|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
|
כשהוא לבוש בחולצת טי-שירט ובמכנסי ג'ינס אפורים, ביקש השופט רבינוביץ להראות שהוא לא הצטייד במכשיר הקלטה. רצועת כלבו המיניאטורי הוחזקה ביד-ימין. במילים קצרות דיווח לו דני, שתוך זמן-מה, בשעות-הלילה, לפי שעון מקומי, יוצאת בתו במטוס מאמסטרדם לניו-יורק; ומשם היא אמורה להמשיך לוושינגטון - כדי להיפגש שם עם מי שצריך לקבל ממנה את מה שהיא מובילה.
הנחיתה של רותי תוזמנה, לפי מה שנאמר לדני, לשעות שבהן אמור להיפתח משפטו של מרציאנו. הוא לא ידע יותר מדי בעניין פרטים בעניין זה. תנחום מסר לו את מה שהוא מסר לו כדי להבהיר לו שהקוק הפרסי שנרכש בעזרתו עושה את דרכו לחו"ל. דני לא היה צריך יותר מזה, כדי להבין לאיזו צרה-צרורה הוא הכניס את עצמו בגלל חוסר-זהירותו..
- " אז מה?", חתך השופט רבינוביץ.
- " כלום, רק שמישהו ביקש ממני להעביר לך ...."
-"אני מציע לך להיזהר לפני שאתה אומר דבר-מה שאחר כך
תצטער עליו ..."
-"למה, מה, אתה יודע משהו?"
-"אני לא יודע כלום. וגם אתה לא. אז תיזהר...."
-" אני רק רציתי..."
דני הרגיש מיד שמשהו לא כל-כך הולך כמו שהוא רצה. השופט ריבנוביץ נראה נינוח מדי, בשלב הזה, ולגמרי לא מופתע, לכאורה, מהכיוון של השיחה.
להרף-עין, דני אפילו חשב, או חשד, שמישהו תדרך את השופט רבינוביץ, לפני הפגישה, שמשהו מעין זה הולך לקרות.
דני לא ידע אם זה באמת מה שקרה, אולם הוא התכוון שלא לעצור בשום מקרה. יותר מדי היה מונח, מבחינתו, על כפות-המאזניים; לא רק חרותו או חייו של מרציאנו; כך הוא האמין, אלא גם אלה שלו. גם הוא לא יכול יהיה לצאת מכול זה ללא פגע, אם המשימה שהוא נטל על עצמו תיכשל; ואולי, דווקא אם היא תצלח, מצבו לא יהיה טוב.
איום על שופט, זה לא עניין של מה בכך. מה גם, חשב לעצמו דני, שאם השופט רבינוביץ באמת יידחק לפינה, הוא עלול לנהוג כמו כל חיה פצועה שנקלעת למצוקה; הוא ישלוף שיניים וגם ציפורניים, כנראה, ויילחם על חייו. ואם זה יקרה, כל מי שיימצא בסביבתו ייפגע.
למעשה, ירוחם רבינוביץ עמד להילחם, בעיקר, על מעמדו כשופט. וככל שנמשכה השיחה עם השופט רבינוביץ, דני פחות ופחות הרגיש בנוח עם מה שהוא עושה. תגובתו המפתיעה של בר-שיחו הטרידה אותו. האפשרות שבר-שיחו דיווח כבר למישהו על הפגישה נראתה סבירה יותר ויותר.
כל אחד אחר היה נוהג כך בנסיבות דומות; כדי ליצור לעצמו מעין-אליבי למקרה שמשהו ישתבש או שמישהו יבקש לנצל את עצם קיום הפגישה למטרות לא-כשרות.
האפשרות הזאת העבירה צמרמורת בגוו של דני. העמידה מול השופט, המאוים על-ידו, המחישה לו את הדברים באורח חד - וכואב.
בד בבד, דני גם ידע, שהאינפורמציה המטרידה במיוחד אודותיו, שמרציאנו החזיק בידו, היא זאת שגרמה לו לנהוג כפי שהוא נהג, תוך ניסיון להרוויח מרחב-פעולה כדי לנסות ולחלץ את עצמו מכל המלכודות שהוא נכנס אליהן לא רק אספקת הקוק הפרסי לרותי, אם כי לא ישירות, שאותו היא נושאת עתה על המטוס לארה"ב, הטרידה אותו; העניין האחר, היה לא פחות מטריד. שני אלה, היו ביסוד האיום הלא-מוסווה שהופנה אליו.
ודווקא העניין השני התגלה כלא פשוט כלל ועיקר; וזאת, בלשון המעטה. העובדה שגורמים נוספים, רשמיים, התעניינו בדירת-המסתור, העידה על-כך שהוא נמצא, אולי, בליבה של פרשייה הרבה יותר גדולה ממה שהוא שיער בתחילה. דני חזר על ה'סיכום' הזה, בינו לבינו, כדי לחזק את רוחו בשעה שהוא עמד מול בר-שיחו.
עם זאת, לרגעים, תוך שהוא מתבונן מקרוב בשופט שעומד מולו, דני כבר לא היה בטוח שמה שהוא עושה עתה, זאת היא הדרך להיחלץ מן הסבך שהוא נקלע אליו, אבל לעצור הוא כבר לא יכול היה.
הוא עמד מול ירוחם רבינוביץ - והוציא מפיו את המילים באי-רצון גמור. הבעת פניו של בר-שיחו העידה בו שאין הוא מתרגש מן האיום עליו.
יעלה, למעשה, חזתה מראש שכך יגיב השופט רבינוביץ.
דני לא הבין מדוע - אבל זאת הייתה עובדה; לפחות, זאת הייתה התרשמותו של דני.
|
| תאריך:
|
22/06/2014
|
|
|
עודכן:
|
22/06/2014
|
|
ד"ר חיים משגב
|
|
רון גלמן, עורך-דין מבוסס במנהטן, היה בנעוריו חניך תנועת-נוער חלוצית שבמסגרתה שהה פרק-זמן בישראל. כעבור שנים רבות אירע לו אסון, אישתו וילדיו נספו בתאונת-דרכים. בשעות דכדוך, ובצפייה מקרית בטלוויזיה - הוא נזכר בהרפתקת נעורים שאירעה לו בהיותו כבן 16, בשנה שבה שהה בסמינר החינוכי בקיבוץ - נערה הרתה לו וסירבה להפיל את העובר.
|
|
|
|
|
"דב שדה נעלם ב-5 לנובמבר לפני שנתיים, מהמחלקה הפתוחה של בית החולים הפסיכיאטרי בו היה מאושפז. זה היה יום קריר, שנשא ניחוח של חורף מרוחק, לא מקומי, עטוף בדוק לבנבן ומעיק. גשם דק ירד במשך כל הבוקר. אני זוכרת שקמתי מכיסאי והבטתי בחלון. מזג אוויר כזה משרה עלי תמיד תחושה של כבדות בלתי מוסברת. כאילו משהו לא טוב עומד לקרות. כשדיצה, אחות המחלקה, דפקה על דלתי שעות מאוחר יותר ואמרה לי שדובי לא הופיע בחדר האוכל בשעת הצהריים, התחדדה התחושה שליוותה אותי כל אותו בוקר; כאילו חוויתי את כל המעמד הזה בעבר לא ברור. מעין דז'ה וו. דיצה סיפרה שברגע שהבחינה שהוא לא יושב ליד השולחן שלו בחדר האוכל, היא ניגשה לחדרו. כשלא מצאה אותו שם, קראה ליורם, האח אחראי המשמרת, שהזעיק את קצין הביטחון".
|
|
|
|
|
בשעה שנקבעה, הגיע השופט רבינוביץ למקום הפגישה. הוא התגורר ברחוב סמוך, בדירה צנועה, יחסית, בת ארבעה חדרים, עם מרפסת שמשקיפה לים. הוריו רכשו את הדירה לאחר עלייתם ארצה מכספי הפיצויים שהם קיבלו ממשלת גרמניה. לאחר מותם, השופט רבינוביץ, שהיה אז, עדיין, סטודנט-מתמחה למשפטים, נשאר להתגורר בדירה שבה הוא נולד. לא היו יורשים אחרים לדירת-הוריו.
|
|
|
|
|
"היפנוזה והיפנותרפיה: מדריך למטפלים" הוא הספר המקיף הראשון בתחום ההיפנוזה הקלינית אשר נכתב בשפה העברית, ומטרתו למלא את החלל אשר קיים בתחום ההיפנותרפיה בארץ. הספר מיועד בעיקר לרופאים, לפסיכולוגים ולקהל הרחב של פסיכותרפיסטים שמתעניינים בהיפנוזה.
|
|
|
|
|
גילי שפירא מרטנס, ילידת תל אביב (1960), בוגרת בית-ספר בליך ברמת גן ומכון אבני לאמנות, נשואה ואם לבת, חיה היום בגרמניה. גילי היא מדריכה מוסמכת להגנה עצמית לנשים, נערות, נערים וילדים (השיעורים מבוססים על פסיכולוגיה וטכניקה). מייסטרית ומורה לרייקי, בעלת ניסיון של כ-30 שנה בניתוח אופי, ייעוץ והכוונה בעזרת קריאת כף היד, פענוח חלומות, קריאה בקפה ואסטרולוגיה.
|
|
|
|
|
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
