מצד אחד - אסור לחבל בגדר הבטחון, מעשה חמור ופלילי לכשעצמו. זה היה קצת יותר מידיי אלים מסתם הפגנה המביעה זעם על בניית הגדר. יש גם בעייה ציבורית עם מתנגדי בניית הגדר - כי רוב העם יודע שהגדר היתה צריכה להיות מוקמת סופית - כבר לפני שנה
אבל מה עשו החיילים?
הם התחבאו מאחורי הג'יפ (כאילו שמישהו איים עליהם בנשק) ואח"כ, ללא סיכון ממשי לחייהם - ירו אש חיה.
משהו לא טוב עשתה האינתיפאדה לחיילים שלנו. אני לא בטוח שגם אני, אל תדון עד ש..., הייתי נשאר שפוי בשרות כזה בשטחים. מצד אחד, על החיילים לעמוד במשימות קשות ביותר אשר מעבר לשמירה על ביטחון המדינה - עליהם לשמור גם על עצמם, אבל מנגד, החברה (ו... ההורים) מצפים שישארו בני-אדם מוסריים ושפויים - למען המשך חיים תקינים אזרחיים בעתיד. משימה כמעט בלתי אפשרית.
בסה"כ - ראינו שוב טרגדיה אמיתית, שהבעייה הספציפית קצת מתגמדת לנוכח המצב הבלתי פתיר.
כמו שהשוטרים עמדו לחקירה בפני וועדת חקירה אחרי הריגתם של 13 ערבים ישראליים, כך נפלו לתוך אותה תהום, חיילי ומפקדי צה"ל. את אשר יגורנו לו - בא לנו.
את אשר ציפו לו האורבים בפתח ביהמ"ש הבינלאומי בהאג, בא להם כטרף קל.
למרות כל ניסיונותיי לחפש אייטם חיובי לכתיבת כתבה, למרות הבטחתו של שר האוצר כי המיתון נגמר, למרות הצהרתו של הרמטכ"ל שמיגרנו את הטירור (ולא רק הוא...) - אני מרגיש כי פעמי ההיסטוריה ינציחו רק גרף יורד, כמו בדולר, כמו ברמת החיים, כמו בייצור מקומות עבודה, כמו בהרבה תקווה יומיומית הולכת ודועכת - כל אחד וכאבו הספציפי היונק מהנתונים הכלליים.
_________________
מאת: נסים גבאי, מנהל פורום "השלטון בישראל" באתר ynet
