ראשי ערים ללא אמון

כשנבחרת ממשלה היא מחויבת לרוב של 61 חברי כנסת מתוך 120 חברי הבית בעלי זכות הצבעה לאמון בממשלה. בכנסת - רוב אקטיבי, רוב שיצביע.

ואילו בבחירות הללו, אנו עדים לראשי ערים שמקבלים
את הסמכות שלהם מהרבה הרבה פחות מרוב הציבור שיש לו זכות בחירה.

גם אם ניקח שיש שלושה מתמודדים ויותר, והמתמודד נזקק ל-40% מהמצביעים בפועל - שהם למעשה 40% אחוז מ-40% מבעלי זכות ההצבעה; אם נניח שיש 100 אלף בעלי זכות הצבעה, ו-40 אלף הצביעו בפועל - ראש העיר שיבחר זקוק ל-16 אלף ואחד מבעלי זכות הצבעה.

זה אבסורד.

בחירות, זה סוג של הצבעת אמון. כמו ראש ממשלה שזקוק לאמון הכנסת - לא יתכן שממשלה תזכה באמון ב-17 חברי כנסת מתוך 100 חברי כנסת.

זה נראה לי אבסורד - ואני תמה אם יש עניין לערב את
בג"צ בדבר. הרי 50% ויותר לא הצביעו. הווי אומר לא הביעו בו אמון.

לא מדובר בהצעת חוק אקראית.
מדובר בהצעת אמון - כך היא מערכת בחירות.

לשיקולכם.