אולי הוא זכאי ואולי לא. אני באמת לא יודע למי להאמין. מה שברור לי הוא, שהאזרח משה קצב הוכיח בהתנהלותו (למי שטחו עיניו עד כה) שהוא מגולח למשעי מהערך המוסף הדרוש לאדם-אזרח, כדי שיוכל לכהן כנשיא.
אני אדלג על אינספור טיעונים שנלעסו בחודשים האחרונים ולא אדוש גם בטיעון הרלוונטי ביותר, זה הגורס שעל הנשיא לשחרר את אחיזתו בנשיאות כדי שלא תפרפר עמו בתוך הרפש הזה.
יש דבר אחד שבאמת מעצבן אותי. נשיא המדינה, אילו היה אישיות ראויה לשאת בתואר הזה, היה כבר מזמן משליך מעליו את הגלימה והנזר, יורד ממרומי מגדל האבירים, ומתייצב כאחד האדם לדו קרב מול הנתינה - האזרחית המאשימה.
כשם שהנשיא יכול להיות חף, או לא חף מאשמה, כך המאשימה: יכולה להיות מעלילה - אבל יכולה גם להיות צודקת. לא ראוי, לה ולנו, שתעמוד להוכיח את צדקתה מול הסמל, מול התואר, ואל מול המנגנון המשומן והדורסני של משמר הנשיא, שרק מתחיל לחמם מנועים.
הנשיא הזה, גם אם הוא לא אשם במעשים של בושת פנים, כבר הוכח מעל לכל ספק שהוא חף מהיות נשוא פנים.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
