|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מלחמת יום כיפור מזווית אחרת ופחות מוכרת
|
הסיפורים מאחורי הקלעים של הברחות, זיופים ועסקות מפוקפקות מזירת שגרירות ישראל בפאריס תחת איום האמברגו האירופאי ● רומן המבוסס על אירועים אמיתיים - "מדינת ישראל לא מחלקת מדליות"
|
|
שלומי טל [צילום: דפנה טל]
|
|
|
|
|
מלחמת יום כיפור לא התרחשה רק בגבולות ישראל. שלומי טל מביא את סיפורו של יפתח כהן, איש השגרירות בפאריס, באותם ימים של אוקטובר 1973.
בלשון קולחת ובהירה, סוחף אותנו המחבר אל קורות הסגל הדיפלומטי בזירה האירופאית, אל התמרונים הדיפלומטיים ואל סיפורי הגבורה מעבר לגבול שהיו כרוכים בסכנת חיים כאילו שנוהלו בשדה הקרב עצמו.
המלחמה מוצאת את יפתח, עובד בתפקיד אפרורי בשגרירות ישראל בפאריס, כשהוא שקוע עד צוואר בבעיות היומיום הפעוטות שלו. עולמו נע בין עבודתו חסרת העניין והריגושים לבין חיי חברה ערים אותם ניהל עם עמיתיו לעבודה, בין אשתו - ציפי, לבין אהובתו - שנטאל.
עם פרוץ הקרבות הוא הופך, בעל כורחו, לבורג מרכזי במערכת שתפקידה לספק לצה"ל את האמצעים הדרושים כדי לשרוד ואחר כך גם לנצח. הוא מוצא עצמו מעורב בהברחות נשק וציוד ורפואי, בזיופים ובעסקות מפוקפקות, שקיומן מתאפשר בזכות יכולתו לגרום לשלטונות הצרפתיים לעצום עיניים. הנסיבות הבלתי צפויות גורמות ליפתח המהוגן והסולידי לעבור טלטלה אישית ולגלות בתוכו אדם אחר, בעל יוזמות, המסוגל לבצע כל משימה למען המולדת, אפילו הריגתו של אדם.
על חלקו במאמץ המלחמתי לא מקבל יפתח מדליה ממדינת ישראל, אך זוכה בהזדמנות לעבור תהליך של התגבשות והתוודעות עצמית, במהלכו הוא מברר לעצמו, בין היתר, את טיב יחסיו עם אשתו ועם אהובתו, ואף בוחר ביניהן.
"מדינת ישראל לא מחלקת מדליות" מסופר בגוף ראשון מפי המחבר והוא בעל מבנה של יומן כרונולוגי. כל פרק מתאר רצף אירועים של יום אחד או יומיים בחיי הסגל הדיפלומטי-ישראלי בזירה הפאריסאית-אירופאית, במהלך המלחמה.
הספר מבוסס על אירועים שהתרחשו במציאות, אך הדמויות בספר הן פרי הדמיון. יוצאות מכלל זה, דמותו של המחבר ששהה בפאריס בתקופת מלחמת יום כיפור ושירת בשגרירות ישראל, וכן דמויות של אישים בני התקופה.
טל לוקח אירועים אלה ורוקח מהם רומן מותח שנקרא בנשימה אחת ויכול להפוך בקלות לתסריט של סרט מתח.
שלומי טל, יליד 1943 ירושלים, הוא מומחה בינלאומי לבטיחות ילדים המוסעים ברכב מנועי. חבר בארגון "בטרם" - ארגון לבטיחות ילדים והיה ממקימי הכנס השנתי במינכן בנושא זה. בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בראיית חשבון וכן למד מנהל עסקים לתואר ראשון בארה"ב (לוס אנג'לס). בקיץ 1970 עבר עם משפחתו לפאריס ושירת בשגרירות ישראל. ב-1976 חזר לארץ. עם יציאתו לגמלאות הגשים חלום ישן - לכתוב. את תורת הכתיבה למד בסדנאות אצל גבי ניצן ואמנון ז'קונט. "מדינת ישראל לא מחלקת מדליות" הוא ספרו השני.
מאז 2002 עוסק כתחביב בלימודי קבלה, טנטרה ותורות המזרח. מגיל 4 עד הצבא התגורר בתל אביב, כיום מתגורר בהרצליה. נשוי + שני בנים.
|
מתוך הספר: יום שלישי
16 באוקטובר, מרסיי צרפת
|
|
היום הוא היום! אני נמצא כעת בטיסה מאורלי למרסיי. עֶמי הביא אותי לשדה התעופה. הוא ממשיך במטלות שלו לבדו בפאריס. אני מנסה להרגע ולהעביר בראשי את השתלשלות העניינים, מה מותר להגיד ומה אסור בפגישה הקרובה הצפויה במרסיי עם ז'אן-ז'ק מוֹלָר מהסְדֶק, בעניין האורניום. אני חייב להיות מרוכז. הבחור כזכור, הינו בעל תושיה ומבין עניין. אני משעין לאחור את ראשי, מעמיד פני ישן, ומריץ את הסרט בו אני משתתף כשחקן ראשי ברגע זה. יש לנו טריילרים מלאים בחלקי מטוסים, חלקים לחיל חימוש, מחשבים מגרמניה, ציוד מצבא ארה"ב שנאסף במספר נקודות באירופה, שני טריילרים של תרופות מאנגליה, שהבריטים לא הסכימו לשחרר לארץ, עוד תרופות משוויץ וגרמניה בכמות גדולה מאוד ועוד. "אדי הכל יכול" רכש עבורנו מספר טריילרים, לא ידוע לי בדיוק כמה, והשאר נשכרו וצריך להחזירם בעוד שלושה שבועות לכל המאוחר. ברגע זה, כשאני טס בדרך למרסיי, מגיעות המשאיות הגוררות את הטריילרים הללו לנקודת איסוף ליד הנמל במרסיי. שישה טריילרים הגיעו הבוקר ברכבת, וכבר דאגו לאסוף אותם ולהביאם לנקודת המפגש. אדי נמצא בעיר מאתמול והוא מטפל בכל עניני עמילות המכס, בהכנת המסמכים השונים ובהצהרה שהכל מפליג לגנואה, ומשם בטרנס שיפמנט. אינני יודע אם הוא יצהיר שהמטען מיועד בסוף לישראל או לא. אדי יחליט על היעד ברגע האחרון, ביחד עם האיש שלו בנמל מרסיי. אניית המעבורת צפויה להגיע בשעה אחת בצהריים בדיוק. היא נושאת דגל בריטי, וכרגע, יש עליה בין היתר שישה אנשי צוות ישראלים. אומנם כולם בעלי דרכון זר, ומדברים בבליל שפות, אולם למעשה הם מ'כוחותינו', ויש להם תפקיד חשוב נוסף: לשמור על הטריילרים מכול משמר. המעבורת עוסקת בדרך כלל בהעברת משאיות או טריילרים ברחבי הים התיכון. עליה להכנס לרציף המעבורות, להטעין את הטריילרים ולהפליג חזרה לא יאוחר מאשר בשעה שתיים וחצי. אדי הרגיע אותנו: ההעמסה תארך חצי שעה, מקסימום ארבעים דקות. כלומר יש לנו זמן ולא צריך להלחץ. כשאני חושב על המבצע להשבתת הנמל, והוצאת כל הסווארים הערבים והאנטי ישראלים מהנמל, עולה חיוך על שפתי. איזה ממזרים הם החברה "שם למעלה"! הם ארגנו במרסיי לא פחות מאשר הפגנה אנטי ישראלית, "נגד האגרסיביות של ישראל הטובחת בשכניה שוחרי השלום!!" לא פחות ולא יותר. אני לא מכיר חוצפה גדולה יותר מזה. ההפגנה אורגנה על-ידי אוהדי ישראל במרסיי, ובראשם ראש העיר, וקיבלה רשיון חוקי. ארגון העובדים הקומוניסטי, ה- CGT הצטרף בשמחה למארגנים, הם ישביתו את הנמל משעה שתיים עשרה וחצי, ואז יצאו אוטובוסים מאורגנים מהנמל למרכז מרסיי להפגין. הרשיון להפגנה מתיר להם לצעוד משעה אחת ורבע עד שתיים, אחרי זה יינשאו נאום או שניים, צילומים לטלוויזיה ולעיתונות וחזרה לעבודה בנמל. בינתיים, בזמן ההפגנה, ישאר בנמל צוות מינימום, ובראשו צרפתי שונא ערבים שמודע לכך שבמשמרת שלו נעמיס מעבורת עם 'ציוד הומניטרי' לישראל. גם הוא לא צריך לדעת הכל. מה שכן מעניין אותו זו מעטפה קטנה מלאה בשטרות של 500 פרנק שיקבל כדי לזרז הליכים. המפגינים אמורים לחזור בין שלוש לשלוש וחצי, כשהכל מבחינתנו יהיה כבר גמור. אלא שנדפקנו מעט. האוניה שמגיעה מניגריה עם האורניום, 'מלכת האטלנטי' שמה, אמורה הייתה להגיע למרסיי ביום ראשון, אבל התעכבה בנמל ולנסיה בספרד, אלוהים יודע מדוע, ולפי המידע האחרון שבידנו, היא צפויה להגיע למרסיי בשעה שתיים היום. בשביל זה אני כאן. החברֶ'ה לא צריכים אותי במרסיי בכדי להעמיס את אונית המעבורת, אני בדרך למרסיי כי ידידנו ז'אן ז'ק מולָר מְהַסְדֶק בא למרסיי בכדי שאפגיש אותו עם איש הקשר שלנו שיראה לו מיהם שלושת מבריחי האורניום. תפקידי הנוסף, שז'אן-ז'ק כמובן לא יודע אותו, הוא לעכב אותו בעיר עד שאונית המעבורת שלנו תפליג. אין לנו שום רצון שז'אן-ז'ק יבין שמשהו קורה מתחת לאפו, ושאנחנו מוציאים מצרפת בערך חמש מאות טון של סחורות, בדיוק כשהוא נמצא בנמל מרסיי. אין ארוחת בּוּיָבֶּס אצל מישל. זה נדחה למועד בלתי ידוע בעתיד.
|
|
|
"מדינת ישראל לא מחלקת מדליות"; מאת: שלומי טל; עורך: אמנון ז'קונט; בהוצאת "חממה ספרותית"; 222 עמודים; 89 שקל
|
|
| תאריך:
|
10/09/2013
|
|
|
עודכן:
|
10/09/2013
|
|
ציפי לוין
|
|
מלחמת יום כיפור מזווית אחרת ופחות מוכרת
|
|
|
מלחמת יום כיפור הוא פצע פתוח לאלפי חיילים שהשתתפו במלחמה הארורה ההיא, מלחמה ששינתה כליל את עתידם של רבים וטובים, להם ולמשפחותיהם. למרות שעברו 40 שנה, סיפורי מלחמת יום כיפור עוד לא תמו, הם צצים כל פעם מחדש, בהיבטים שונים, בזוויות ראייה שונות, בראייה לאחור ובביקורת של מה שהיה ומה שעלול (או יכול) היה לקרות אחרת.
|
|
|
|
|
הערת המחברת: עד כה פרסמתי שתי רשימות המבוססות על מחקר אקדמי ועניינן הזיכרון הציבורי של מלחמת יום הכיפורים. קיבלתי אינספור תגובות בשני האתרים בהן מתפרסמות רשימותיי - וורדפרס וחדשות מחלקה ראשונה. ברשימה זאת אתייחס לספרות שנות האלפיים המבליטה את הטראומה והמחדל של יום הכיפורים תשל"ג-1973. אני ממליצה כמובן לעיין בציטוטים מתוכם ורק אחר כך בסיבות האפשריות לתופעה החוזרת על עצמה מדי שנה.
|
|
|
|
|
לוחמי גדוד 52 של חטיבת השריון 401 שלחמה במלחמת יום הכיפורים נפגשו לאחרונה עם לוחמי הגדוד בהווה... בראיון לערוץ 7 סיפר סא"ל במילואים ומי שהיה מפקד פלוגה בגדוד במהלך מלחמת יום הכיפורים, אבי גור, 'לא אשכח לעולם את מלחמת יום הכיפורים בה התחלתי כסגן מפקד פלוגה בתעלת סואץ כשהמלחמה נפתחה ומעלינו מטוסים מצריים. כעבור כמה שעות המפקד שלי נהרג והפכתי להיות מפקד הפלוגה של 8 טנקים מול אלפי חיילים וכלים של המצרים".
|
|
|
|
|
אקדים ואציין שהתייחסתי לזיכרון הציבורי של מלחמת יום הכיפורים בעבודת המחקר שלי לדוקטורט וגם בחלק מהרשימות שלי באתר זה. ציינתי שם כי מלחמת יום הכיפורים התבססה בזיכרון הציבורי ונכתבו עליה מחקרים בתחומי ידע רבים. כמו-כן, ציינתי שקיימת ספרות ענפה המתייחסת לחדירתה לתודעת הציבור בישראל. יחד עם זאת, ברשימה הנוכחית אתייחס לזיכרון הלאומי של מלחמת יום הכיפורים כטראומה היסטורית בימינו אנו.
|
|
|
|
|
"חטיבת הצליחה", חטיבת החוד של אוגדת שרון במלחמת יום הכיפורים, ששינתה את פני המערכה בתעלת סואץ ובמצרים, מתכנסת לציין 40 שנה למלחמת יום הכיפורים.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
