|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
|
"לא משתפים פעולה בחקירות" - זה היה משפט המפתח בכל תדרוך שדני נתן ללקוחותיו.
מסכימים למכונת-אמת - אבל בתנאים כאלה שהמשטרה לעולם לא תוכל להסכים להם. אין חוקר בעולם שיהיה מוכן לתאם מראש עם הסניגור את השאלות שיישאל הנחקר במכונת-האמת.
אין 'חיה' כזאת.
בד בבד, מסכימים לעימותים עם מתלונן או מתלוננת, או קורבן-עבירה - אבל עומדים על כך שהסניגור יהיה נוכח. וגם לתנאי כזה, חוקרי-משטרה לעולם לא יסכימו.
הם תמיד מבקשים לעצמם את 'זכות השליטה' בחקירה; ורק נחקר מבודד, חסר-אונים, מבולבל, יכול לתרום בכיוון שאליו חותרים חוקרי-המשטרה.
שתי ה'הסכמות' הללו מציגות, כביכול, את הנחקר-החשוד כמי שמוכן 'לשתף פעולה'. בפועל, אין בהן מאומה, בהסכמות הללו.
"אבל מה שהכי חשוב", נהג דני לחזור שוב-ושוב על המוטו שלו, "שומרים על זכות השתיקה". להודות, דני האמין, תמיד אפשר. גם במהלך המשפט וגם בשעה שמנהלים משא-ומתן מול פרקליטות-המדינה.
לא נותנים שום דבר בחינם.
ועוד דבר ידעו הלקוחות הקבועים של דני; שבלי כסף הוא לא ממשיך לטפל בעניין שבגללו הם פנו אליו. הוא לא מעורכי-הדין שקופצים על כל פיסת-עבודה. יש לו מספיק עבודה - ומי שרוצה אותו שישלם. במזומן - והרבה.
דני לא ראה שום עילה לתרום מיכולותיו לטובת מי שלא רוצה לשלם.
הפרויקטים שלשכת-עורכי-הדין ארגנה לטובת חסרי-יכולת לא עניינו אותו. הוא לא תרם לשום מוסד התנדבותי, לא מכספו ולא מזמנו, להוציא את ההרצאות בשדרות, שלשם הוא היה מגיע לבקשתה של תרצה, מי שעמדה בראש עמותה שתרמה רבות, בכל דרך אפשרית, לעיר-הולדתה.
דני ראה במעשיה של תרצה רק את היופי שבהם.
לא הייתה לה כל כוונה להרוויח דבר מפעולות-ההתנדבות שלה. הוא הרגיש קרבה רבה אל אימא של אשתו - ולכן הוא היה מוכן לעשות הרבה מאוד למענה. הוא לא אהב את היחס המתנשא של בעלה אליה. הוא הבין מאין זה בא - וזה הרגיז אותו מאוד.
אם אי-פעם הוא ייפרד מתמר, הוא הבטיח לעצמו, על הקשר עם אימא שלה הוא לא יוותר.
הוא ידע שהם קורצו מאותו חומר.
משום-מה, בעת שהוא חיפש לעצמו משענת, שמה לא עלה בתודעתו כאופציה הכי-טבעית.
כל פסיכולוג מתחיל יכול היה, אולי, להסביר לו למה זה קרה. כך או כך, כשהוא נזכר בה, זה כבר היה מאוחר מדי.
|
| תאריך:
|
13/04/2014
|
|
|
עודכן:
|
13/04/2014
|
|
חיים משגב
|
|
דני תמיד ידע להזהיר לקוחות שלו מפני הקלטה מפלילה. לכן, הוא קבע כלל של ברזל, לפיו תמיד רצוי לדבר בטלפון בקצב של הכתבה. כדי שלמאזין-בסתר, בהיתר או שלא-בהיתר, לא תהיה כל בעיה של 'הבנת הנשמע' בעת שהוא מתמלל את השיחה. צריך גם להביא בחשבון אפשרויות יותר מרחיקות-לכת. למשל, שהשיחה של הלקוח-החשוד, זה שמבקש לקל עצה-כביכול מדני, מתקיימת בנוכחות החוקר-השוטר שיושב מולו ומבקש לדעת איזו עצה דני נותן לו.
|
|
|
|
|
באוגוסט 1941 גזרו שלטונות הכיבוש הגרמניים גזרה הנוגעת לכל התלמידים היהודים בהולנד: מעתה הם יהיו רשאים ללמוד אך ורק בבתי-ספר ליהודים (Judenschulen), אשר יוקמו במיוחד בשבילם. היה עליהם לעזוב מייד את בתי-הספר שלמדו בהם ולהיפרד ממוריהם ומחבריהם ללימודים. בית-הספר המוכר והבטוח, שהיה בדרך-כלל גם קרוב לבתיהם, נהפך לשטח אסור. ביום אחד נהרס באכזריות עולמם המוגן של הילדים. זה קרה באופן לא צפוי, ולרבים מהם גם לא מובן: במה הם שונים מחבריהם לכיתה ולשכונה שלא גורשו מבית-הספר? על שאלות אלו, שהיו למעלה מבינתם, ניסה כל ילד, בעזרת הוריו, למצוא תשובה.
|
|
|
|
|
רק באיחור מדמם, שלגמרי לא אופייני לו, ראה דני את התמונה במלוא היקפה.
|
|
|
|
|
"מבעד לארובה... הדרך היחידה מכאן החוצה היא מבעד לארובה... האם אכן אין דרך אחרת? לא ייתכן! יש ויש והם ילכו בה. היא מובילה דרך ההרים, בחסות הלילה. היא נמשכת שבעה ימים ושבעה לילות, אולי יותר, אבל בסוף הדרך מצפים להם בני אדם בעלי מצפון".
|
|
|
|
|
נטוע בחדרו, מבולבל, מעט נרגז, גם בעניין דירת-המסתור, דני נעץ מבטו בציור-תבליט של אמן ידוע מאוד, לאחר שהוא התיק את עיניו מן הכספת הפתוחה.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
