "אל תגיד שירדת לשם, זה ממש מסוכן!" אמר כמנסה לאמת את חשדו.

"כן, אני יודע," השיב אריק. "יצאתי משם ממש ברגע שחלק נוסף מהאדמה התמוטט."

טומי, שראה צורך לעשות היכרות בין הצדדים, התערב והציג באנגלית את ירון ואת אריק בפני החוקר האמריקני. "וזה לורנס, חוקר מטעם מיסטר אנתוני טיילור, שהמכון קרוי על שמו, והוא חוקר את המקרה הזה," הוא הסביר.

לורנס, שהיה קצת גבוה מטומי, נראה מבולבל למדי ברגעים ראשונים אלה. בנימוס שתאם את מראהו האמריקני השיב בקצרה. ירון ואריק לחצו את ידו, ברכו אותו והוסיפו כי הם שמחים לפגוש אותו, על אף הנסיבות המשונות.

לורנס, שעמד לצד טומי ונראה כמי שמנסה להתעשת מהלם ראשוני, פנה ישירות אל ירון. "מה קרה בדיוק?" שאל במבטא אמריקני.

"טרקטור עבר כאן בשטח כדי להכין דרכי גישה לאזור הפיצוץ," הסביר ירון, "ופתאום האדמה שתחתיו שקעה והוא נפל בתוך מעין בור עמוק וגדול. נהג הטרקטור נלכד והוצאנו אותו משם. בנס הוא יצא מזה חי, אבל הוא פצוע קשה ולקחו אותו לבית חולים." ירון נשם עמוקות. "ככל שהספקתי לראות זה לא סתם בור אלא ממש חלל ענק שנמצא מתחת לאדמה."

אריק המשיך את דבריו של ירון. "ירדתי לראות מה יש שם ממש לפני שהחלק הנוסף התמוטט," הוא הצביע לכיוון המקום. "האמת היא שירון צודק. זהו מבנה חלול וענק מתחת לאדמה. אני חושב שהתקרה שהתמוטטה הייתה מעוגלת, והאמת היא שלא הצלחתי לראות שום דבר משמעותי מלבד הריסות, אבנים וחול."

לורנס הרהר כמה רגעים. "אפשר לרדת לשם?" הוא שאל בשקט. "לא!" מיהר אריק להשיב, "זה ממש לא מומלץ. מסוכן שם מאוד עכשיו. בכל רגע יכול להתמוטט חלק אחר."

"אולי נכניס לשם מצלמה וכך נוכל לראות מה קורה שם?" הציע טומי כשהוא פונה אל לורנס.

"זה אפשרי," קבע אריק, "אבל באמת לא ראיתי שם שום דבר משמעותי. זה חלל ריק."

טומי ולורנס צעדו שניים-שלושה צעדים מהוססים, כלא מאמינים, לכיוון המכתש הפעור באדמה. שני הגברים האחרים באו בעקבותיהם. "לא נראה לי שזה בטוח לעמוד כאן," אמר אריק כשנעמדו על סף התהום, וכולם חזרו שני צעדים על עקבותיהם. טומי ולורנס התפצלו מהאחרים, ולאחר חילופי משפטים בודדים יצרו קשר טלפוני עם מיסטר אנתוני טיילור אשר כונה בפיהם "מיסטר אנתוני". הם התקשרו אליו כדי לדווח לו על ההתפתחויות החדשות, ומיסטר אנתוני ביקש להפסיק את העבודה מיד, עד להודעה חדשה. כמו כן, הם נתבקשו להמשיך לחקור את המקרה ולהמתין עד שהוא יתקשר אליהם.

טומי ולורנס דיווחו לירון ולאריק על הוראותיו של מיסטר אנתוני, ויחד החליטו הארבעה לשחרר את כל הפועלים מלבד מנהל העבודה. במקביל, שבו טומי ולורנס וביקשו לשמוע עוד על מה שאריק וירון ראו בזמן שהיו שם. בהתייעצות קצרה הסכימו כולם שהדבר הנכון ביותר לעשות אכן יהיה להוריד מצלמות אל החלל התת-קרקעי כדי לבחון בצורה טובה יותר את מה שיש שם.

בעודם מארגנים את כל הדרוש בכדי להוריד מצלמות לבור העמוק, הגיעה שיחת טלפון ממיסטר אנתוני. בשיחה הזו הם דיווחו על החלטתם בדבר המצלמות. מיסטר אנתוני אישר את הרעיון, וביקש בתוקף לערוך בדיקות מקיפות וזימן דיון לעוד חמש שעות כדי שידווחו לו על הערכתם לגבי מה שהתגלה מתחת לקרקע.

הם ערכו בדיקות שטח שונות עד להגעתם של צוותי צילום ובדיקת קרינה אשר הובהלו לאתר. ראשון היה זה רכבו של בודק הקרינה, שהגיע לשטח כעשר דקות לפני צוות הצילום. הוא דהר בג'יפ שלו, ביצע פנייה חדה לכיוון הארבעה ועצר לידם בנעילת ברקסים פתאומית שהביאה לשריקה שנשמעה מהצמיגים. ענן של אבק שעלה מאחורי הג'יפ התפזר ועל האדמה נראו שני פסים שנמשכו עד לצמיגי הג'יפ. איש בעל מבנה גוף חסון, שצבע פניו הסגיר את כך שהוא מבלה שעות רבות בשמש, קפץ מרכבו וניגש לבירור העניין. לבושו וסגנון דיבורו היו כשל חקלאי, אך הוא הציג את עצמו כבודק קרינה ושאל על הנעשה. לאחר ששמע הסבר קצר הוא החל להוציא מגוון מכשירים מהג'יפ, וכמחפש אחר הלא נודע החל להתהלך בשטח אנה ואנה כשגלי הצפצופים היוצאים ממונה גייגר שבידו רודפים אחריו.

בעודו מוסיף לבדוק את השטח, לאחר שבהכרזה ראשונית הודיע כי ככל הנראה המקום נקי מקרינה, הגיע צוות הצילום. היו אלה שני בחורים צעירים שהגיעו במשאית סגורה, וגם הם לאחר הסבר קצר החלו בפריקת ציודם, ממלאים אחר הנחיותיו של ירון, שהיה כמוציא לפועל של ההחלטות שגובשו.

תוך זמן קצר התמלא השטח הסמוך למשאית בצינורות ומיני זרועות מיוחדות. הצינורות היו בנויים כפריסקופים, והם נפתחו וחוברו בזוויות לאחר שנמדד המרחק בין המשאית והבור ועומקו של הבור הוערך. על הצינורות הורכבו מצלמה מיוחדת עם פנס וציוד נוסף, והם הושחלו לתוך המכתש העמוק. המצלמה הייתה מחוברת לטלוויזיה במעגל סגור, וכולם חיכו כדי לראות את התמונות שצולמו במוניטורים שהיו בתוך המשאית. כשהכול התחיל לעבוד, הנוכחים יכלו לראות את החלל הגדול שעד לפני זמן-מה טמון היה מתחת לאדמה. בהוראת לורנס שינו המפעילים את זוויות המצלמה לכיוונים שונים וצילמו את החלל הפנימי של המבנה התת-קרקעי מזוויות שונות.

בתום הצילומים צוות הצילום עזב ועמו האיש שבדק את רמת הקרינה, אשר נשאר עד אז כדי לאפשר את חיבור מכשיר המדידה שלו אל המצלמה שהושחלה למעמקי המכתש, כדי לבדוק את רמת הקרינה גם שם. כשכל אלה עזבו את השטח התכנסו טומי ולורנס עם ירון ואריק במבנה הארעי שהוצב בשטח. צוות הצילום השאיר להם את הקלטות, ואף התקין עבורם מכשיר וידיאו. טומי ולורנס ביקשו מירון ומאריק להישאר אתם כדי שיחד יבדקו את התמונות והממצאים השונים, והארבעה הסתגרו להם במשרד הארעי בניסיון לפענח את התעלומה.

באותו מבנה, שרק הבוקר הוצב בקרבת האתר ההרוס, נערך דיון במטרה להעריך את משמעותו של מה שנתגלה. טומי ולורנס דיברו עם מיסטר אנתוני במועד שנקבע קודם לכן, והדיון נמשך אל תוך הלילה. גם לאחר בדיקת הצילומים והממצאים האחרים הם התקשו להעריך ולאפיין את המבנה. הועלו סברות שונות, אך הן בוטלו מאחר שלא היה במה לעגן אותן. הם חזרו שוב ושוב אל הצילומים בתקווה למצוא בהם משהו, אך לא מצאו את מבוקשם. הם המשיכו לשאול את עצמם איך מבנה גדול שכזה נבנה מתחת לאדמה, ויותר מכך – מי בנה אותו ומתי.

בעודם שקועים בחשיבה משותפת הרעב הרים ראשו. די היה ברמז דק של ירון כדי להזמין בהסכמת כולם פיצה. טומי ואריק הלכו אל השער כדי לקבל את הפיצה מהשליח, וברגע שהם הביאו אותה אל המבנה הארעי היא נזללה.

"הפיצה הזאת נעלמה מהר יותר ממכון טיילור!" אמר ירון, אך נראה שהדבר לא ממש הצחיק את חבריו. הם הוסיפו לדבר גם לאחר שהסירו מהשולחן את אריזת הקרטון של הפיצה ואת כוסות הפלסטיק, ולא הפסיקו עד אשר אריק הצביע, באחת התמונות, על צמחים שנראו כשדה שהתייבש.

"זה לא נראה לכם מוזר?" שאל אריק בתמיהה, "לא ייתכן שהצמחים האלה הגיעו לשם בגלל ההתמוטטות, הם נמצאים באזורים שההריסות לא הגיעו אליהם בכלל!" ולאחר שנייה של מחשבה הוא הוסיף, "האמת היא שכשהייתי שם שמתי לב לזה אבל לא היה לי זמן לחשוב."

"ומה לדעתך זה אומר?" שאל טומי כשהוא עומד ומשחק עם כוס השתייה הריקה.

"אני לא יודע," השיב אריק בשקט ובנימה מהוססת, "אבל זה באמת מוזר. כפי שאפשר לראות בתמונות התקריב, ככל הנראה הם צמחו על רצפת המבנה התת-קרקעי, ואז זה מעלה שאלות: מה הם עושים שם? איך בכלל הם צמחו שם עמוק מתחת האדמה?" שאלות אלו הצטרפו לתהיות הקודמות והגבירו עוד ועוד אצל המשתתפים את התחושה שהם רחוקים מלהגיע לפשר העניין. בתחושה זו הם סיימו את הדיון, לא לפני שהחליטו להיפגש שוב עם אור הבוקר. כמו-כן הוחלט על חיזוק הגדר שהקיפה את האתר בצורה הרמטית, והוכנו הנחיות לכך.

האופן שבו נוהל אותו דיון לילי, ובעיקר ההתייעצויות הטלפוניות התכופות עם מיסטר אנתוני על כל פרט ופרט, הפתיעו את אריק ואת ירון. דבר שנראה תמוה במיוחד בעיני ירון היה שהוא ואריק קיבלו מיד כל מה שדרשו, ושטומי בפירוש ציין כי אין כל מגבלה תקציבית. אריק לעומתו, עדיין לא יכול היה להסתיר את פליאתו מכך שבשישה חודשי החקירה אף אחד לא עלה על קיום המבנה התת-קרקעי הזה ויותר מכך, מזה שקיומו לא היה ידוע למיסטר אנתוני, שלמעשה השטח היה בבעלותו. כשסיימו את הדיון והיו בדרכם לישון בשעות המועטות שנותרו עד הבוקר, אריק הסתודד עם טומי בניסיון לדלות פרטים נוספים לגבי מיסטר אנתוני. טומי הסביר לו כי הוא אמריקני אמיד מאוד, שהיה בקשר חברי קרוב עם איתן חורב, מנהל המכון והמדען האגדי שייסד אותו. עוד הוא סיפר שאיתן חורב נעלם מאז הפיצוץ, ובשרידים שנמצאו לא נותר זכר ממנו ומעוד שבעה מאנשי צוותו, שנעלמו גם הם.

בשעת הלילה המאוחרת פנה כל אחד מהנוכחים לכיוון ביתו. לבקשת טומי ירון הסיע את לורנס למלון בתל אביב, ואריק וטומי המשיכו לשוחח בדרכם אל המכוניות שלהם. אריק המשיך בשאלותיו החקרניות, ובתשובה הסביר טומי כי המשטרה חקרה ולא הגיעה לשום מסקנות, ובמקביל הוא והחוקרים האמריקניים של מיסטר אנתוני ניהלו חקירה משלהם, וגם החקירה הזו לא העלתה ממצא משמעותי כלשהו. כמו כן, הוא הסביר שהמשטרה זיהתה את כל ארבעת הגופות ששרידיהן נמצאו, ובאופן כללי היא מתייחסת אל המקרה כתאונה, וזאת למרות שגם במשטרה איש לא יודע מה בדיוק קרה בתאונה הזאת.

"בנוסף לארבעת ההרוגים ששרידיהם נמצאו," הוסיף טומי, "ישנם שמונה נעדרים, בהם איתן חורב עצמו, ולכן התיק לא סגור." טומי הביט בעיניו של אריק ומשך בכתפיו בייאוש. "למרות זאת, נראה לי שגם הם הרימו ידיים, מאחר שלא נמצא שום רמז שיוביל לכיוון חקירה כלשהו."

טומי היה עייף וחש שהוא יתקשה לעמוד בשאלות נוספות. "טוב," הוא אמר, "אתה כבר יודע המון וגם חתום על כל-כך הרבה התחייבויות לשמירת סודיות, ואני מאמין שאפשר לסמוך עליך שתשמור את מה שאתה קורא בסודיות גמורה ולעצמך בלבד."

טומי הוציא מרכבו העתק מדוח החקירה כפי שהוגש למיסטר אנתוני טיילור, ומסרו לאריק. "אל תשכח להחזיר לי אותו מחר על הבוקר," הוא אמר כשרצינות ותשישות ניכרות בפניו.

אריק הודה לטומי, ולאחר שנפרדו, נכנסו שניהם לרכביהם ונסעו לבתיהם. אריק היה סקרן מאוד ורצה לבלוע את כל המידע שנפל בידיו. כאדם רעב שעומד ליד שולחן עמוס כל טוב וחוטף מן האוכל בטרם מתחילה הארוחה, עוד בזמן הנסיעה אריק ניצל כל הזדמנות כדי להציץ בכתוב בחוברת שאותה הניח במושב שלידו. בבית הכין לעצמו כוס קפה ובמקום ללכת לישון שקע בעיון בדוח, שעל כריכתו נרשם שחובר על-ידי לורנס בוקמאייר, אשר מונה מטעם מיסטר אנתוני טיילור לחקור את נושא הפיצוץ שהיה במכון טיילור בישראל.

באותו לילה אריק לא הצליח לישון, ועד הבוקר הוא קרא בעיון את ממצאי החקירה המקיפה שנערכה לאחר הפיצוץ. לורנס הכין את הדוח בשיתוף מלא עם טומי וצוות החוקרים האמריקנים שעמד לרשותו, שלהם הודה על עזרתם בתחילת הדוח. מעיון בחוברת זו אריק הבין שגורם התאונה שהתרחשה לפני כחצי שנה והעלימה כליל את כל מבנה המכון נותר לוט בערפל, וכל הבדיקות של שרידי המכון העלו חרס. בדוח היו מפורטות תוצאות הבדיקות השונות שנערכו, ואף לא אחת מהן הובילה לתשובה. יתרה מכך, הייתה תחושה שתוצאת כל בדיקה סותרת את המסקנות האפשריות שנבעו מהבדיקות הקודמות.

על-פי הדוח, הפיצוץ אירע בשעת הצהריים של יום רביעי, העשרים ושניים בפברואר 2006 . תואר כי ביום שבו התרחש הפיצוץ פקדה את האזור סערת גשמים ורוחות עזות מלוות בברקים ורעמים.

עדות חיה יחידה שנותרה מהמקרה הייתה של השומר שנכח בעמדת השמירה, שהייתה מעין חדרון שמוקם ליד שער הכניסה למכון. על-פי עדות השומר, שנפצע והיה מאושפז בבית החולים, הכל קרה כאילו בִן-רגע; מבנה המכון נבלע באחת בתוך האדמה.

הוא סיפר שבגלל הרוחות והגשמים החזקים הוא היה ספון בעמדת השמירה, השער היה סגור ומאז שעות הבוקר איש לא נכנס למכון ולא יצא ממנו.

על-פי דברי השוער, בעת הפיצוץ היו אמורים להיות במכון איתן חורב ועוד אחד-עשר אנשי צוותו, כלומר כל חברי הצוות של המכון. בהקשר זה צוין כי זה לא היה חריג, מפני שלרוב כל אנשי הצוות נכחו במכון יחד. אולם הוסבר כי במקום נמצאו שרידים של ארבעה בלבד. כל הארבעה זוהו בוודאות על-פי בדיקות גנטיות, מאחר ולא ניתן היה לזהותם בדרך אחרת. בדיקות אלו קבעו כי כל השרידים שייכים לארבעה חוקרים שהיו מאנשי הצוות של איתן חורב, עבדו עמו והיו ברשימת הנוכחים במכון באותו יום. כאן שוב הודגש כי איתן חורב ועוד שבעה אנשים עדיין נחשבים נעדרים ואין כל רמז על מקום הימצאם.

מהמשך העיון בדוח למד אריק, כי לורנס חקר את הנושא בכיוונים פליליים ובכיווני ריגול שונים. לורנס ציין את דלות הממצאים שהעלה בחכתו לגבי עברו ואישיותו של איתן חורב.

הוא סיפר שאיתן היה בן יחיד למשפחה מקיבוץ באזור הגליל, ושמאז התחיל את לימודיו האקדמיים כמעט ולא הגיע לבית הוריו. הוריו ידעו רק באופן כללי שהוא עוסק במדע וחברי ילדותו ציינו בעיקר את שקדנותו בצד מוזרות ונטייה להתבודד. לעיני אריק, שניסה להכיר את איתן חורב דרך הפרטים האלה, בלטה העובדה כי לא נמצא מישהו שמעיד על חברות קרובה עם אתו, ורק בודדים הצביעו על אדם הקרוב אליו בשם יפתח לוי, שגם הוא היה בין הנעדרים. בהמשך ערך לורנס סדרת חקירות מקיפות ברחבי העולם בכוונה לברר אם מישהו היה בקשר עם איתן חורב או עם אדם אחר שעבד במכון, ולברר האם הגיע מידע מהמכון למדינה או לגוף כלשהם. חקירות אלה העלו דווקא, שאיתן שמר את כל שעשה במכון בסודי סודות, בקנאות יוצאת מגדר הרגיל.

לא הוא ולא אף אחד מהמדענים שיתפו אפילו את בני משפחתם או את חבריהם הקרובים ביותר בנעשה במכון, ואף אחד לא ידע במה בדיוק הם עוסקים. הקרובים והחברים שאתם שוחחו החוקרים חשבו שהם עבדו במשהו צבאי, וכולם הגיעו למסקנה זו או למסקנות דומות לה רק על-פי הרמזים שקלטו ומבלי שנאמר להם דבר במפורש.

בדוח צוין בהדגשה, כי בקהילות המדעיות, העסקיות והמחקריות השונות ברחבי העולם, איש לא ממש הכיר את איתן ולא התעניין במיוחד בעבודותיו. כמו כן, בדיקות של חשדות שמא איתן מכר את הגילויים שלו או שהוא או מי מאנשיו נפלו קורבן בידי תאבי בצע – לא הובילו לכל פתרון. בין החשדות האחרים היה כי אולי אנשי הצוות הם אשר העבירו את המידע לגורם זר.

לשם בירור סוגיה זו לורנס חקר וחיפש מדינות וגופים שיכולים היו להיות בעלי אינטרסים ושייתכן שהיו מעוניינים במידע שהיה ברשות איתן ואנשי צוותו. גם כאן, בבדיקות מקיפות בקרב מקורות מודיעיניים שונים, הוא לא הצליח לעלות על עקבות כלשהן. ובכן, מהעיון בסיכום הפרק הראשון של הדוח ניתן היה להבין שאף אחד מכיווני החקירה לא הניב תוצאה כלשהי.

אריק הניח לרגע את החוברת שבידו. הוא חש שעיניו מבקשות להיעצם, ולא ידע אם העייפות היא שמכריעה אותו, או שמא זוהי תחושת חוסר התוחלת שעלתה מדיווחים על גבי דיווחים שאין בהם כל התקדמות. הוא קם להכין לעצמו קפה שחור, ולאחר מכן שב לקרוא.

פרק נכבד של הדוח עסק בחקירת מה שהתרחש במכון טרם הפיצוץ המסתורי. אריק חשב שבעצם אין הרבה טעם בידיעת כל הפרטים לאחר שכבר ידוע כי הם לא יובילו לאף תוצאה, אולם כלל לא עלה בדעתו להפסיק לקרוא כל פרט בעניין רב. דומה היה כי כשכל הדרכים הובילו למבוי סתום, לא נותר אלא לדשדש בפירורי חורבות. פירורים אלה פזורים היו בשטח הריק שנותר לאחר הפיצוץ המסתורי, שבו נעלם מבנה המכון כאילו שקע בביצת חול טובעני. אריק הבין מהדוח שכבר לפני שנים פיתחו במכון תיאוריות מקוריות מאוד ואף מהפכניות, הקשורות להגדלה משמעותית ביכולות של מחשבים. כמו כן, הוא הבין כי ככל הנראה הם הצליחו בבניית מחשב מיוחד שעבד על בסיס תיאוריות אלה ושהיה בעל יכולות מדהימות בהשוואה לכל מה שמוכר בעולם. יתר על כן, נאמר כי ככל הנראה באמצעות מחשב כזה עסקו איתן חורב וצוות המדענים שהיו אתו בחקר חורים שחורים.

בדוח צוין כי הדבר המוכר היחיד שאיתן חורב כתב מימיו הוא מאמר בודד אשר פורסם כששהה בארצות-הברית, לפני שפגש את מיסטר אנתוני טיילור. באותו מאמר ניסה איתן להסביר שבאמצעים פשוטים, ולמעשה על בסיס טכנולוגיה קיימת, ניתן ליצור מערך מחשבים ייחודי שיתוכנת כך שיהיה בעל יכולת התפתחותית. לדעת איתן, יכולת זו תלויה בארגון או קלסר מסוים בין עשרות יחידות מחשב כמו אלו המוכרות לנו. למרות זאת צוין, שמערך זה הוא נדיר ביותר וישנה סבירות נמוכה מאוד שיצליחו לאתר אותו.

עוד נאמר כי מן המאמר ניתן ללמוד שאם אכן הדבר ייושם, הוא יהיה בעל השלכות מרחיקות לכת בכל תחום המחשבים ויכולותיהם. הוסבר שהאפשרות התיאורטית הזאת מבוססת על שפת תכנות מיוחדת, השונה בבסיסה משפות התכנות המוכרות. בשפה הזאת, ככל שניתן להבין, אופן ההתייחסות הבסיסי אל המחשב הוא שונה. באופן סכמאטי ניתן לומר כי לדעת איתן חורב כל מחשב או כל יחידה חישובית כפי שמוכרת לנו כיום היא יחידה בודדת ועצמאית. לא משנה אם המחשב מחובר בקווי תקשורת למספר מחשבים אחרים, או אפילו לרשת האינטרנט, עדיין כל מחשב הוא יחידה בודדת שקולטת ופולטת נתונים. איתן טען שהמציא שפה שבה יוכלו המחשבים לשוחח זה עם זה, במקום השפות הרגילות שאדם מפעיל באמצעותן את המחשבים.

כמו כן, נאמר כי על-פי יודעי דבר, שפה זו איננה הסבה של שפות המחשב הרגילות, שווריאציות שונות שלהן פותחו ועיקר עניינם של פיתוחים אלה הוא ייעול עבודת המחשב.

בדוח של לורנס הוסבר, שמן הכתוב באותו מאמר יחיד ומההבהרות של אנשי מקצוע ניתן להבין כי איתן חורב הציע להקים קהילת מחשבים, שחבריה יהיו מסוגלים לתקשר זה עם זה לא במובן של חילופי נתונים, אלא שתהיה ביניהם תקשורת שדומה יותר לזו המתקיימת בין קבוצת אנשים שמחליפים דעות, ויחד מנתחים מצבים ומגיעים לידי החלטות. נאמר כי לדעת איתן חורב, אם הדבר אכן יהיה אפשרי, משמעות הדבר תהיה שתוכנות המחשב יוכלו לשדרג ולשכפל את עצמן לפי הצורך כדי להתאים את עצמן למצבי עניינים שונים.

"כלומר... איתן חורב דיבר על מצב שבו מחשבים פשוט מחליטים בשביל עצמם?" חשב אריק, שהיה מרוכז כל-כולו בטקסט שלפניו. "זה נשמע הזוי לחלוטין..." הוא ענה לעצמו והמשיך לקרוא.

בקטעים הבאים של הדוח, שוב הובאו תגובות של מומחים ופורטו עדויותיהם של העמיתים המעטים של איתן שהכירו וזכרו אותו. על-פי מומחים אלה, מבחינות רבות כל מה שאיתן חורב טען שהמציא בדרך משונה מאוד – כבר עובד בדרכים נורמליות. הם ציינו כדוגמא את קלסטר המחשבים האישיים שקיים מתחילת שנות התשעים. שיטה זו כוללת יחידת מחשב אשר מנהלת יחידות מחשב אחרות שמחוברות אליה, וכך מתאפשר טיפול בבעיות (parallel מורכבות מאוד שבהן נדרשים חישובים מקביליים שדורשים משאבי מחשב אדירים. המומחים ,computation) הוסיפו שאפילו אם מה שאיתן מציע יהיו אפשרי באופן תיאורטי, אין בכך שום פן מעשי. הם הסבירו זאת באמצעות חישובים מתמטיים פשוטים. אם מדובר באיתור של שילוב ייחודי מאוד מבין כל השילובים האפשריים בין עשרות מחשבים, אזי יש לבדוק מיליארדי מיליארדים של מצבים, וזאת כשלא ברור מהו הקריטריון לקביעת אותה קומבינציה ספציפית.

אותם מומחים שסייעו בהסבר מאמרו של איתן חורב, אמרו גם ששפת התכנות המוצעת על-ידי איתן חורב דומה יותר לשפת ג'יבריש של תכנות מחשבים מאשר לשפה אמיתית.

למרות כל הספקנות והביקורת המלגלגת על איתן חורב ורעיונותיו, מסיכום פרק זה אריק למד כי ככל הנראה עוד בשנים הראשונות להקמת המכון איתן וצוותו הצליחו לבנות על-פי עקרונות התיאוריה שלו מערך מחשבים מאוד מיוחד. בניית המערך הזה, אם אכן כך היה, בוודאי התבססה על מספר עקרונות יסודיים, ייחודיים וחדשניים מאוד, שכלל לא היו ידועים לחוגים העוסקים בתחום. כאן לורנס הדגיש כי אין בידיו עדויות אמיתיות כי אכן זה מה שהיה, אולם דווקא בשל הסודיות המוחלטת שאפפה את הפעילות במכון טיילור ולאור מכלול הנתונים המעטים שגלויים לנו, תחושת הבטן שלו היא שאכן אלה היו פני הדברים.

כמו כן, נאמר כי אם אכן הצליח צוות המכון במה שמייחסים לו, משמעותו המעשית של הדבר היא שככל הנראה במכון טיילור הצליחו לבנות מחשב בעל יכולת כמעט אינסופית.

על-פי הדוח, לאחר בניית המחשב עסקו במעבדות המכון בחקר חידת החורים השחורים. צוין שככל הנראה מטרתם הייתה ליצור סימולציות וירטואליות של חור שחור, וישנה סברה אשר טוענת שבעצם הכוונה הייתה ליצור סימולציה ממוחשבת של אבולוציה של כוכב, ושכוכב זה יהיה חלק מסימולציה של החלל כולו. זאת בניסיון לפתור כמה חידות מדעיות חשובות מאוד שדורשות הוכחה מעשית. אולם הודגש בדוח כי מאחר וכל מה שהיה במכון, כולל תוכנות המחשב והגיבויים, נכחד והיה כלא היה, כל הדברים האלה נותרים בגדר השערות בלבד. כמו-כן הוסבר כי גם חיפושים אחר מסמכים או גיבויים כלשהם בבתי איתן חורב והחוקרים האחרים העלו חרס בידם.

למרות ההדגשה הזאת מחברי הדוח שבו ופירטו מחדש בדיקות מעבדתיות ואחרות של השרידים שבאתר. בנוסף, הם ערכו תחקיר מקיף, בכוונה לאתר אנשים שיכולים היו לדעת על הנעשה, בניסיון למצוא סימוכין להשערותיהם. בהמשך לכך, שוב הביאו ציטוטים מעדויות של מדענים וחוקרים אשר הכירו את איתן חורב, כששוב הם טורחים להזכיר כי אלה היו מעטים וגם הם לא הכירו אותו היטב, ולא ידעו במה בדיוק הוא עסק. ממה שבכל זאת הצליחו לאסוף ניתן היה ללמוד כי חוקרים אלה התייחסו אל איתן כתימהוני וראו את עבודתו כמיותרת, ואף טענו כי אין כל אפשרות ליצור מערכת כמו זו שהוא מתאר באותו מאמר בודד שפרסם לפני שנים לא מעטות. החשובה מבין העדויות הייתה זו של מיסטר אנתוני טיילור.

בדוח הובאו ציטוטים לא מעטים מדבריו, שבהם סיפר כי כשהכיר את איתן חורב לאיתן היה ברור כי עבודתו תשנה את פני העולם. לדבריו, איתן היה בטוח בעצמו לגמרי, והיחס המזלזל של אנשי המקצוע לא שינה כהוא זה את דעתו. לא זאת בלבד שדעתו לא השתנה כשהחוגים הרלוונטיים דחו אותו, אלא שהם אף גרמו לו לדבוק עוד יותר במטרתו, כאילו נכנסה לאישיותו קנאות מסוימת.

מיסטר אנתוני סיפר עוד, שבפגישתו הראשונה עם איתן, מהשיחה שלהם הוא חש כי עבור איתן העבודה הייתה גמורה, ובתגובה ליחס הלא-אוהד שקיבל הוא החליט להסתגר ולעבוד בגפו, עד אשר לא יהיה צורך בהוכחות לגבי נכונותה או כדאיותה של עבודתו.

עוד סופר כי באותו זמן שהה איתן בארצות-הברית, לשם הגיע כדי לנסות להגשים את חלומותיו. הוא היה בטוח שיצליח לשכנע את אנשי המקצוע בנכונות התיאוריה שלו, ובשיחות הראשוניות שערך עמם אף חש רוח גבית במפרשיו והיה משוכנע שיתקבל בתשואות. אולם בפגישה שבה הציג את עיקרי התיאוריה שלו נאמרו דברים כגון שדרושה כתיבה אקדמית רבה כדי להביא את הדברים לדיון ראוי. הערות כאלו ואחרות רמזו לו שהוא רואה חלומות באספמיא ושאינו מציאותי כלל. התגובות הקרירות הבהירו לאיתן שנדרש ממנו להקדיש את רוב זמנו להכנת מחקריו להצגה נאותה, וזאת רק בכדי שאחרים יבינו את התיאוריה שלו ויקבלוה. אולם, על-פי עדותו של מיסטר אנתוני, איתן העדיף להקדיש את הזמן הזה לפיתוח המחקר עצמו, והוא הבין שלשם כך יהיה עליו להתנתק מהעולם.

באותו זמן היה איתן מוכה אכזבה. הוא חש כי כל הרוח הגבית שבמפרשיו התפוגגה, ולא זאת בלבד אלא שרוח אחרת נושבת מול פניו ודוחפת אותו לאחור. הוא חיפש דרך לעבוד בצורה שקטה בכדי לקדם את התיאוריה שלו. אז, בשיחותיו עם מיסטר אנתוני, הועלה רעיון של מעין מרכז מחקר עצמאי שבו הוא יוכל לעסוק במחקריו במנותק מכל העולם. משום כך, כשמיסטר אנתוני סיפר לו על כוונותיו להקים מכון עצמאי ובלתי-תלוי, איתן התרגש מאוד וראה בכך את סביבת העבודה הטובה ביותר בשבילו. כך הם הגיעו להסכמה בדבר הקמת מכון מחקר בישראל שייקרא על שם מיסטר אנתוני טיילור, ושם יעסוק איתן חורב בקידום מחקריו.

אריק הרגיש שהוא מתחיל לחבב את המדען הצעיר שאיש לא הקשיב לדבריו. הוא יכול להבין מה מצא בו מיסטר אנתוני, והצטער על כך שייתכן שלא יוכל לראות אותו לעולם. הוא המשיך לקרוא.

בחודש מאי 1992, בפתיחה חגיגית אך צנועה ביותר של מכון טיילור בישראל, נכחו חמישה אנשים. בנוסף לאיתן חורב ולמיסטר אנתוני, היו שם יפתח לוי, אניטה הולין ויוחנן שפלר. יפתח לוי היה חברו הטוב של איתן חורב מאז היו נערים. הוא היה אולי הראשון, ואפילו היחיד, שבזמנו הבין את גדולתו של איתן והאמין בהצלחתו. מעבר לכך, ליפתח הייתה יכולת ארגון וניהול מדהימה, וככל הנראה הוא תרם רבות בכל הקשור לצדדים הניהוליים של המכון. יפתח הצליח, עוד טרם פתיחת המכון, לגייס את אניטה הולין ואחריה את יוחנן שפלר, ויחד הם יצרו את הצוות הבסיסי, שהורחב בהמשך.

יוחנן ואניטה, שיחד עם איתן, יפתח ורוב חברי הצוות האחרים נחשבו כנעדרים, עבדו יחד בטרם התחילו לעבוד במכון במחקר על מחשבים קוונטיים. פרויקט המחשב הקוונטי נחשב אז חדשני, והיו שטענו כי זהו עתיד המחשבים, דבר שיש המאמינים בו גם היום. למרות זאת השניים לא מצאו את עצמם דוהרים קדימה במחקר, והם חשו שהם נדחקים על-ידי עמיתיהם הבכירים אל שולי המחקר. יפתח לוי זיהה את התחושה הזאת אצל אניטה, ושכנע אותה להצטרף יחד אתו לאיתן חורב, מתוך אמונה שכך תוכל להצליח יותר. מאוחר יותר הצליחו שניהם לצרף גם את יוחנן שפלר, ויחד היו הארבעה למייסדי מכון טיילור.

לאחר הפתיחה עלה בידם של איתן ויפתח להרחיב את מספר החוקרים ולגבש צוות מצומצם ומקצועי שעבד בחיסיון מופתי וביעילות מדהימה. כפי הנראה הצוות הזה הצליח, תוך זמן קצר יחסית, לבנות מחשב מיוחד שעבד על-פי עקרונות התיאוריה של איתן חורב. אך מעבר לכך לא ידוע דבר מעבודתם. על-פי כל הסימנים, אם אכן עלה בידו של איתן לסיים את יישום התיאוריה שלו, אזי הוא הצליח לחולל מהפכה אמיתית. אך למרות כל הגדולה שבהצלחה זו, אם אכן היתה, הוא העדיף שלא לחשוף אותה בפומבי. על-פי תוצאות החקירה שחלק מפרטיה הובאו בדוח, אף הועלה החשד כי איתן העלים ממיסטר אנתוני טיילור את העובדות שהצביעו על הצלחותיו, וחודשים לאחר שהכול יצא ליישום מלא חזר וסיפר לו שהם עדיין עובדים על פרטי המחקר, ולמרות שיש התקדמות גדולה נותרה עבודה רבה מאוד.

מעבר להשערות אלה אריק התקשה למצוא בדוח הערכות אופטימיות. אומנם ניתן היה להבין מעדויות שהובאו מפיו של מיסטר אנתוני שהוא האמין כי אכן איתן הצליח לבצע את תוכניתו, אולם לא הייתה כל הוכחה לכך שאיתן וצוותו אכן הצליחו במהפכה האדירה אשר תאפשר להם לבנות במכון מחשב עם יכולות אינסופיות כמעט. אריק הבין כי איתן חורב, שבוודאי היה שלם עם עצמו וחשב שטרם הגיע הזמן לפרסם את חידושיו, החליט לבדוק את המחשב שהיה בידו, ולכן החליט להשתמש בו כדי לפתור בעיות מדעיות שרק מחשב אינסופי כזה יכול היה לעזור בפתרונן. זאת, כדי להוכיח קבל עם ועדה כי התיאוריה שלו פועלת ולא להשאיר מקום להטיל בה ספק.

אריק קישר את הדברים האחרונים עם מה שקרא קודם בדוח אודות הסברה כי במכון עבדו במטרה ליצור סימולציה ממוחשבת של חור שחור כדי לחקור את התופעה. ואם זה לא היה מספיק גרנדיוזי, עוד נאמר שם כי הצוות המצומצם של המכון עבד ככל הנראה על פרויקט יצירת הסימולציה של החור השחור כחלק מפרויקט גרנדיוזי בהרבה, קרי יצירת סימולציה וירטואלית של היקום כולו, בין השאר במטרה לחקור סוגיות כגון המפץ הגדול, התרחבות היקום או ראשית העולם.

אריק קרא את הדיווח המפורט שבדוח לורנס ונדהם ממה שקרא. הוא נפעם מן העובדה שהזדמן לו להכיר משהו היסטורי וחשוב כזה. הוא שב ועלעל בדוח עוד ועוד, אך לא מצא בו תשובה לשאלתו, מה באמת עשו עם מחשב כזה, אם אכן הצליחו לבנות אותו? מלבד השערות, אריק לא מצא בדוח פרטים והוכחות לכך שאיתן וצוותו ניסו ליצור דגם וירטואלי של חור שחור במחשב האינסופי שהיה בידם. הוא חשב על האפשרות שאיתן חקר גם שאלות מדעיות אחרות שרק בעזרת האמצעי שבידו יכול היה להגיע לפתרונן, ותהה אילו בעיות יכול היה לבחור.

אריק המשיך וקרא שאיתן חורב שב ודחה כל פעם מחדש את הצעותיו של מיסטר אנתוני טיילור לפרסם את חידושיו, והסביר שוב ושוב שהוא חושב שלא יבינו את עבודתו. איתן ביקש בקנאות להמתין עד שהוא יפתור באמצעות המחשב הזה בעיה ענקית שלא ניתן לפותרה באמצעים קיימים, ואז באמת יחולל בכל הממסד המדעי והאקדמי מפץ כזה שישנה את כל העולם.

ככל שחזר אריק וחיפש בדוח, הוא היה כמי ששט בים מחשבותיו, מבלי שהצליח לקבוע לשיוט שלו נתיב ברור. הוא חשב שאם אף אחד, כולל מיסטר אנתוני, לא ידע מעבר לכך, אז ממש קשה לגלות מה עשו במכון לפני הפיצוץ המסתורי. הוא התפלא לנוכח העובדה שכמעט כל מה שהיה בדוח היה פרי הערכות שהתבססו באופן כלשהו על שיחות ועדויות שונות, אולם אף אחד לא ידע במדויק במה עסקו במכון, ובפרטים שקרא לא היה כל רמז למבנה שעכשיו נתגלה מתחת לאדמה. הוא חשב שאם איש לא ידע על קיום מבנה כזה, הם בוודאי לא גילו באיזה סוגי ניסוים עסקו לפני הפיצוץ, ולא פלא שבהעדר אפשרות אחרת התייחסו אליו כתאונה. כך, כשמחשבות חגות בראשו, שקע אריק בתרדמה.