|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
צבעי המוות בעיניה של נערה
|
דרך ארבעת הסיפורים בספרה הראשון של כרמל בן נפתלי בת ה-17 וחצי נחשפים קשיי גיל ההתבגרות ומכאוביו, ומתאפשרת הצצה נדירה אל עולמן האותנטי של ארבע נערות
|
|
כרמל בן נפתלי [צילום: דור לובטון]
|
|
|
|
|
|
|
"מניפת הצבעים של המוות", ספרה של כרמל בן נפתלי, מעמיד במרכזו ארבע דמויות של נערות בנות-עשרה, המתמודדות - כל אחת בדרכה - עם מקרה מוות ראשון בחייהן. חן מאבדת את חברתה הטובה ביותר בתאונת דרכים, רגע לפני סיומו של החופש הגדול; קרן מאבדת קרוב משפחה אהוב ומבקשת ליצור איתו קשר בכל דרך, גם לאחר מותו; אלָה, שמתמודדת בסתר עם הפרעות אכילה קשות, נחשפת במקרה למותו של אדם זר בסופרמרקט; ונוגה חווה את האסון הגדול ביותר האפשרי לנערה מתבגרת.
דרך ארבעת הסיפורים הנושאים שמות של שלבים שונים בתהליך האבל ("זעזוע", "כעס", "חוסר אונים" ו"הכחשה") נחשפים קשיי גיל ההתבגרות ומכאוביו, ומתאפשרת הצצה נדירה אל עולמן האותנטי של ארבע נערות. איתותי אהבה, תשוקה, קנאה, זעם, סמים, בולימיה, שקרים - כולם נמצאים במניפת הצבעים שפורש המוות בהופעתו הפתאומית בחיי הנערות. זוהי מניפה שבורה ודוקרנית שנושבת בה רוח נעורים מרדנית יפהפייה, אשר מבקשת לפרוץ ולחוות את החיים בעוצמה הגדולה ביותר. זוהי מניפה ספוגה בעצב ובכאב, אבל גם כזאת שרוצה להיפתח ולהחליף את צבעי האֵבֶל בצבעי האהבה.
כתיבתה של בן-נפתלי נעה באופן מתעתע בין שטף ספונטני של נערה מתבגרת, המרבה להשתמש בשפה מדוברת, לבין פרוזה מעובדת היטב שאוצרת בתוכה תובנות מפתיעות בבגרותן.
לאור זאת, מפתיע לגלות שבן נפתלי הייתה בת שש-עשרה כשכתבה את "מניפת הצבעים של המוות". היא בת בכורה למשפחה דתית מהיישוב ברקת, וכותבת מאז ילדותה, מבוקר עד ערב. כל גיבוריה חיים בעולם אשר לה עצמה אין נגיעה בו: העולם החילוני, המתירני, החשוף לכול. עם צאת ספרה הראשון, היא בת שבע-עשרה וחצי.
כרמל בן נפתלי: הערות ביוגרפיות
כרמל בן נפתלי נולדה בתל אביב בשנת 1995 למשפחה דתית. היא הבכורה מבין שישה אחים ואחיות. אביה הוא איש השקעות ואמה משקמת שמיעה. כשהייתה בת עשר עברה משפחתה להתגורר ביישוב שוהם, ולאחר כחמש שנים התמקמה במושב ברקת. בכיתה ז' עברה כרמל ללמוד באולפנה לבנות "ישורון" שבפתח תקוה, אך המסגרת החינוכית והלחץ החברתי הכבידו עליה רגשית, ולאחר כשנתיים, כשהיא תלמידה בכיתה ט', החליטה לעזוב את האולפנה וללמוד לבגרויות בכוחות עצמה, בבית. באותה תקופה היא גם חזרה בשאלה, לאחר שהבינה, לדבריה, שאלוהים כבר לא יכול לספק תשובות לשאלות שמעסיקות אותה.
את צעדיה הראשונים בכתיבה עשתה כרמל בן נפתלי כדי להתמודד עם הנושא שהטריד אותה יותר מכל - המוות. בהיותה כבת תשע נפטר סבה האהוב, ומותו שינה את חייה ואת חיי משפחתה. המוות החל להעסיק אותה, אך היא לא דיברה על כך עם איש. הכתיבה איפשרה לה להתמודד עם טלטלות גיל ההתבגרות ולהשתחרר מרגשות קשים. את הסיפורים "זעזוע" ו"חוסר אונים", המופיעים בספר, כתבה בגיל ארבעה עשרה. כשנתיים לאחר מכן כתבה את הסיפורים "כעס" ו"הכחשה".
"מניפת הצבעים של המוות" הוא ספרה הראשון. בעת פרסומו היא בת שבע-עשרה וחצי.
|
|
קטע מתוך הנובלה "זעזוע", שתראה אור בספרה הראשון של כרמל בן-נפתלי בת השש-עשרה, "שלוש דרכים להתמודד עם מוות". הנובלה מספרת על ניסיונות שונים ומשונים של הגיבורה להיפגש עם סבה שהלך לעולמו.
|
| ▪ ▪ ▪ |
הפעם הראשונה ששמעתי את המילה "מניפולטיבית" הייתה כשהייתי בת תשע. לא ידעתי מה פירוש המילה, אז שאלתי את דודה שלי. אני זוכרת שנסענו במכונית שלה, והיה שם ריח טוב של ניקיון, ושאלתי אותה מה זה מניפולטיבית, והיא אמרה שמניפולציה זאת סחיטה רגשית מתוחכמת. היא שאלה איפה שמעתי את המילה הזאת, ואמרתי לה שראיתי אותה בהורוסקופ שלי. היא אמרה שאני באמת מניפולטיבית.
אני זוכרת שהרגשתי שִמחה גדולה באותו רגע. נכון שהייתי אמורה להיעלב, אבל מבחינתי זאת הייתה המחמאה הגדולה ביותר שקיבלתי עד אז, המחמאה האמינה ביותר. ידעתי שהמחמאות האחרות שקיבלתי היו משוחדות. כולם אהבו אותי, כולם חשבו שאני באמת מאוד מוצלחת, אבל אף אחד לא אמר לי משהו כל כך אובייקטיבי כמו "את מניפולטיבית". זאת הייתה האמת הראשונה ששמעתי בחיי.
היום אני יודעת שכל הילדים הקטנים הם קצת מניפולטיביים. הייתי מניפולטיבית בלי לדעת שאני כזאת, ובאיזשהו גיל זה היה אמור לעבור, אבל ההבדל ביני לבין הילדים האחרים הוא שאחרי שדודה שלי אמרה לי את זה, הייתי מודעת למניפולציות שלי וחשבתי שזאת התכונה הטובה ביותר בי.
יש כל כך הרבה דרכים להשיג מה שאת רוצה בלי לדרוש או לריב, וברגע שאת מגלה את הדרכים האלה אין לך כבר סיבה לעשות שום דבר חוץ מזה, הכול מונח לפנייך על מגש. את לומדת לפעמים לבלוע את הגאווה שלך בשביל המטרה, כי גאווה לא לובשים ולא נעשים שבעים באמצעותה ולא נהנים ממנה כל כך. אַת לומדת לדעת מתי להגיד ומתי לא להגיד דברים, את לומדת לחפש פרטים סביבך, כאלה שיכולים לעזור לך לכבול אנשים אלייך, לקשור אותם בכוח. כל מיני דברים מפלילים, מביכים, מביישים. כאלה שאנשים רק רוצים לקבור ויהיו מוכנים לעשות כל דבר בשביל שזה מה שיקרה.
אף פעם לא אמרו לי שאני רגישה, ובאיזשהו מובן זה נכון, כי במושגים של אנשים מסוימים רגישוּת מתבטאת בהזלת דמעה לכאב של אחר, או בניסיון לשנות את העולם, או באימוץ חתולים נטושים. אבל במושגים שלי אני רגישה. אני רגישה מאוד, רגישה לפרטים, רגישה לעצמי, רגישה לדברים החשובים באמת, כי לא משנה כמה בקבוקים אמחזר, אני לא אציל את כדור הארץ; ולא משנה כמה חתולים אאמץ, עדיין יהיו חתולים ברחוב. אז אני מנצלת את הרגישות שבתוכי למטרות שיכולות לשרת אותי, לשנות משהו במציאות שלי באמת.
|
|
|
מניפת הצבעים של המוות; מאת כרמל בן נפתלי; הוצאת "אחוזת בית"; 184 עמ'
|
|
| תאריך:
|
09/05/2013
|
|
|
עודכן:
|
09/05/2013
|
|
ציפי לוין
|
|
צבעי המוות בעיניה של נערה
|
|
|
"סְקָרָמוּשׁ", ספרו האהוב ביותר של רפאל סבטיני, הוא רומן היסטורי רצוף הרפתקאות, מתובל בסיפור אהבה גדול מהחיים ומעוטר ברקע הססגוני של ימי המהפכה הצרפתית. העלילה הסוחפת של הספר באה לידי ביטוי בתיאטרון בסגנון הקומדיה דל'ארטה בו מוצא מקלט גיבורו של סבטיני הנוטל את השם סְקָרָמוּשׁ, דמות הליצן החושף את האמת בפני כל.
|
|
|
|
|
הספר "מלחמות וצללים" הוא אחד הספרים היותר טובים שקראתי על גופי המודיעין של מדינת ישראל תוך דגש על המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. הספר שהוא בעיקרו ספר עיון נקרא כספר מתח. הוא כתוב בצורה קולחת, מנוסח היטב ומביא מידע רב גם כזה שלא פורסם בעבר.
|
|
|
|
|
בואו נראה איך עוזרים לאדם האובד בישראל. קודם הולכים לדוחות של OECD ורואים שמבין כל המוצרים דווקא הפירות והירקות זולים יחסית לכל שאר המדינות, ועל-מנת להבטיח את השוויון בנטל, ובמקום להוריד את מחירי המוצרים, מעלים דווקא את מחיר הפירות והירקות, לא ב-5% ולא ב-10% אלא ב-18% טבין ותקילין – והכל נכנס לכרס השמנה שאינה יודעת שובע, קופת המדינה. כך נבטיח שכל סל המזון בישראל יוביל בבטחה מעל כולם. ממש כמו האמריקנים שלוקחים מדליות כמעט בכל ענפי הספורט.
|
|
|
|
|
בספר "וינטו האביר אדום העור", הספר השני בסדרת הרפתקאות וינטו ויד-הנפץ, ההרפתקאות יותר נועזות, האויבים יותר חזקים והסכנות מוחשיות עד אימה. חיים ומוות תלויים בחוט השערה! האם יצלחו גיבורי המערב הפרוע גם מסע נועז ומדהים זה? האם ישמרו על קשר הדם שקשרו ב"וינטו, הפרא האציל"?
|
|
|
|
|
"אין מפסיקין את הריקוד, אלא דווקא עכשיו מתלקח הוא באש חרישית חדשה ויש בו איזו רכות של תפילה...ויש מהם מפשילים ראשם לאחוריהם, עוצמים עיניהם, פושטים ידיהם כבשעת תפילה... ומרקדים בכיליון נפש" (ע' 57)
|
|
|
|
|
