יוסף כהן אלרן קנה את עולמו בפרוזה, בספרי עלילה שובי לב כמו "אספירונס" ו"שמועות על אושר", ועוד. בספר שיריו החדש מתגלה אלרן כליריקן עדין, כמשורר רומנטי.
בדומיית לילות צצות מילות השיר, האוצֵר כמיהות מאורות האתמול. אך אותו שיר המאיר חשכת לילותיו של המשורר ומובילו עדי שקט נפלא של מקדשו, הופך להיות תכלית חייו וכן למותו. כך משתקף ממילות הפתיחה לספרו של מחבר ספר השירה "אלו ערגות", ואני מצטט:
כִּי מִי אֲשֶׁר פָּקַח עֵינָיו
אֶל הַנִּגּוּן שֶׁל שִׁירָתוֹ
בִּבְלִי דַּעַת הָפְכוּ מִלָּיו
לִהְיוֹת חַיָּיו וְגַם מוֹתוֹ
הערגה לזכר אהבה עם מתיקות החוויות האצורות בה, משתקפת נאמנה בשיר "הערגה ההיא", עמ' 12, אך בכרוך למתיקות זו נמצא הכאב הצורב כמו כאב הניתוק, הפרידה, ושיממון הבדידות. ואני מצטט מתוך השיר את הבית האמצעי:
הַאִם הָזִיתִי אֶת עֵינַיִךְ
אֶת הַחוּם הַהוּא
שֶׁהִכָּה סָבִיב
שֶׁמָּא דִּמִּיתִי אֶת שְׂפָתַיִךְ
וְהַצְּלִילִים הָהֵם
הַנְּעִימִים לְהַכְאִיב
אהבה גדולה היא כמו חלום נעים, שהאדם חפץ להמשיכו עדי אין סוף, אך כמה חבל שמתקו של חלום זה גז ונקטע בנשוב צפרירי הבקר. חלום האהבה הגדולה מאכלס את הנשימות השקטות של האהוב וההפך, וכן את רחף היד על השפתיים. כל הנאמר מתבטא בשיר "שעת החושים" (עמ' 20), ואצטט את הבית החותם את השיר:
אוֹ אָז מֵאִיר עָלַי הַיּוֹם
אַכְזָר מִדַּי נִמְהָר מִדַּי
הֲגַם אַתָּה אוֹתוֹ חֲלוֹם
עָנֹג כָּל כָּךְ חָלַמְתָּ עָלַי
רשפי הקנאה הבוערת בלב האוהבים עד כלות, משתקפים בשיר "מחול הקנאה", (עמ' 22), בו נותרת האהובה בבדידות צורבת, נושאת את כאב הנטישה ומתקשה להשלים עמו, ואצטט את הבית החותם את השיר:
אֶשְׂנָא אֶת הַלַּיְלָה הָאָפֵל
שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתְךָ אֵלֶיהָ
אֶבְחַל גַּם בַבֹּקֶר הַתָּפֵל
שָׁבוּ תָּקִיץ אַל יָמֶיהָ
האהבה האמיתית וכן גם הזוגיות, יש בהן מעין הדדיות שחשיבותה גדולה לאין ערוך, והיא תמיד תצוץ ותתגלה בעת צוקת הלב. כשהאדם או בת הזוג זקוקים לעצה וכן למילת עידוד, כל אחד מן השניים יתקשה להשלים עם חסרונה של המילה הטובה. ועל כך נאמר בקהלת פרק ד', "טובים השניים מן האחד". דבר זה משתקף בשיר "כי בצלמו", (עמ' 48) ואצטט את שתי שורות של הבית השלישי בשיר:
הֵיכָן יִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ זֶה שֶׁחָסֵר אוֹהֶבֶת
אֵיךְ יִפְרֹק כְּאֵבוֹ מִי שֶׁלֹּא פֶּתַח לִבּוֹ
אסיים ואומר שיוסף כהן אלרן הצליח בספר, להקיף נושאים שונים הקשורים לעולם האהבה, וכי ללא ספק עולם זה הוא כה חשוב בהווייתו של בן-אנוש עלי אדמות.