שמגר, דברים כהוויתם

להליכים המשפטיים כנגד ראש ממשלתנו עשויות להיות תוצאות מוזרות שרק תחת ממשלו של ביבי אפשר ויקרו. ראשית - ראש ממשלה יפוטר רק אחרי שפסק-הדין לחובתו יהא לחלוט, דהיינו: רק בתום הליכי הערעור לבית המשפט העליון, ככל שיוגש לאחר הרשעה (אם לא תוגש בקשה למשפט חוזר או לדיון נוסף, הרי מדובר בביבי...).

עמיתי מרדכי (מוטי) גילת אמר בקול ישראל כך: כדי לקבל מהנשיא ראובן (רובי) ריבלין עוד 14 ימים להרכיב ממשלה מוכן ביבי להודיע על ביטול ההתחייבות לקיים גוש של 55 חכ"ים ולפתוח במשא-ומתן ישיר של הליכוד בלבד עם כחול לבן.

אורי משגב העליל עלי עלילה בזויה: "חיים רמון מגויס בכל מאודו למען נתניהו" (הארץ, 10.10). הערת פתיחה: לפני שכתבתי את תגובתי שלהלן, עברתי חוויה לא קלה, כשבדקתי את הרשימות שפרסם משגב בשנה שחלפה בעיתון הארץ ובבלוג שלו.

את הבג"ץ הראשון שלי הגשתי, עוד בימי כסטודנט מן המניין, באוניברסיטה. אותם ימים פרסם פרופ' ישראל שחק ספר בשם: "הגזענות של מדינת ישראל" ובו כלל אמירות שלדעתי היוו פרסום לשון הרע על מדינת ישראל. פניתי ליועץ המשפטי דאז, פרופ' אהרן ברק וביקשתיו להגיש כתב אישום נגד אותו פרופ' ישראל שחק בגין פרסום לשון הרע על המדינה. היועץ המשפטי לממשלה השיב לי, כי מצא בספר דנא, פרסום דברי בלע על המדינה, אך אין הוא סבור שהדרך הראויה לנקוט בה, באותו עניין, היא הגשת כתב אישום. לכן, דחה הוא בקשתי. עתרתי נגדו לבג"ץ בהיותי סטודנט למשפטים, בשנת לימודיי השנייה בפקולטה למשפטים.

מעולם, ממש מעולם, לא נרשמה בתולדות התנועה הציונית ומדינת היהודים תעודת חרפה כמו הצהרת הנאמנות שכפה בנימין נתניהו על הליכוד. אין בן-חורין אחד שהיה חותם על שטר עבדות כזה לעתיד.