מה קרה לפרשת הבקבוקים של שרה

השיעור שלפני הראשון. לדין היה תור לחיסון בשמונה ורבע, וכך צעדנו לווטירינר באווירה החגיגית של תחילת שנת הלימודים, והיו המון משמרות זה"ב, וגם המון שוטרים שהשגיחו, והמדרכות המו המוני ילדים פוסעים בפנים מאירות, ובני שלוש עשרה וארבע עשרה עם אופניים חשמליים מתפתלים ביניהם על המדרכות גם הם בפנים מאירות, כך, בפנים מאירות, עוד לפני השיעור הראשון, למדו התלמידים את השיעור הבאמת ראשון: בישראל החוק הוא אות מתה, שרק כסילים נוהגים לפיו.

ליברמן הבטיח שאם הוא שר הביטחון החטופים שלנו חוזרים הביתה תוך 24 שעות. הבטיח. גם הוא וגם נתניהו בדיבורים הם אריות, במעשים הם אפילו לא גורי חתולים. אבל לבוחרי הימין הדיבורים מספיקים. האמת לא משנה. הדיבורים על "חזק" מנפחים להם את החזה, וזה כל מה שהם צריכים. לכן הם יבחרו בליברמן ונתניהו שוב ושוב, ויקבלו עוד המון דיבורים נפלאים על ישראל חזקה וטובה. דיבורים. וברגע המבחן, כשיסתבר שהכל שקרים והכל רק אוויר חם וכולנו נמות, המדינה וכולנו, לפחות לבוחרים של ליברמן ונתניהו עדיין יהיו גם אז, עד הרגע האחרון, עיניים זוהרות, וחיוך של מנצחים, וחזה נפוח. תהא נשמת כולנו צרורה בצרור החיים.

נראה שח"כ נאווה בוקר מצאה את הדרך להביא לכך שבוודאות הטרור לעולם לא יכה שוב באזרחי ישראל, ואף שטרם פרסמה כיצד תשיג זאת, אולי אני יכול לנחש. בעבר היו כאן על לא מעט מכוניות המדבקות: "אין ערבים אין פיגועים". ואכן במקום שאין בו נחשים, איש לא יוכש על-ידי נחש. אלא שבזמן ההוא השמאל היה בשלטון, ומשום שהשמאל אוהב ערבים הוא לא הסכים להיפרד מהם, וכך היו גם פיגועים.

הקטל באתרי הבנייה במדינה לובש באחרונה ממדים מדאיגים, והכל מחמת היעדרם של תנאי בטיחות מתאימים. וכך מוצאים את עצמם פועלי הבניין כשהם מופקרים לחסדיהם של מעסיקיהם, שאינם טורחים לנהל פיקוח הולם באתרים שבהם הם עובדים.

באחד מערוצי הרדיו החילוניים סיפר הבוקר שדר חובש כיפה כי באורח פלא דווקא ככל שמתרבות ההוכחות לכך שמשפחת נתניהו מזיקה למדינה, כן המתפללים בבתי הכנסת תומכים בה יותר. ואני חושב שאני מבין. הרי אכן כמעט תמיד, והתנ"ך מלא בזה, כמעט תמיד כשעם ישראל היה בארצו עשה מעשה שיגרה דווקא את "הרע בעיני אדוניי".