קראתי בחצי עין, הודעה מעם העיתון "ישראל היום" שהעיתון נמצא במקום הראשון מבחינת תפוצה, ואם כך אומרים מהעיתון, זה סימן שהוא התאקלם בין העיתונים, מבחינת זלזול באינטליגנציה של הציבור, שכבר נאמר בשמו שהעיתונים הם "הפה של הציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות.
זכיתי לראות את העיתון כאשר עוד היה ב"חיתוליו" וקיבלתי מדי יום קריאת טלפון מאחת מהצוות שהתעניינה בשלומי. זה היה בעקבות התעניינותי אם העיתון ייתן במה לציבור הרחב, כי כיום, העיתונים לא נותנים לו במה.
לימים, כאשר הידידות הנ"ל הפכה לשגרה, יום אחד קראתי שאחד הבכירים בעיתון הנדון קיבל מעמד יותר בכיר. מאחר שאני מכיר את אותו בכיר מהיתקלות איתו כאשר היה מגיש ברדיו, היבעתי פליאה בפני הידידה וטענתי שאני מתפלא, וסיפרתי לה שלו אותו בכיר היה עיתונאי ב"דם" מבחינה חיובית, מה שלא כן על-פי ניסיוני שהיה אתי, אז חבל לתת לו מעמד בכיר. ציינתי גם, שבעיתון "ישראל היום", נאספו כל מיני עיתונאים (לא כולם) שנפלטו מעיתונם או לא מצאו בהם את מקומם - למחרת, כבר לא קיבלתי שיחה מהידידה.
אני מנצל את כתיבתי כאן בהקשר העיתונים וטוען שהעיתונים באמת צריכים לתת פה להמונים, אבל לשם כך העיתונים חייבים לעבור טלטלה משמעותית ולשם כך חייב לצאת חוק (אם יהיו לנו נציגי ציבור אמיתיים) שעיתונים חייבים רישיון כדי שיחזיקו עצמם רק על-פי היצע וביקוש - שום הטבות, מתנות ופטורים למיניהם (היום הם פטורים משבטו של מבקר המדינה).
ועוד.
רבים מהציבור הרחב, נתקלים בעכבות בפרסום מאמרים ובעצם אם בכלל ובעקבות כך, שלחתי לשלושה עיתונים הצעה. זה היה בעקבות צלצולי הטלפונים שהם שולחים לציבור עם הצעות מפתות, כמו לקבל את העיתון, חצי חינם וכיו"ב.
כתבתי אפוא לעיתונים שציינתי, וטענתי בפניהם, מדוע להם לחפש "פטנטים"? במקום זאת שיעשו תפנית שתהיה מהפך בשבילם ועוד יגדילו את מספר הקוראים. היצעתי להם, שיתנו במה לציבור הרחב, פחות ידקדקו על הלשון התקנית לפי הסטנדרט שהציבו, כי לא כולם יכולים לכתוב כמו א.ב. יהושוע, אם כי יש לו במה מתי שהוא רוצה, אבל מה שהוא כותב, יכולים לכתוב רבים מהציבור הרחב בנושאים אקטואליים, מה גם שהם מתחככים עם המציאות שלנו יותר ממנו, כי לא פותחים להם את השערים כמו למי ששמו הולך לפניו.
בינתיים, אין שינוי מבחינת הציבור הרחב ונשאר לו רק לחכות לזמנים יותר טובים.
