ביום 23 במאי ייערך בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ הדיון בעתירת: "אני ישראלי".
בעתירה שהוגשה על-ידי עורכת הדין יואלה הר-שפי, מבקשים 38 עותרים, כולם אזרחי ישראל, להכיר בקיומו של לאום ישראלי, ולחייב את משרד הפנים לרשום בתעודות הזהות שלהם ובכל רישום רשמי אחר את הלאום שלהם ככזה.
אם יחוייב משרד הפנים להיענות לעתירה, יוכל כל אזרח ישראלי לבקש את השינוי המיוחל ברישומי משרד הפנים.
בעותרים מספר אנשים משמעותיים בציבוריות הישראלית הרוצים בשינוי הסטאטוס קוו, ובהם מנהיגת מרצ לשעבר, שולמית אלוני, העיתונאי אורי אבנרי, פרופ' יגאל עילם, פרופ' יהושע פורת, הזמר אלון אולארצ'יק וכותב שורות אלה.
בעתירה נטען, כי אנו כמו ישראלים רבים אחרים, משתייכים בתרבותינו, שפתנו, מציאות חיינו, רגשותינו והווייתנו ללאום הישראלי, ולכן מבקשים לממש את זכותינו הבסיסית להשתייך ללאום הישראלי.
הצורך בשינוי הוא פועל יוצא של סקרים רבים שבחנו את עמדת הציבור הישראלי כלפי זהותו. באחד הסקרים קבעו בין 39% לבין 51% כי הם רואים עצמם בראש ובראשונה כישראלים. גם בסקרים שבחנו את עמדת התושבים הלא יהודיים בישראל כלפי זהותם הלאומית, הגדירו עצמם בין 32.8% לבין 63.2% מבין הנשאלים כישראלים.
הרישום הנוכחי בסעיף "לאום" במרשם האוכלוסין ובתעודות הזהות שלהם אינו משקף את המציאות, ומאז 1970 (עת ביקש ג'ורג' טמרין להירשם כבן הלאום הישראלי), השתנתה המציאות שינוי יסודי. קיומו של לאום ישראלי בשנת ה-56 לעצמאות ישראל, הוא מן המפורסמות, ואינו מצריך ראייה. הכחשת קיומו של לאום ישראלי וההתייחסות אליו ברמה ארגונית טכנית של "אזרחות", היא בבחינת סטירת לחי למגילת העצמאות.
הזכות להירשם כבני הלאום הישראלי הינה הזכות להגדרה עצמית והיא מחויבת גם מעיקרון השוויון. הערך "ישראלי" מגלם קריטריונים השייכים לרוב הלאומים הכלולים ברשימת משרד הפנים (ודאי יותר ממה שיש ב"לאום הונג-קונגי", "לאום אשורי", "לאום שומרוני", "לאום ליכטנשייני", או "לאום סינגפורי" - המוכרים על ידי משרד הפנים!) ואין מקום להפלות את הישראלים לרעה.
אני מקווה שבג"צ יחולל בהחלטתו את המפנה הדרוש בראיית האזרחות הישראלית לא רק ברמה האינסטרומנטלית, אלא כבעלת מהות חשובה ממדרגה ראשונה.
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
