המדינה כסרסור

כשסבא אליהו היה קטן הוא סיפור משובב נפש שמספר אבא לבנו על אביו, סבו של הילד. זהו סיפור מיוחד שאינו עוסק רק בהיסטוריה הפרטית של האב אלא בתקופה אחרת של תחילת היישוב שהמחסור והעוני היו נפוצים וכל אמצעי הנוחות לא היו קיימים או היו בידם של מתי מעט ממש.

מי שלא מבין מבט, גם הסבר מפורט לא יועיל לו.

ממש לא קל לקיים את כל מיצוות היהדות. אך יהודים דתיים מקיימים תרי"ג בכל זאת כי הם בטוחים לחלוטין שכך לאחר מותם הם יגיעו לגן עדן. ואם היהודים כך, היש לכם ספק בכך שהמוסלמי המאמין יודע בדיוק באותה וודאות מלאה שמוות במאבק מול הכופרים יביא אותו כהרף עין אל מקום טוב מהגהינום הנוכחי פי מיליון, ושעל כן כל ניסיון להרתיע אותו באמצעות איום שייהרג בשל השימוש שלנו באש חיה יהיה אפקטיבי בדיוק, אבל בדיוק, כמו ניסיון להפחיד יונה ביין?

בהמשך לבקשתו או דרישתו של מזכ'ל האו"ם להימנע מנפגעים בתקריות ברצועת עזה וזאת לאור המספר הגבוה מאוד של הפלשתינים, הרוגים ופצועים. שנפגעו.

מכיוון שבכל פעם שאני חוזר במוצ"ש לכפר סבא באוטובוס מככר הבימה, שם היינו בהפגנה נגד השחיתות 2,000 או אולי 3,000 איש, אניח מביט ורואה דרך החלון האוטובוס לאורך הדרך עשרים אלף או אולי שלושים אלף צעירים זחוחים ואדישים יושבים להם בנועם ובחדווה ובשלווה בבתי הקפה, אני יכול להבין איך זה שתלמידי התיכונים בכפר סבא קיבלו השבוע הוראה לשבת בטקס בהיכל התרבות של העיר בהפרדה, בנים מקדימה ובנות מאחור, והם פשוט משכו כתפיים באדישות, ופשוט צייתו.