במה עוסקת כעת יעל - בתו של הזמר אריק - לביא, מחברת הספר "מפיקת מלחמות"? (
קישור). בספרה היא אינה נותנת כל רמז על עיסוקה הנוכחי. כנראה, כיוון שנכתב ברגע של גחמה בשעת הפוגה בין עבודותיה. לכן, דליתי מגוגל את מה שהחסירו היא ומו"ליה, כדי לקבל תשובה לקושייתי. להפתעתי, היא חזרה להפיק חדשות כראש המשרד הירושלמי של רשת סקיי ניוז, האחראי לסיקור המזרח התיכון.
יעל לביא - בתם של אריק ושל שושי לביא - לא גויסה (בטמטום כה-אופייני של צבאנו המסואב), כמו אחותה, ויצאה ללמוד תקשורת בארצות-הברית. לאחר שסיימה את לימודיה, הצטרפה בתרגיל מתחכם לרשת הטלוויזיה ABC. ספרה מתאר את עשר השנים, שעשתה ברשת זו - עד שהתפטרה.
יעל לביא מתארת בצורה מרתקת את חייה כמפיקה, למרות שהיא מציגה מלכתחילה את עצמה כבחורה מתוסכלת, שאינה מאמינה במקצוע, שהיא עוסקת בו. כאילו הגיעה למקצוע מתוך אידיאליזם (שדרך אגב, טיפחו אותו בזמן לימודיי בקולג' לתקשורת בטקסס), שינקה מאביה עוד בילדותה. כמפיקה בכירה, מצאה, שסחבו את השטיח מתחת לרגליה, והתקשורת וכוכביה אינם מי שחשבה שהנם. האֵל שהכזיבה.
מניו-יורק ומרחבי העולם עקבה אחר מחלת אביה וגסיסתו, כשהיא משועבדת למולך עבודתה, שהפסיקה להאמין בשליחותה. פה-ושם ניסתה להשיג הצבה לסקר את המלחמה בעירק, כדי להיות קרובה יותר הבייתה.
דרך אגב, בריצתה לתאר את מעשיה בעירק, אינה פטורה לביא מהתחלואים, שנגעו בחבריה למקצוע, שספרה כה בז להם. היא רדופה ברצון לתאר את עצמה כאחרת (כיוון שהיא מפיקה ולא כתבת, אינה יכולה להיות "טאלנטית") - גם ביחסה למקומיים וגם בעמידתה על דעותיה כלפי הממונים עליה במצבים בלתי-אפשריים. יחד עם זאת, היא שכחה, כי את עיקר הסיקור בעירק עשו כתבים מקומיים (סטרינג'רס), שקיבלו שכר זעום, ורבים מהם הקריבו את חייהם על מזבח הסקופ.
נדמה לי, שאי-ניסיונה בחיי צבא הוסיף לה ניכור עצום לגבי הנעשה במלחמות - ניכור, המשתקף היטב מסיקור המלחמות בתקשורת המערבית. אך בסיכומו של דבר, יוצאת לביא לעירק, כדי להתקרב לערש הדווי של אביה ולא מתוך שליחות עיתונאית.
ועוד לפני שגמרה לעבד את מותו, כבר נאלצה לשוב לעבודה, שהפסיקה להאמין בה. ומכאן החל שעון העצר שלה לרוץ אל הניתוק המוחלט - התפטרותה מרשת ABC.
