דן מרגלית בייש את עצמו

רתחתי מזעם כאשר בכינוס המפלגה (העבודה) עלה אחד מחברי המפלגה ובעצם קבע כי יש לומר לצעירים המפגינים כי מה שיש - זה מה יש, וכי כל שהמפלגה צריכה להציע להם היא העצה: "להזדיין בסבלנות". רתחתי מזעם. התפוצצתי מזעם. הוא בעצם מציע לנו לומר להם: "העלו אותנו לשלטון כדי שנמשיך לא לעשות עבורכם שום דבר!".

גברת מרגול, נגלוש ישר לשורה התחתונה: נניח שההר הוליד עכבר בלשון עורכי הדין שלך, תשלמי שקל קנס, ותקבלי רק מאסר על תנאי בהרשעה של שמינית מהעבירות הראשוניות לכאורה שיוחסו לך. עם התוצאה הזו של קומבינות אפשריות לחלוטין - משטרה/פרקליטות/עורכי דין/בית המשפט - הוכחת לעצמך ולנו שאת כולך כוחניות, תאוות בצע, ואישה חסרת מוסר ורחמים לזולתה.

לא פעם יצא לי להגיע לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ולהזמין מונית בשל הלחץ לאחר ליעד חשוב כזה או אחר. להערכתי, קיים זיכיון רק לאחת מחברות המוניות לעמוד שם, והן מנצלות זאת היטב בעיקר בשל הצורך של האנשים להגיע בזמן, הקושי של רבים מהנוסעים להתנייד עם מזוודות כבדות, או הרצון להימנע מהסתבכות עם האוטובוסים הפנימיים. נהגי המוניות בתחנה דורשים סכומים גבוהים במיוחד, מתנגדים להפעיל מונה וסביר להניח שממעטים לדווח על שירותם ולכן ממעטים לשלם מיסים למדינה.

הם רוצים כסף, רק כסף רוצים החברתיים האלה. אומרים להם נחתוך מהביטחון, נחתוך מהבריאות, אבל זה לא טוב להם, הם רוצים כסף משמיים, הם רוצים מן ושלו, הם רוצים כסף out of nowhere.

"מי זה בכלל מעמד הביניים?!" - כך שאל בכאב משה כהן ממאהל בת-ים במסיבת העיתונאים שנערכה (24.8.11) בבית סוקולוב. מסיבה שהחלה בצורה תרבותית. נציגי המאהלים ברחבי הארץ דיברו כל אחד בתורו בסדר ובכמעט כבוד, והסתיימה בפיצוץ של ויכוחים ואי-הסכמה. וזאת רק ההתחלה.