יש לי חבר

יש לי חבר, איש ימין, אבל מבולבל.

הוא גדל בבית שם למד להעריך את עוצמתו ואת קיומו של עם ישראל במדינת ישראל ואת זכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל. במשך שנים, גדל על ברכי ארץ ישראל השלמה, ליכוד ומפד"ל, במשך שנים האמין כי דרכו היא הנכונה.

יש לי חבר, שבביה"ס נהג להתווכח ויכוחים קולנים וצעקנים על אידיאולוגיה ועל מה יהיה אם (כמו כולנו, לא?). בזמן הסכם אוסלו נהג להגיע לכל הפגנה, אבל לא התלהם וצעק, אלא רצה לשבת בתוך עמו ולהרגיש את הכאב האמיתי על הסכם אוסלו על כל משמעותיו.

יש לי חבר, שהניצחון של בנימין נתניהו ב-1996 היה אחד מרגעיו הגדולים של מחנהו האידיאולוגי, היה מעצור לאותו מייצג הווירטואלי של שלום שנקרא אוסלו.

יש לי חבר, שנשבר ליבו בעת שאהוד ברק, העלה על בדל שפתיו את ירושלים. אותו חבר מאמין כי יסודות העם בישראל, עומדים על ביטחון וזכות היסטורית על ירושלים, עיר אבותינו ובלי יסודות הללו אין זכות לעם היושב בציון, כפי שכתוב במגילת העצמאות: "מתוקף זכותנו הטבעית והיסטורית...".

יש לי חבר, שבספטמבר 2000 אמר - אמרתי לכם, לכל אותם אנשים אשר נהג להתווכח עמם בביה"ס.

יש לי חבר, אשר האמין כי רק אריק שרון, יכול לסיים את המצב הביטחוני-מדיני הגרוע בו אנו היינו, בין פיגוע לפיגוע, בין הלוויה להלוויה.

יש לי חבר, שהפסיק להאמין באריאל שרון ב-1 ביוני 2001, עת מחבל מתאבד פוצץ עצמו בין נערים בכניסה לדיסקוטק. באותו רגע החל אותו חבר להתבלבל.... ושאל עצמו האם זהו אריק שרון לו הצבעתי? האם לשם כך נבחרת כדי להבליג? וכדי לקשקש לנו שהבלגה זה כח? האם ניתן להבליג למראה 21 הגופות של הנערים הללו? ראש הממשלה חשב שכן...

יש לי חבר, שלאחר שסיים את ליל הסדר ב-2002 פתח את הטלוויזיה וראה את הנורא מכל. מבצע "חומת מגן" היה רעיון מצוין לטעמו, אך היה ברור שאין הוא יספיק והוא ייעצר בגלל שיקולים מדיינים של ראש הממשלה... וכך לקמצוץ של שנייה חזר האמון באריאל שרון והתקווה שאולי הנה באה אותה החלטה אסטרטגית... אבל, שוב אכזבה.

יש לי חבר, שלא הצביע לליכוד בגלל אריאל שרון משום שאכזב אותו.

יש לי חבר שהחל להתבלבל. הוא ידע כי אין ברירה, יש יאוש גדול בעם ואולי יש צורך בפתרונות אחרים, ואולי כן, אולי אריאל שרון יצליח ביישום פתרון מדיני כלשהו, כמו מפת הדרכים. אבל עקרונות לחוד ומעשים לחוד ושב שרון אכזב אותו...

יש לי חבר מבולבל, בין רצון כן בשלום, לבין הרצון להכניע את הטרור, בין האמונה כי רק שרון יביא שלום, לבין נסיגה חד צדדית. הוא שואל עצמו, אולי הססמאות של 'שטחים תמורת שלום' כן נכונות (ואז הוא נזכר באוסלו), אולי כן נסיגה חד צדדית (אבל מה אחר כך), יש לי חבר והוא מבולבל...

יש לי חבר, שלא רוצה להגיד בסופו של דבר - אמרתי לכם!!!