פענוח החלומות של גאולה

"אין מונה לחלומות" ספרה החדש של המשוררת גאולה הודס-פלחן, הוא ספר שרב הנסתר על הגלוי בו. הוא כתוב בלשון חידתית ורצוף במראות שאינם שגרתיים בחיי היום-יום. כבר בכותרות של הספר, מבטיחה המשוררת שהספר עוסק בחלומות והדבר מצריך בדיקה של מושגי השיר במונחים של פענוח חלומות.

המושגים בשירים מצריכים התמודדות והכרה של מושגים מיסטיים. שירתה היא שירה מוגבהת מבחינה רוחנית. שירתה של המשוררת היא שירה משיחית, שירה שמבטאת את תכונותיה של הכותבת כחולמת חלומות. הספר נקרא "אין מונה לחלומות" ואפשר להוסיף למי הפתרונים לחלומותיה של גאולה הודס-פלחן.

החלומות אינם ברורים ואינם מתפענחים בקלות ועל כן, שירתה של גאולה הודס-פלחן היא גם שירת סוד. שירה לאניני הטעם, שמבקשים לרחף מעל המילים וליהנות מעולם מיסטי שבו מככבים מושגי ספר הזוהר כמו החיפוש אחר האמונה באל.

הספר הוא בבחינת אתגר לקורא. הספר המכיל שירים קצרים, המסומנים בכוכבים וגם בתאריכים, שאינם על-פי סדר כרונולוגי מ-2012-2013. הכוכבים האלה הם בבחינת הכותרות לשירים, מוטיב האור ומוטיב הירח מלופף לאורכו של הספר. מוטיב האור בולט לאורך השירים, "ובעת עליית החמה / חוזרות הנשמות אל הגופים" בשיר בעמוד 6 שזהו השיר השני בספר. הזריחה כמומנטום שבו הנשמות חוזרות אל הגוף. השירה של גאולה הודס-פלחן היא שירה רליגיוזית והיא שואבת השראה מהאוניברסליות. בשיר בעמ' 7 היא כותבת על האור שימצא בין שתי הפנים של יאנוס, שהוא אל השערים וההתחלות במיתולוגיה הרומית. "והיה כי ימצאוך אור שלא תוכלי לשאת / ועלטת צלמוות" המשוררת מטלטלת בין עולמות של אור ושל חושך.

החלומות של גאולה הודס הם חלומות מיסטיים, של מראות בעלי חיים מיתולוגיים. "האור השתעשע בלוויתן עד שחדל / צמצם עצמו לנקודה וידום" המראות כמהתלים כבוראים עולם עצום ואחר-כך מוחקים אותו. בחלומותיה של גאולה הודס אין מונה, אין מה שסופר את היותם וגם אין להם מידתיות. הם יכולים לתאר חיות מיתולוגיות וגם להיעלם ולהימחק.

כל שירי הספר רצופים התגלויות חלומותיים בעמ' 9.

אֲפָפוּנִי חַבְלֵי שֶׁפַע, אוֹר שָׁף אֶת עֲקֵבַי.
לֹא יכָֹלְתִּי שְׂאֵת אֶת הַנְּקֻדָּה הַנִּסְתֶּרֶת, הַפּוֹעֶמֶת.
בִּקַּשְׁתִּי הֲפוּגָה מִן הַסֻּלָּם הָאֵינְסוֹפִי
מֶרְחָב שֶׁבּוֹ אָצוּף, חַסְרַת מִשְׁקָל,
אַךְ לֹא חָדְלָה הִתְגַּלּוּת הָאוֹתִיּוֹת.
מִתּוֹךְ שִׁבְרֵי הַקְּלִפָּה, הֵגַחְתִּי לִקְרָאתָן.
4.1.13

חבלי שפע הם מונחים משיחיים, האור שעוטף את המשוררת ואי יכולתה להכיל את הנקודה הפועמת, את המשמעות לחייה. היא שביקשה להשיג את המציאות העליונה מציאות קבלית שמתקשרת למושג קבלי, מתעייפת בדרך ומבקשת הפוגה מתהליכי חיפוש המשמעות. והיא מצליחה להבין מהו ייעודה. השיר הוא בבחינת שיר ארספואטי שבו היא מתוודה שגם אם לא תצליח למצוא את המשמעות לחייה לא תפסיק התגלות האותיות. גם ללא משקל ובמצב ציפה היא תצליח למצוא את ההתגלות האמתית למשמעות חייה והיא הכתיבה.

"בעומק האור יש נקודה של חושך / צלילות ועכירות משתרגות זו בזו". עמ' 10 המורכבות של החיים באה לידי ביטוי גם בביטוי הזה, אפשר לנסוק לגבהים אבל גם שם אין הבטחה לבהירות ולחדות של האור גם שם ניתן לחוש את העמעום ונקודת החושך מבטאת את הרגעים האלה שמעיבים על מראות שלמים של האור. ההבטחה אינה הבטחה לעולם שכולו טוב אלא לעולם מורכב שבו ככל שתגביה תוכל להבין עד כמה העולם הרוחני מורכב כמו העולם הגשמי.

"הדעת נותנת / שרסיס אור / יכול להישבר עד אינסוף" עמ' 11, הינה הדגמה שלכל שיר יש נגיעה אל האור והאור אינו יכול להישאר שלם עד אינסוף, בתוך השיר מקופלת גם התגלות של אור אינסופי אך עם זאת התגלות של שבר, הקיום השברירי יכול להיתקן בזכות מגע של יד איתנה. הציפייה של הכותבת היא שמן ההתרסקות אפשר לצמוח. היא רואה את החלקים וגם את השלם.

יכולת ההתמזגות של המשוררת עם העליונות, המורחקים מן המגע היומיומי, היא יכולת לחוות את הכוכבים מדממים אור עז בבשרה. החיכוך בינה לבין העולמות העליונים הוא חיכוך פיזי, חיכוך שבו היא מדממת וסובלת. משמעותה של ההתגלות עבור המשוררת היא משמעות הבריאה של השיר. כדי לכתוב עליה לצאת מתוך החוויות היומיומיות ולחוש את האור העז. ההתגלות מסנוורת, הכאב חד והיא מדממת.

אחד השירים יוצאי הדופן בקובץ הוא השיר "שברירים" בעמוד 13, שיר שיש לו כותרת ומורכב משלושה שברירים. גם המילה שברירים היא מונח הקשור באור. השיר נכתב לאורך חמש שנים משנת 2008 עד שנת 2013. השיר הזה שנמצא בעמוד זה מונח בין שירי הכוכבים של גאולה הודס-פלחן מושך את תשומת לב הקורא והוא כתוב בלשון וידויית השונה מן הלשון המרוחקת של שירי הקובץ.

השיר שברירים

א.
אֶתְגַּלְגֵּל בַּדְּבוֹרָה,
אֶנְטֹשׁ הָרֶגַע לְמֶחְדָּלָיו.
בָּאוֹר הָעַז אֲפַרְפֵּר
אַחַר אֶחְדַּל.

בשיר הראשון מבקשת הדוברת להתגלגל בייצור קטן מאוד שמפיק דבש מתוק, אך גם עוקץ ועקיצתה של הדבורה ממיתה אותה. הדבורה היא יצור מתייעל, היא חיה למען המטרות שלה, היא משרתת את המלכה ויוצרת דבש שאינו למאכל שלה. הרצון של הדוברת להיות שלחדול מתוך הרגע הזה של הפקת הדבש, להפיק טוב לעולם ואחר לסיים את התפקיד בעולם. תקווה לעולם שבו הייצור הקטן יעניק משהו חיוני לקיום.

ב.
הָרוּחַ הָעַזּהָ
הַשָּׂמָה לְאַל אֶת כָּל מַאֲמַצַּי
מִתְכַּדֶּרֶת, כְּמוֹ הָיְתָה עֻבָּר, בָּעוֹלָמוֹת הַתַּחְתִּיִּים.
שׁוּם חֵץ זהָָב לֹא יעִָיר אוֹתָהּ לְעֵת הַהִתְחַדְּשׁוּת

השיר השני מעלה אסוציאציה ברורה לשירה של רחל המשוררת "רק על עצמי" בו כותבת הדוברת המשווה עצמה לנמלה שבדרך בה הלכה הוטמנו מוקשים שהפריעו את דרכה, המונח "שמה לאל" הוא בפירוש ביטוי של אלוזיה שמשגר את הקורא אל השיר של רחל, ועל כן הקורא עשוי להשוות בין דימוי המשוררת רחל לנמלה לדימוי המשוררת לדבורה על-פי גאולה הודס-פלחן. המשוררת רוצה להיות חית חרק קטנה שיש לה כוח ליצור את הטוב בעולם וגם לעקוץ את מי שיפריע בדרכה. כשהפגיעה מגיעה אל היצור הקטן אין סיכוי להתחיל מחדש. היא מתכדרת בעולמות התחתיים ואין התחדשות.

ג.
שִׁכְרוֹן הַשֶּׁמֶשׁ
הִזְדַּחֵל לְתוֹךְ קְרָבַי
מִמַּעֲמַקֵּי הַתֹּהוּ
שֶׁבּוֹ פָּרוּ וְרַבּוּ
הַדִּינוֹזאָוּרִים שֶׁל ילְַדוּתִי
2013-2008

בשיר האחרון הפתעה, היא מצליחה להיכנס לתוך עולם שיש בו אור, האם זוהי הדרך של המשוררת לומר שהיא מצליחה להיפרד מן הדינוזאורים של ילדותה. הבית האחרון מלא אופטימיות, היא מתמלאת בשיכרון השמש אין זה סתם אור, אלא השמש במלואה שמעצימה אותה.

מושגים רבים בספר לקוחים מעולם מושגים מיתולוגיים, "על לשוני חשתי גחלת אש" בעמ' 14. ההתגלויות בחלומות כמו התגלות נבואית. המשוררת כבמעמד סיפורי מן התנ"ך או מן המקורות.

ההתבוננויות של המשוררות במראות הן גם התבוננויות שלה בעולמה הפנימי, היא מצליחה להמריא פנימה והחוצה בזכות יכולותיה לחדד את המראות. והמראות מובילים לכתיבת השירים. "כנגן המנגן התלכדו הסלעים הנוסקים עם השמים" בעמ' 15.

הספר של גאולה הודס-פלחן רצף במושגים מן הקבלה "אש הרחמים לחכה סביבותיה" עמוד 16. מושגי האור הם: שמש, כוכבים, אש שורפת ומכלה ואש הבריאה. לילה ויום, אור מול חשיכה ערפילי ועלטה. עולם של ניגודים. מושגי הקבלה גם בשיר בעמ' 29.

מִן הַבְּאֵר עוֹלוֹת לְעֵת עֶרֶב הַנְּשָׁמוֹת,
וְהַתּוֹדָעָה פֶּרֶא לִקְרָאתָן.
צָחוֹת וְזכַּוֹת הֵן מְרַפְרְפוֹת עַל הַשֵּׁמוֹת,
וּמַצְמִיחִים כְּנָפַיִם שׁוֹר הַבָּר וְהַלִּוְיתָָן.
עֵץ קָטָן בִּקְצֵה מִשְׁעוֹל נִדָּח חָבוּי אֶל הַסְּתָרִים
תּוֹהֶה מָתַי יִשָּׂא כְּבָר פְּרִי.
וְאוֹתִיּוֹת מְלֻבָּנוֹת פּוֹרְמוֹת אֶת הַתְּפָרִים
בֵּין חוֹתָם לְהֶעְדֵּר בְּאוֹר הַשַּׁחַר הַטָּרִי.
5.4.13

הכתיבה עבור המשוררת גאולה הודס - פלחן היא התגלות, התעסקות בעולמות מיסטיים, חוויית החלימה היא שמובילה את המשוררת להתפתל בעולמות אלה, היא כותבת מתוך הניסיון המטפיזי שלה, והיא בוראת עולמות ומחדדת מראות בעזרת שירה. המיסטיקה יהודית וגם המיסטיקה האוניברסאלית חתומה בשירתה של המשוררת, שבשירתה מביאה גאולה לעולם.