גישה אגרסיבית

יש רגע שבו צריך להפסיק להתייפייף. להפסיק "לאזן". להפסיק לפחד מהמילה הנכונה. השמאל הישראלי הפך את גניבת הדעת לשיטת שלטון חלופית. זו לא טעות, זה ויכוח פוליטי - זה מנגנון כוח.

יש הרבה סרטונים ביוטיוב עם עצות בריאות, לרוב לאנשים בני הגיל השלישי. לכאורה הסרטים הם של מומחים, אבל רבים מהם מכילים פרטים שגויים, מחקרים מפוברקים ומה לא...

לא מכבר, כאשר צה"ל כבש חבלים רבים בעזה והגיע לים סברנו שראוי לחפור מייד תעלות מהים למנהרות ולהציפן במי-ים, לפחות אותן מנהרות שלא היה חשש שכלואים בהן חטופינו. זכינו וכל החטופים החיים שוחררו במחיר כבד של שחרור אלפי רוצחים מהכלא. עתה, כאשר גם מרבית החטופים החללים שוחררו בא הזמן להציף את המנהרות שיש לנו גישה אל פיריהן. מה שהמים לא ימוטטו יש לפוצץ וידוע הוא שחומרי הנפץ אפקטיביים יותר באדמה רטובה מאשר בקירות אדמת חול יבשה. אם המנהרות ישארו כמות שהן בידי חמאס הן ישובו לשמש נשק נגדנו, חלילה, בעתיד.

נדיבה, אישה כבת 60 מאושפזת עשרות שנים בבית החולים הפסיכיאטרי בשכונת טלביה בירושלים (שכבר לא קיים היום למחפשי נוסטלגיה). נדיב ד"ר לפסיכולוגיה המגיע לבית החולים כפסיכולוג צעיר ונדיבה היא המטופלת שלו במקום. אחרי זמן קצר מתברר כי נדיבה מאושפזת כבר שנים בלי כל אבחנה המצדיקה את האשפוז.

יֵשׁ אַנְשֵׁי תַּרְבּוּת וְיֵשׁ אֲחֵרִים,