אין היום אזרח בישראל הסבור שפסגת השחיתות הציבורית הייתה במקום ובזמן אחר: כולנו מתנדנדים היום על הפיסגה הזו, מחפשים נואשות משהו להיאחז בו כדי שלא נתדרדר לתהום הפעורה שאין ממנה חזרה. במצב הזה נאחזת ברגלינו חבורת עיתונאים מושחתים כדי להבטיח שלא נצליח, שאכן נתדרדר אל התהום.
אל חלקם (תקצר היריעה מלמנות את כולם) מפנה היום יואב יצחק אצבע מאשימה, ומי שמעוניין לראות איך הם עושים זאת מוזמן לקרוא ב"ידיעות" (איך לא) את נחום ברנע (איך לא):
"נניח שתיאוריו (של טלנסקי - ס.ס) כוזבים. גם אז צריך לשאול את השאלה מי האנשים שהביאו את אהוד אולמרט עד היום: אחד "מאעכר" שקרן, אחד עורך דין שיושרו הועמד אתמול בספק ואחת ששומרת על זכות השתיקה. אם טלנסקי שקרן אולמרט יוצא רע, ואם הוא דובר אמת הוא יוצא רע שבעתייים". ומה עם עיתונאי מושחת, ברנע? נשבר לך הראי?
בוקר טוב אליהו. שנים איתרגת את שרון ואת אולמרט. שנים שמעת וקראת כמונו את עמיתיך יואב יצחק ואריה אבנרי שביושרתם המקצועית לא דבק מעולם רבב. שנים שתקת, וכשמלמלת משהו שמענו "חזקת חפות", שמענו "משילות". מעולם לא שמענו שהמישור הציבורי הוא זה שצריך להיות לנגד עינינו (ברבים-גם עינייך שלך). "שקט הוא רפש", ברנע, אפילו על פרצופו של שונא רוויזיוניסטים כמוך.
אתה מנסה לעשות סיבוב פרסה ממסלול השחיתות עליו נסעת עד היום, אל המסלול עליו אנחנו, האנשים ההגונים, נוסעים כל השנים; אלא שבין שני המסלולים עובר קו לבן. לא רק צם חצייתו היא עבירה, אלא שבצד שלנו התנועה סואנת ואין ספק שנתנגש בך אם תעבור את הקו: אתה לא משלנו ואין לנו שום כוונה להניח לך לנסוע בבטחה במסלול שהוא רק שלנו ולא של שכמותך. אנחנו רוצים אתכם על המסלול ממול כדי שלא תוכלו להימלט מהכורח להביט לנו בעיניים יום-יום ורגע-רגע, ואם זה קשה לכם - רדו לשוליים, כבו את המנוע ושחררו לנו עוד מסלול.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
