השביתה שפרצה בנמלים הופכת לסמל נוסף לדרך הטיפול במשברים של ראש הממשלה. דרך זאת משולה לאדם שנקלע לביצה ובמקום לחפש חבלים שימשכו אותו מבחוץ, הוא מתנהג באיטיות וכבדות ובכל רגע שבו הוא מבקש לבחון את מצבו, ומגלה שהוא עוד כמה סנטימטרים עמוק בבוץ הטובעני הוא פוטר עצמו במשפט כמו: "מצבי עוד לא נורא, הרי הראש שלי עדיין בחוץ."
כיצד פרצה השביתה? אם אנו למדים מהתקשורת - שר האוצר שמנהיג כלכלה ימנית אמיתית, לראשונה בישראל, שמשמעותה דגילה בקפיטליזם מוחלט ושוק חופשי.
אבל שיטת העבודה של ראש הממשלה מובילה אותנו לאסון. שרון מטפל במשברים בשיטה אחת - התשה. הוא מקשיב לכולם, מחכה, ממתין, מעכב, מחליט החלטות סרק, מעביר הילוך מראשון לאחורי מאחורי לקדמי וכך הלאה. מושיב את השרים לשעות על גבי שעות של דיונים עד שיתעייפו. כמו אסד המנוח עם שלפוחית הפלדה שהיה מושיב דיפלומטים במשך שעות עד שהיו צריכים להטיל מימיהם.
רוצים דוגמאות ?
הכניסה לערים הפלשתינאיות עם הטנקים. כששרון קיבל את ראשות הממשלה מידיו של ראש הממשלה הכושל ברק, ישראל עוד לא נכנסה למרכזי הערים עם טנקים. הדרך שבה בחר שרון בכדי להכנס עם טנקים היתה, בהתקרבות ונסיגה, התקרבות ונסיגה עד שלבסוף נכנס. כל פעם מעט ואחר כך עמוק בפנים. כזו היתה גם ההתבטאות של קצין צה"ל בימים הראשונים של החדירות בצפון עזה לתוך הערים הפלשתינאיות: "נשאר שם כמה שידרש". האמירה יצרה מהומה. ישראל נסוגה, ואחר כך שוב נכנסה.
עוד דוגמאות ?
מה לעשות עם ערפאת. ישראל משחקת משחקי עוצמה בגורלו של הרוצח הסדרתי הזה. זהו שוב קרב התשה שרוניסטי. נגרש אותו, לא נגרש אותו. נבודד אותו. נחסום את הגישה אליו. וכך הלאה. בינתיים העם מותש מחוסר ההחלטה. רוצים להחליט? תכננו ובצעו.
וכך כשפרצה השביתה נתגלתה הממשלה ללא יכולת תכנון. קודם כל מראה קשיחות מול הנמלים. אבל כמה אפשר להיות קשוח מול ועד-יום-הדין. אם ביבי כל כך רוצה לשבור את אם כל השחיתויות,
אדרבא - היה בא אצל ראש הממשלה ואומר לו כך וכך והיו מתכננים פתרונות לתעשיינים מבעוד מועד.
רוצים לשבור את ועד הועדים פעם אחת ולתמיד? אם בסגנון של צ'ילה - אז תכניסו צבא לנמלים ותגרשו את העובדים. אולי הממשלה רוצה למצוא פתרונות יצירתיים למשלוח סחורות? תחשבו מראש, אל תפריכו סיסמאות לאוויר כשהמשבר פורץ. ועכשיו לתת לו לזרום על מי מנוחות כשנזקי עתק בהווה ולעתיד נגרמים מדי יום למשק.
ההתבוססות היא דרך העבודה של הממשלה. מהגדר שנבנית ונעצרת, דרך העובדים הזרים שמגורשים ומובאים מחדש, דרך כל ההתנהלות של השרים בקרבות התקציב הפרטיים שלהם שלא רואים את טובת הזולת.
חוסר התכנון של ראש הממשלה גורם לנו לשקוע בתוך משברים. כמו שהוביל אותנו עמוק אל תוך לבנון בשנות השמונים. כל פעם קצת יותר פנימה, כמו שרצה להגיע עמוק לתוך מצרים מעבר לתעלה ביום הכיפורים - השד יודע עד לאן, כך הכלכלה שלנו נשחקת ויסודות החברה מתערערים. ממשלה מובלת היא לא ממשלה. ממשלה צריכה להוביל וליזום לעשות מהלכים אסטרטגיים. הממשלה הזאת גורמת לנו לשקוע ומנסה להרגיע אותנו - "זה בסדר, הראש עדיין בחוץ".
איני בעד, אבל יודע שזה יגיע, ורק באשמת בנימין נתניהו ואיתמר בן-גביר
