זהו מסמך מזעזע על אוזלת יד אמריקנית או אם תרצו מלא תקווה בשל הראש היהודי.
ובכן, בטרם אספר לכם, קוראים חביבים, על טוב ליבו של האיש היקר - העילוי - מר ביילסקי זאב - ראש עיריית רעננה - מעט חומר רקע.
האמריקנים, ידידינו משכבר הימים, שלחו לארצנו הנקנית בייסורים כמה סוללות פטריוט, בלתי יעילות בעליל, ובילט אין, הוסיפו להן חיילים, לוחמים אמיצים, מייד אין יו אס איי.
הלוחמים האמריקנים, שהם, כידוע, שכירי חרב יעילים ומתוגמלים היטב, קיבלו ת"ש שחיילינו העניים ומשרתי החינם יכולים אך להתקנא בהם.
הנה דוגמית לתנאים מן העיתונות:
"המיתחם האמריקני בתוך בסיס "נבטים" מכונה "מיתחם ג'ניפר" (על שם התרגיל המשותף שנערך לפני כמה שבועות). הוא משמש מעין בועה "אקס טריטוריאלית" של צבא ארצות הברית בתוך שטח הבסיס, שנבנה על-ידי האמריקנים בראשית שנות ה-80 לאחר פינוי סיני.
חיילים המשרתים בבסיס סיפרו, כי המיתחם מהווה מושא לקנאה בקרב חיילי צה"ל, ובו בריכת שחייה, חדר כושר, חדרים ממוזגים ותנאים של מלון חמישה כוכבים.
"מה שאוכל לוחם אמריקני אחד מספיק לארבעה חיילי צה"ל ביום שלם", סיפר אחד החיילים. לדבריו, כל יום מקבל חייל אמריקני לפחות שתי ארוחות בשריות, ובכל ארוחת צהרים המנה העיקרית המוגשת היא סטייק שמשקלו לפחות 400 גרם. כמו כן, מוגשים לחיילים מבחר סלטים ותבליני מזון שמוטסים במיוחד מארצות הברית. בבקרים אוכלים האמריקנים מעדנים, קורנפלייקס ופנקייקס. בסופי שבוע יוצאים האמריקנים בהסעות מאורגנות לטיולים ברחבי הארץ או לבילויים באזור המרכז."
לכאורה, אחלה חיים בנו להם האמריקניים הלוחמים. מסודרים.
טילים על הכיף כיפאק, היה מוסיף האדמו"ר עובדיה.
שאלה
תשאלו, איך זה מתקשר לביילסקי שלנו?
ובכן, ביילסקי שלנו גילה תגלית חשובה מאין כמותה. תגלית, שכמותה לזעזע את אמות הסיפים המוסריות המצויות בכל אדם עלי אדמות (נו טוב, לא כולל מוסלמים).
ביילסקי שלנו גילה, שלמרות שפע הציוד, המצרכים, המזון והפינוקים שמקבלים הלוחמים האמריקניים באופן סדיר ושוטף, הם לא קיבלו את הפריטים הבסיסיים ביותר לקיום סביר.
איך זה קרה? תעלומה.
השערות שעלו:
1. המזוודות הלכו לאיבוד
2. הפנטגון זלזל
3. הדוד סם התרשל
4. המלאי אזל
מסמך שקיבלו הורים בגיל בית ספר, מסביר במדוייק את את העוול הנושא שנגרם לחיילי "הדוד סם". בין היתר כתוב במסמך, כי חיילים אלה זקוקים למוצרי היגיינה בסיסיים וממתקים.
אנו, תושבי רעננה ההמומים, נתבקשנו על-ידי ביילסקי, ראש עירייתינו להתגייס ולסייע ככל שידינו משגת כדי לתקן את המעוות.
מסמך שקיבלו הורים לילדים בגיל בית ספר, מסביר במדוייק את העוול הנורא שנגרם לחיילי הדוד סאם. בין היתר כתוב במסמך, כי "לאור בקשתם של גורמים המסייעים לחיילים אמריקנים מצאנו לנכון לפנות אליכם להצטרף למחווה..."
נאמנים לסיסמה הישראלית - אהוב את הרחוק ובעט בקרוב, או, הושט עזרה למי שאינו זקוק לה כלל, דווקא משום שאינו זקוק לה, התגייסנו בהמונינו, שועטים אל המרכולים בעיר, דורסים בדרכינו הנכונה והצודקת את העניים והרעבים, החיילים והאזרחים.
התעלמנו מהאבטלה, מהאובדראפט ומההומלסים המקומיים, ובתוך שניות התרוקנו מדפי הזברה, ההוואי והבמבה. מתוך התחשבות הוספנו דובוני ג'לי צבעוניים, שוקולד פרה וביצי הפתעה של קינדר. גם ובמיוחד, גלילי נייר טואלט (מעודנים במיוחד) נערמו בעגלותינו.
המדקדקין אף הרחיקו עד הפארמים למיניהם כדי לקנות מיני בשמין ריחניים וקונדומין (בגדלים שונים) שאף המה מוצרי היגיינה בסיסיים.
הכנסנו הכל לאריזות נקיות והגייניות, ולא שכחנו להוסיף מכתב הוקרה והערכה מתחנף במיוחד.
ואני אומרת - יישר כח - ובוז למלעיזין!
אין אין אין כמו ביילסקי.
איש של כבוד ושל הוקרת תודה.
איש שיודע להבחין בין עיקר ותפל.
איש שמוקיר אומץ וגבורה.
איש של היגיינה אישית וציבורית מופלאה.
האיש שדואג לעליונים ולתחתונים!
איש שחותר בכל מאודו לצדק חברתי ולאנושיות ונלחם בזוהמה האמריקנית.
הסקאדים לישראל - הבמבה לאמריקה!
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
