רבות כבר נכתב ובמיוחד נאמר על אותו הסכם שנחתם על-ידי ממשלת ישראל והפלשתינים וקרוי בשם הסכם אוסלו. רבים בעם קוראים לחקור את עצם חתימת ההסכם שנעשתה על-ידי ממשלה שנבחרה בצורה דמוקרטית, ויש רבים אף יותר אשר מכנים את ההסכם "פשע אוסלו" וקוראים בסלוגן הכה ידוע "פושעי אוסלו לדין".
בעצם ימים אלו, כאשר רוחות חדשות-ישנות החלו מנשבות מעל אזור המזרח התיכון ועולים באוויר שמות שונים ומשונים כגון "מפת הדרכים" או "נאום הנשיא בוש", יש צורך לשים על השולחן מספר עובדות בנוגע לתהליכים שהיו בינינו לבין שכנינו הפלשתינים בגדה וברצועה מאז מלחמת ששת הימים ועד אינתיפאדת אל-אקצא.
ראשית, בימי ממשלת מפא"י בראשות גולדה מאיר אשר סירבה בכל תוקף להכיר בזכויות העם הפלשתיני מהסיבה הפשוטה ביותר והיא, שלטענתה "אין דבר כזה עם פלשתיני". השלב הבא ביחסינו עם הפלשתינים הוא ועידת קמפ דייוויד אשר בה נקבע התקדים של "שלום תמורת שטחים" אשר יהיה רשום (לדיראון עולם) על שם ראש ממשלת הליכוד, מנחם בגין, ועל שם תנועת החירות לדורותיה. הנקודה החשובה באמת היא ששם הסכים בגין לאפשר סוג של אוטונומיה לפלשתינים וכך למעשה היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שהכיר בדבר קיום העם הפלשתיני וחשוב מכך, הוא הכיר בזכויות ההגדרה העצמית שלהם לראשונה.
השלב הבא וכנראה החשוב ביותר בנושא ההכרה המדינית של ישראל בזכויות העם הפלשתיני התקיים באותה ועידה שכה מעט דנים בה ובחשיבותה והיא ועידת מדריד. בוועידה זו שוב קבעה ממשלת הליכוד ותנועת החירות, הפעם בראשות יצחק שמיר, תקדים היסטורי שבמסגרתו מתנהל מפגש פנים אל פנים בין מנהיגי מדינת ישראל ומנהיגי העם הפלשתיני. נציגי ישראל אמנם דרשו כי המשלחת הפלשתינית תהיה רק חלק ממסגרת מדינית רחבה יותר שנקראה "המשלחת הירדנית-פלשתינית", וכמובן שכל איזכור לאש"ף ויאסר ערפאת היה כביכול אמור לגרום לחברי המשלחת הישראלית לארוז את חפציהם.
חבר מעניין במיוחד שהיסב עימם לאותו שולחן הוא לא אחר מאשר סאיב עריקאת, ראש צוות המשא-ומתן הפלשתני, שהוא בשר מבשרו של ארגון אש"ף ואף היום הוא נחשב למינוי של ערפאת ולא של אבו-מאזן. הוא אף לא התאמץ במיוחד להסתיר זאת על-ידי כך שבימי הוועידה הוא הופיע חבוש בכאפיה הזהה לזו של ערפאת, אשר אופן חבישתה לא הותיר מקום לספק באשר לכוונותיו של סאיב עריקאת ואת מי הוא למעשה מייצג.
למרבה הפלא חברי המשלחת הישראלית לא הגיבו על הפרובוקציה השקופה וחשוב לציין שהיו בה מיטב חברי "המשפחה הלוחמת" ובהם רה"מ יצחק שמיר, בנימין נתניהו, שהבליח ככוכב לתודעה הישראלית וגם עוזי לנדאו, מחריפי המתנגדים לאוסלו, מפת הדרכים ולכל דבר בעצם. וכך מגיעים למסקנה שמי שהכירה לראשונה, דה-פאקטו, בארגון אש"ף כנציג העם הפלשתיני היא ממשלת הליכוד בראשות יצחק שמיר וגם זה רשום (אם ירצו או לא) על שם תנועת החירות.
לפיכך הנני קורא לכל אלו הקוראים להקמת ועידת חקירה ממלכתית לחקירת "פשע" אוסלו להתמיד בדרישתם עד אשר תענה, אך הם עלולים להיות מופתעים מרשימת המזומנים לחקירה באזהרה!
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
