מה רווח לי, מה הוקל לי, כאשר עם בוקר אור, כל שלטי-חוצות קידמוני עם תמונת פני הציפור: צח עורה, היטב מתוח, אין בו קמט, אין בו פגם, מבטה שלו-בטוח, תכול עיניה - מי אגם. שערה יגלוש כעדר סמוך עליה, זה בסדר! צווארה ארוך-נועז, למה מה, היה ברווז? הן תור הברבור עכשיו ושוטה מי שחשב רק קצת, בטעות - אחרת.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
