בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ביקורת לספר "ארוחת הערב" של הסופר הרמן קוך ● הארוחה אינה שגרתית והספר אינו "רומן אמיץ ומטלטל" אלא סיפור בלשי
|
כריכת הספר "ארוחת הערב" מאת הרמן קוך
|
|
|
|
|
בדף האחורי של כריכת הספר "ארוחת הערב" מספר גיבורו על פגישה עם מנהל בית הספר של בנו: "דמיינתי לעצמי איך אני מכניס לו אגרוף באמצע הפנים האפורות שלו, קצת מתחת לאף... השיניים היו נשברות, דם היה זב מאפו. הייתי מבהיר את עמדתי". המספר לא רק דמיין, אלא גם ביצע. לא במקרה בחרו את הפיסקה הזאת כדי למשוך את הקורא. הספר אומנם כולל מקרי אלימות קשים ורצח, אבל הם מתוארים בלשון עדינה. לפעמים, ברמזים. הסופר ההולנדי, הרמן קוך, איש טלוויזיה ופובליציסט, כתב ספר בלשי מושך. הוא מרתק בפיתוח העלילה, בתיאור הדמויות ובמצבים שהדמויות מגיעות אליהם. בארוחת הערב נוכחים המספר, המורה לשעבר פאול לומן ואשתו קלייר, אחיו סרג', המועמד בבחירות לראשות הממשלה, ואשתו בבט. בשיחתם הם עוסקים גם במעשים נוראים שביצעו ילדיהם בני העשרה. השיחה מתנהלת כמו שיחות מסעדה אחרות, על סרטו האחרון של וודי אלן והסבריו המעצבנים של המלצר הראשי על המנות הפלצניות. המחבר מוליך אותנו באווירת השלווה לכאורה הזאת אל מעשים איומים. המספר, שזוכה לאהדת הקוראים, משנה דמות במהלך הסיפור, כאשר מתגלים פרטים נוספים על בני המשפחה (אירוע אחד ציטטתי בראש הפוסט הזה). ההוצאה לאור שואלת בעמוד העטיפה: "באיזו מידה אחראים ההורים למעשי ילדיהם? עד כמה ירחיקו לכת כדי להגן על עתיד משפחתם? ועל עתידם שלהם?" בעיניי, זאת צביעות למשוך את הקורא בדברים אלה. מעורבותם של ההורים ופעולתה של קלייר קרת המזג, מציגים בפנינו תמונה שונה לחלוטין מן השאלות התמימות הללו. הרמן קוך לא כתב "רומן אמיץ ומטלטל שמתאר בישירות מצמררת את האלימות היצרית, שמפעפעת מתחת למעטה הערכים של החברה המערבית", כפי שטוען דף הכריכה. לא לטעות. אלה לא משפחות שגרתיות וזאת לא ארוחת ערב שגרתית. זה סיפור מצמרר ומעניין בספר בלשי. אבל הוא לחלוטין לא מייצג משפחה הולנדית רגילה. גם הספר לא רגיל.
|
תאריך:
|
10/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
10/11/2010
|
|
יאיר דקל
|
|
במהלך חודשי הטיפולים הארוכים, שמעתי לא פעם את המונח "צילום רחם". הרופאים התלבטו אם יש טעם לשלוח אותי לצילום כזה, והחליטו כנראה שאין צורך בינתיים. עכשיו, רגע לפני המעבר ל-IVF (הפריה חוץ-גופית), הרופא מודיע לי שצילום רחם הוא שלב הכרחי בתהליך. מאחר שעד-כה לא אותרה הסיבה לאי הפוריות שלנו, צריך לוודא שאין שום חסימה בחצוצרות או בעיה מבנית ברחם לפני שעוברים שלב, הוא מסביר. אני שואלת אם זה כואב, והרופא משיב, מבטו שקוע כרגיל בתוך הניירת, שזו יכולה להיות בדיקה "קצת לא נעימה". עברתי כבר דברים קשים יותר, אני אומרת לעצמי, אסתדר גם עם בדיקה שהיא "קצת לא נעימה".
|
|
|
ממשלת ישראל קיימה את ישיבתה השבועית בחצר ראשונים בקיבוץ דגניה, לציון מאה שנים לקבוצה ולתנועה הקיבוצית כולה. מכל החגיגה, מהמחווה שקיימה ממשלת ימין בהכרה בחשיבותו של המפעל הקיבוצי והרגשות המעורבים שבהם התקבלה, התבלטה בתקשורת שערורייה-זוטא אחת: שערוריית הספר. המארחים בקשו להעניק כשי לכל אחד משרי הממשלה את הספר האלבומי החדש 'לא בעבים מעל: מאה ראשונה לדגניה'. המחווה הנאה נתקלה בחוות דעת משפטית חלמאית שאסרה על השרים לקבל את המתנה מחשש שוחד, על-פי חוק איסור קבלת מתנות וטובות הנאה. המוצא היחיד הוא שהממשלה תרכוש את הספרים. אך לשם כך יש הלוא להוציא מכרז מיוחד על כתיבת ספר העוסק במאה שנים לדגניה, ולבחור בספר העונה על דרישות המכרז. נראה שאפילו אסיפת החברים בימיה הטובים לא הייתה מעלה בדעתה סבך כה מקורי של בעיות אתיות, כלכליות וקיומיות. אולי חבל שלא יצא מכרז כזה. ואולי נחסכה מהשרים אווירת הנכאים האופפת משום מה את ספר המתנה.
|
|
|
הספר "שפת השחיתות" הוא ספר מעניין ורציני. דבר דבור על אופניו. כתיבה אקדמית במיטבה. אבל... יש גם אבל... ביום שבו התחלתי לקרוא את הספר "שפת השחיתות", נעצר מנכ"ל משרד הפנים, גבי מימון. החשד: ביצוע עסקות נדל"ן לא חוקיות במטרה להעשיר את ארנקו הפרטי. הוא הכחיש מכל וכל את האשמה נגדו, ושוב החלו להישמע קולות שמדובר כאן בהיטפלות נגד נציגי שס הזכאים והברים.
|
|
|
דני שליין סוכן המוסד נתפס בחבל ארץ נידח בברית המועצות בגלל שביקר את כפר הולדתה של אמו לפני השואה כשאשרת התייר שלו לא כללה את האזור כמותר לו בתנועה. דני ידע את הסיכון אבל מסע השורשים היה חזק ממנו.
|
|
|
בספר "המוסד - המבצעים הגדולים" מובאים פרטים של עשרים ושניים מבצעים של המוסד לאורך עשרות שנות קיומו. מי שציפה לחשיפה של "המוסד" - יתאכזב, כמעט כל הסיפורים כבר פורסמו בעבר במסגרת זו או אחרת, ומרביתם נוגעים לאירועים שקרו לפני עשרות שנים.
|
|
|
|