הנוסחה שממנה נגזר הפרדוקס של סטיב הוקינג כורכת מספר גדלים אבסולוטים פיזיקליים ומתארת בלשון מתמטית את הקשרים ביניהם. עם כל גדולתה ופשטותה, נוסחה זו אינה מגדירה לגבי עצמה את תוקפה במונחי הזמן והתנאים הפיזיקליים שבהן היא שוררת. ידוע לנו שמושגי הזמן והמרחב אינם תקפים בצורה המוכרת לנו מעבר לאופק האירועים של החור השחור, וכנגזר מזה גם לגבי הנסיבות של המפץ הגדול.
הקבועים הפיזיקליים המוזכרים בנוסחה דלעיל אינם עומדים בפני עצמם, אלא מבטאים יחסים ומאזני כוחות הקיימים ביקום. אם לפחות אחד מהם משנה את גודלו או תקפותו תוך כדי שאנו סוקרים אחורה בזמן את השתלשלות הבריאה, אם אנו מניחים שהזמן עצמו בטל, האור עצמו קורס, והגרוויטציה מתנפחת מעל לכל שיעור מעבר לאופק האירועים, איך אפשר להמשיך ולדבוק ביחסים המוגדרים בנוסחה אשר מרכיביה איבדו או שינו את משמעותם? תוקפה ונכונותה של הנוסחה מתקיימות רק כאשר כל אחד ממרכיביה תקף ומוגדר היטב. על פניה, שום נוסחה מתמטית אינה נעלה על העולם שהיא מנסה לתאר אותו. ברור שבעולם שגבולותיו וחוקיו משתנים במהלך ציר הזמן, נוח לנו להיתפש למשהו קבוע ונצחי אחד. אבל זו אשליה שמערכת יחסים בין ערכים פיזיקליים מתקיימת לפני שהם עצמם הוגדרו ועוצבו.
האם משמעות הדבר שעלינו לזרוק את הנוסחה הזו יחד עם כל תקוותינו להבין ולפרש את היקום המתהווה? ממש לא. ראוי להבין שהמשמעות שניתנה בחקירת רגע המפץ הגדול מוטית בכיוון בלתי נכון. למעשה, לפני שאנו באים לחקור את רגע הבריאה הפיזיקלי, מוטל עלינו לבחון קודם כל את הדרך לשם, דהיינו סדר וקצב התהוות המושגים הפיזיקליים; מתי ובאלו תנאים נוכל להתייחס לכל קבוע פיזיקלי כקיים בפני עצמו. ואולי נידרש לעקב אחרי מהלך השתנותו תוך כדי התקדמות הבריאה מן המפץ הגדול. כך מן הסתם יהיה באפשרותנו לברר כיצד נוצרו היחסים בין כל הגדלים האלה. ייתכן שרק בהגיענו לתובנה כזו נצליח להבין את ה"למה" ורק לא את ה"איך".
הקשר בין כל הגדלים הללו מבוטא בצורה מתמטית כלשהי. האם עלינו להניח שהיחסים האריתמטיים האלה גם הם נוצרו תוך כדי בניית היקום וגם להם יש היסטוריה כמו ל"תולדות הזמן"? כנראה שכן. עד כמה נוכל להרחיק לכת בבחינת מושגי היסוד האלה? על-מנת לפענח את סודות היקום אנו משתמשים בכלי רב העצמה שברשותנו - בבינה. מכיוון שכך, נוכל לשחזר את היווצרות היקום לאחור עד הרגע שבו נוצרה התבונה, ולא יותר.
